אסולין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע מבקש כי אחייב את הנתבעת, מי שביטחה את השימוש ברכב בו נהג התובע בעת שארעה לו תאונת דרכים ביום 29.2.08, לשלם לו סך של 21,000 ₪, אשר בשל טעות, כטענת התובע, נוכה מסכום הפיצוי שנפסק לו במסגרת תביעתו לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("הפלת"ד") אשר התבררה בת.א. (נצרת) 1428-09-08 (להלן: "תביעת הפלת"ד).

לצורך הבנת התביעה אפרט כי בתביעת הפלת"ד ניתן ביום 25.7.12 פסק דין אשר בו קבע כב' השופט ערפאת טאהא, כי מסכום הפיצוי שנפסק על ידו לתובע בסך של 548,734 ₪ יש לנכות קצבת נכות כללית בסך של 23,427 ₪ (להלן: "סכום הניכוי").

על פסק הדין הגישו שני הצדדים ערעורים (ע"א (מחוזי נצרת) 29658-10-12), כאשר אציין כי בערעור התובע לא היתה כל התיחסות לסכום הניכוי. יחד עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בפני הרכב הערעורים ביום 18.3.13 טען ב"כ התובע שייצגו בתביעת הפלת"ד ובערעור, טענות בדבר טעות שנפלה בסכום הניכוי, שכן לטענתו, למרות שנקבעה לו נכות זמנית של 6 חודשים שזיכתה אותו בקצבה, בפועל שולמו לו תגמולים עבור 3 חודשים. לתמיכה בטענתו זו הציג ב"כ התובע מסמך מטעם המל"ל התומך בטענתו זו.

בתשובה לכך הפנתה ב"כ הנתבעת את בית המשפט למוצג נ/1 שהינו תעודת עובד ציבור בדבר גובה הגמלאות להן היה זכאי התובע בעקבות התאונה ואשר על בסיסה קבע השופט את סכום הניכוי. כפי שפורט בדיון שם, וכן בכתב ההגנה בפני, באם גובה הגמלאות שקיבל התובע בפועל היה נמוך יותר מסכום הניכוי הרי ששוני זה נובע מבחירתו לקבל קצבת נכות כללית ולא קצבת נכות מעבודה לה היה זכאי, ואת תוצאות בחירתו זו אין לזקוף לחובת הנתבעת.

לאחר דברים אלו, אשר תועדו באופן מלא בפרוטוקול, ולאחר שב"כ התובע התייעץ עם התובע, הודיעו הצדדים כי הם מסכימים באופן הדדי לחזור בהם מהערעורים, והערעורים נמחקו ללא צו להוצאות.

בתביעה שבפני חוזר התובע למעשה על הטענות שהעלה ב"כ בדיון בערעור וטוען כי נפלה טעות בסכום הניכוי שקבע השופט טאהא ולפיכך יש להורות לנתבעת להשיב לו את ההפרש בין מה שנוכה בפסק הדין לבין הסכומים שהתקבלו אצלו בפועל.

לצערי, כל נסיונותי להסביר לתובע כי דין תביעתו להידחות בשל הכלל בדבר "סופיות הדיון", אפילו באם אצא מהנחה כי יתכן ונפלה טעות בסכום הניכוי אין בית משפט זה מוסמך לשנות מהוראות פסק הדין ולקבוע קביעות העומדות בניגוד לקביעות שם, לא צלחו.

עם כל הצער שיש בכך ליצור במקרים מסויימים בהם יתכן ונוצרה אי התאמה בין סכום הניכוי של קצבאות המל"ל לבין התשלומים שקיבל אדם בפועל מהמל"ל, לא ניתן לחזור ולהתדיין בעניינים שלגביהם ניתנה הכרעה שיפוטית פעם נוספת, גם באם בדיעבד מתברר כי נפלה בהם טעות. מתן אפשרות דיונית כזו תחתור תחת כלל בסיסי של כל שיטה משפטית לפיו ענין שנדון בהליך משפטי ונקבעה לגביו קביעה משפטית, לא ניתן לחזור ולדון בו מחדש בהליך אחר. אלמלא כלל זה, היה נוצר מצב בו כל הליך משפטי שמסתיים יכול להוות התחלה להליך משפטי חדש אשר בו יטען כל צד כי נפלו טעויות בפסק הדין בהליך הקודם, ואנא אנו באים?

ה"מחיר" שמשולם בגין קיומו של כלל סופיות הדיון, הוא שלעיתים (ומקווים אנו שבמקרים חריגים ויוצאי דופן) נופלת טעות בפסק דין שאינה מתוקנת בהליך הערעור (כאשר כאן התובע, בעודו מיוצג, נתן הסכמתו למחיקתו לאחר שנשמעו טיעוניו בענין סכום הניכוי והטעות שנפלה בו, לטעמו), וטעות זו מתקבעת ואין עוד אפשרות לשנותה.

למען שלמות התמונה אבהיר לתובע, כי המסמך שניתן לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, איננו "חזות הכל" ולעיתים במהלך של מעבר בין סוגי קצבאות (נכות מעבודה לעומת נכות כללית) עורך המוסד לביטוח לאומי חישובים שונים המביאים לכך שבפועל הסכום המתקבל בידי הנפגע נראה נמוך, אולם זאת בשל מערכת קיזוזים וחישוב הפרשים, והסכום המשולם בפועל לידי הנפגע, אינו תמיד ביטוי למלוא הסכומים ש"התקבלו" בידיו בעקבות התאונה. יתירה מכך, מקום בו בחירת התובע מביאה להקטנת סכום הקצבאות יתכן ועדיין יש מקום לניכוי רעיוני של מלוא הגמלאות שיכול היה לקבל אלמלא בחירתו זו. דברים אלו נאמרים מעבר לצורך, ומבלי שביררתי עד תום באם אכן נפלה טעות בקביעת סכום הניכוי, באם לאו, שכן כאמור, ממילא אין לבית משפט זה סמכות "לתקן" טעות כזו, גם באם היא אכן קיימת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות הענין, וחרף העובדה כי הנתבעת "נגררה" להליך משפטי נוסף בענין שכבר נדון והוכרע, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.