אסולין נ' פרנקל ואח'

החלטה

יראו את מספרי תעודות הזהות השגויים שנפלו בתצהיר זה ובתצהיר שצורף לכתב התשובה בתיק העיקרי כמתוקנים בהתאם.

התיקון מבוצע על ידי בגוף התצהירים.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.

תמר שרון נתנאל, שופטת

החלטה

בפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוצא על ידי במעמד צד אחד ביום 12.10.10. התובענה העיקרית הינה תובענה לפסק דין הצהרתי, אשר יצהיר כי חנות הרשומה על שם המבקשת ומחצית דירת המגורים של המבקשת ושל בעלה מר אהרון פרנקל (להלן: "הבעל"), שהוא משיב מס' 1 בבקשה למתן צו העיקול, הינם רכוש משותף של בני הזוג וכי מכוח נישואיהם אחראים הם במשותף לתשלום חוב הלוואה שחב הבעל למבקש העיקול.

הבקשה לביטול העיקול הוגשה למעשה רק על ידי המבקשת הגב' פרנקל חנה לאה (להלן: "האשה"). הבעל אמנם נרשם כמבקש מס' 1 אולם אין חולק שהוא עזב את הארץ בספטמבר 2010 ואף לא חתם על ייפוי כח לעורכת דין ספיר סחייק המייצגת את האשה מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

האשה טוענת שהיא לא ידעה על לקיחת ההלוואה על ידי הבעל, שהם ניהלו את חייהם כבני זוג נשואים במשך 19 שנים, תוך הפרדה רכושית ביניהם, חשבונות הבנק שלהם נוהלו בנפרד, החנות נרשמה רק על שמה ודירת המגורים, מטבע הדברים, נרשמה על שם שני בני הזוג. עוד מצביעה ב"כ האשה על כך שכאשר מכר הבעל, לכאורה, את זכויותיו בדירה מכר לכאורה, רק את מחצית הדירה הרשומה על שמו.

מכאן, לטענתה, מלכתחילה אין לתביעה על מה להתבסס ואין מקום להשאיר את צו העיקול על כנו. עוד טוענת היא כי ממילא בתביעות למתן סעד הצהרתי לא מקובל ליתן צווי עיקול ובמקרה זה גם לא נערך הסכם הלוואה וככל הנראה סכום החוב נמוך בהרבה מזה הנטען בתובעה, ומשום העדר הסכם הלוואה גם לא ניתן לדעת מהו שיעור הריבית שסוכם בין הצדדים, כך שלשיטתה גם אין ראיות מהימנות לכאורה לסכום החוב.

מבקש העיקול מסתמך להוכחת עילת התביעה על שיקים שאין חולק שנמשכו על ידי הבעל ומצויים בידו. לטענתו לא נערך הסכם הלוואה בכתב ושיעור הריבית אשר סוכם בין הצדדים הינו 4 עד 5 אחוז בחודש כולל המע"מ.

לטענת בא כוחו די בהיות הצדדים נשואים על מנת שיהא על האשה לשכנע כי קיימו הפרדה רכושית ביניהם. עוד טוען הוא כי מצבה הכלכלי של האשה גרוע ולכן יש צורך בעיקול כדי להבטיח את זכויותיו על פי התובענה.

בני הזוג נשואים מזה 19 שנה ולהם שמונה ילדים. לבעל היה עסק של ספרות סת"ם, עד שעזב את הארץ, לטענת האשה – בשל החובות, בחודש ספטמבר 2010. עילת התביעה מבוססת על חזקת שיתוף בזכויות ושיתוף בחובות החלה על בני זוג. מדובר אמנם בחזקה הניתנת לסתירה, אולם עניין זה ראוי שיתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת בקשה זו. גם אם בני הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים והחנות נרשמה על שם האשה בלבד, עדיין דרוש העניין בירור עובדתי בטרם ניתן יהיה לקבוע אם חבה האשה בחוב ההלוואה שנטל הבעל. בשלב זה די בחזקה כדי שאומר שקיימות ראיות לכאורה לצורך שלב זה.

אמנם, לא נעשה בין הצדדים הסכם בכתב, אולם בהעדר ראייה לסתור די בעדותו של מבקש העיקול ובשיקים שצורפו לתובענה כדי לבסס עילה לכאורה לעניין עצם ההלוואה ולמעשה מחקירתה של האשה עלה שהבעל עצמו מודה שקיים חוב הלוואה, אם כי קיימת מחלוקת לגבי גובה החוב. גם מחלוקת זו ראוי שתבורר במסגרת ההליך העיקרי ולעניין צו העיקול די בכך שאין חולק שמדובר בחוב קרן של לפחות 350,000 ₪ כפי האמור בתצהירה של האשה.

השאלה "לאן הלך הכסף" גם היא דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. אציין לעניין זה שהאשה סיפרה בחקירתה שהיא ידעה שבעלה "משחק בבורסה", אם כי טענה שהוא אמר לה שהוא מגביל את הסכום שהוא מסכן ל-5,000 ₪ בלבד.

העיקול בא להבטיח את התובענה העיקרית שבמסגרתה מבקש מבקש העיקול לשים ידו על נכסי המקרקעין הנ"ל, שפרטיהם בתובענה, ולפיכך ניתן, כחריג, להטיל עיקול למרות שמדובר בתובענה לסעד הצהרתי וזאת על פי תקנה 374(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי.

פרמטר נוסף שיש לבחון בבקשה מסוג זה הוא יסוד ההכבדה ובעניין זה שותק תצהירה של האשה.

למעשה, נראה שאין בעיקול על נכסי המקרקעין הנ"ל כדי להכביד על האשה מאחר שמדובר בעיקול ברישום בלבד ובנכסי מקרקעין שלא נטען שהאשה מבקשת למכרם או לקחת הלוואה המובטחת בהם.

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיקול, הן לאור העדר ההכבדה מצד אחד והן לאור הנטען בתצהירה של האשה בנוגע למצבה הכלכלי.

סופו של דבר, סבורה אני שיש להשאיר את צו העיקול על כנו עד למתן פסק דין בתובענה.

הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ישולמו לפי תוצאות התובענה העיקרית.