אסולין נ' עיריית באר שבע - אגף הפיקוח העירוני ואח'

פסק דין

כללי

השאלה שבמחלוקת בתיק זה היא האם עבירת חניה אותה ביצע התובע ביום 14/01/98 בתחומה של נתבעת 1 (להלן: "העירייה"), ואשר הקנס המקורי בגינה הסתכם ב- 70 ₪, התיישנה עת נקטה נגדו משיבה 2 (להלן: "חברת הגבייה"), חברה העוסקת בגביית קנסות עבור העירייה, הליכי גביה.

התובע הגיש את התביעה לבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, אך התיק הועבר לבית משפט זה בשל העדר סמכות מקומית.

עיקר טענות הצדדים

לטענת התובע, גבתה ממנו חברת הגבייה סכום של 987 ₪, 364 ₪ לתשלום הקנס ועוד 623 ₪ עבור הוצאות גבייה, כל זאת לאחר שהקנס התיישן. התובע מבקש שאפסוק לטובתו את הסכום שנגבה לטענתו בניגוד לדין, בתוספת הוצאות.מוסיף התובע וטוען כי פניותיו לנתבעות שיפסיקו את הליכי הגביה או שימציאו לו מסמכים המוכיחים כי הקנס לא התיישן, לא זכו למענה.

הנתבעות טוענות כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה מאחר ומדובר בגביית קנס, הקנס לא התיישן משום שנשלחו לתובע דרישות לתשלום קנס במועד וכי הליכי הגבייה, כולל עיקולים, ננקטו לאחר שהתובע לא שילם את הקנס שהושת עליו, למרות משלוח דרישות לתשלום הקנס.מוסיפות הנתבעות וטוענות כי התובע קיבל מענה לפניותיו.

המסגרת הנורמטיבית

כאשר עובר אדם עבירת חניה, ההליכים נגדו מתנהלים בשני שלבים - (1) שלב ההרשעה והטלת הקנס (להלן: "השלב הפלילי") ו- (2) שלב הגבייה.

השלב הפלילי: כאשר מדובר בעבירת קנס, העבירה מתיישנת אלא אם נשלחת הודעה תוך שנה מיום ביצוע העבירה (סעיפים 9 ו- 225א' של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ")). אם נשלחת הודעת תשלום קנס (להלן: "ההודעה") במועד, רשאי מי שנמסרה לו ההודעה להגיש בקשה לביטול תוך 30 יום או להודיע תוך 90 יום מיום שהומצאה לו ההודעה, שיש ברצונו להישפט, שאם לא כן, עליו לשלם את הקנס (סעיף 229(א) של חסד"פ). בתום המועדים הנ"ל, רואים את מי שנמסרה לו ההודעה כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעה (סעיף 229(ח2) של חסד"פ).

על משלוח ההודעה חלה חזקת המסירה שבתקנה 44א של תקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן, בהתאמה: "תקנה 44א' ", "תקסד"פ") על פיה רואים את ההודעה כאילו הומצאה גם בלא חתימה על אישור מסירה, תוך 15 יום מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.בעניין כתובת התושב קובעים חוק עדכון כתובת, התשס"ה – 2005 (להלן: "חוק עדכון כתובת") וחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 חובה על כל תושב לעדכן את כתובתו במרשם האוכלוסין תוך 30 יום לאחר שינוי הכתובת.

שלב הגבייה: לאחר סיום השלב הפלילי, אם מורשע האזרח ומוטל עליו הקנס, מתיישן העונש תוך 3 שנים מיום שפסק הדין נעשה חלוט או מיום שנפסק ביצועו, לפי המאוחר (סעיף 10 של חסד"פ). כדי לאפס את מרוץ ההתיישנות, די לשלוח דרישה חדשה לתשלום קנס (להלן: "דרישה") (בג"ץ 7281/09 שרגא רוזנבאום נ' עיריית הרצליה, תק-על 2010(1), 381 (2010)).

גדר המחלוקת

בענייננו הסכימו הצדדים כי הקנס הפך לחלוט במרץ 1999. השאלה העקרית שבמחלוקת היא האם הקנס התיישן עד אשר גבתה אותו חברת הגבייה. ראה את הסכמת הצדדים: "אנו מסכימים כי השאלה במחלוקת היא האם הקנס התיישן. מוסכם עלינו גם כי על הנתבעות להוכיח כי שלחו הודעה כדין לתובע כל שלוש שנים לאחר מועד גזר הדין. אנו מסכימים כי גזר הדין הפך חלוט במרץ 1999 כלומר זה המועד ממנו על הנתבעות להראות פעולת גבייה כל 3 שנים" (עמ' 1 ש' 12 עד 14 של פרוטקול הדיון מיום 18/10/10, להלן: "הדיון").

שאלה נוספת שהתעוררה, היא התנהלות הנתבעות לאחר שהתובע פנה אליהן בטענה כי הקנס התיישן ואסור להן לפעול לגבייתו.

סמכות בימ"ש זה לדון בתובענה

יש להבחין בין שאלת התיישנות העבירה (בשלב הפלילי) להתיישנות העונש (בשלב הגבייה).

ההלכה קובעת כי השלב הפלילי, כולל בחינת משלוח הודעת תשלום הקנס והתיישנות העבירה, אינו בסמכותו של בית משפט אזרחי (ע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב, תק-על 2005(4), 2467, 2469 (2005)).

לעומת זאת, הליך גביית הקנס נעשה בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה) כאילו היה מס, וביקורת על פעולות הגביה, כולל התיישנות העונש, נתונים לסמכותו של בית משפט אזרחי. ראה ע"פ 3482/99 אריה פסי נ' מדינת ישראל, תק-על 1999(4), 345 (1999): "גביית קנס שלא שולם במועדו נעשית על-פי פקודת המסים (גביה), כאילו היה מס. לפיכך הואיל ומדובר בשלב של הוצאתו לפועל של עונש הקנס שהושת, שבמסגרתו נטענת טענת התיישנות, אין זה ראוי שהוא יטופל על-ידי בית-משפט שגדר סמכותו הוא טיפול בעניינים פליליים בלבד".

בענייננו טוען התובע כי הקנס התיישן, על כן מוסמך בית משפט זה לדון בתובענה.