אסולין נ' עירית נתניה

החלטה

ההליך

1.בפני בקשה בכתב (להלן: "הבקשה") לביטולם של דו"חות חניה שנרשמו כנגד המבקש. הבקשה נומקה בשלושה נימוקים, שיובאו להלן כלשונם:

1.1"הדו"חות משנת 1996 ועל כן חל עליהם חוק ההתיישנות".

1.2"משך השנים שלפני שחברת הדס מטפלת בעניין לא שלחו לי שום דבר ובמשך למעלה מ-3 שנים".

1.3"אין לחברת הדס או לעיריה רישום מאז אם שילמתי או לא".

2.בבקשה אין פרוט עובדתי נוסף כלשהו: אין בה פרוט של הדו"חות נשוא הבקשה או אפילו נקיבה במספר הדו"חות בו מדובר; אין בה התייחסות לשאלה מתי נמסר לידי המבקש לראשונה כל אחד מהדו"חות נושא הדיון, או מתי וכיצד למד לראשונה על קיומו של כל דו"ח כאמור; אין בה התייחסות כלשהי לשאלה אם המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו על פי הדו"חות; ואין בה טענה כי המבקש שילם את הדו"חות, להבדיל מהטענה כי אין בנמצא מרשם ציבורי המתעד את התשלומים כאמור.

בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה המשיבה תגובה בכתב לבקשה (להלן: "התגובה"). התגובה נתמכה בתצהיר לאימות חלק מהעובדות הכלולות בה, וכן ברשומות מחשב של העיריה ונספחים נוספים שצורפו לאותה תכלית, כשהמשיבה מבקשת לשמור על זכותה להביא ראיות נוספות אם וככל שהדבר יידרש.

נטען בתגובה כי יש לדחות את הבקשה הן דחיה על הסף, מטעמים מקדמיים שונים, והן לגופו של עניין, הכל כפי שיפורט להלן, אגב הדיון וההכרעה בטעמי הבקשה השונים.

היקף סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים

4.סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים קבועה בסעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, הקובע כי בית המשפט מוסמך לדון, בעבירות בעניינים שונים, בין השאר בעבירות על חוקי העזר העירוניים.

5.בהמשך לאמור לעיל נפסק כי לבית המשפט לעניינים מקומיים הסמכות לדון בביטולו של דו"ח, מחמת התיישנות העבירה, אך לא בטענות הנוגעות להוצאתו לפועל של הדו"ח, לרבות טענת התיישנות העונש, וטענות הנוגעות לגביית הקנס, הנגבה על פי הוראות פקודת המסים (גביה) . לעניין זה ראה גם:

5.1ע"פ 3482/99 אריה פסי נגד מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 517, שם נפסק:

"...נקבע בפסיקת בית-משפט זה לא מכבר, כי רואים את מקבל הודעת תשלום הקנס כמי שהורשע בדינו, במועד שבו הוא מחויב בתשלום כפל הקנס (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו [1]). ממועד זה הופך החיוב בקנס לחלוט ובו מתחילה תקופת ההתיישנות (שם, בעמ' 549 לפסק-דינו של השופט מצא). לפיכך אין להבדיל בין עונש קנס שהוטל בפסק-דין ובין עונש קנס שהוטל מכוח הודעת תשלום קנס, שלא ביקשו להישפט על העבירה הקבועה בה.

אבגדהוזאם כן, למי נתונה הסמכות לדון בהתיישנות עונשים?

א

ב

ג

ד

ה