אסולין ואח' נ' פוגה שיווק חקלאי בע"מ ואח'

החלטה

בעניין: הבקשה לביטול עיקולים זמניים.

לפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים אשר הוטלו במעמד צד אחד על נכסי המבקשים, (להלן: "הנתבעים") על פי החלטה מיום 30.12.13 .

העיקול הוטל לבקשת המשיבים; אברהם ואיתן אסולין, חיוכים (הורן) בע"מ, חנוך ואופיר הורן (להלן: "התובעים") על כספים ו/או זכויות ו/או זכויות במקרקעין השייכים ו/או המגיעים לנתבעים ו/או עומדים לזכותם המוחזקים בידי המחזיקים, כמפורט בבקשה להטלת עיקולים זמניים וזאת עד לסך של 3,095,526 ₪; כל זאת בכפוף, בין היתר, להפקדת סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבעים.

בעקבות הבקשה לביטול העיקולים הזמניים, זומנו הצדדים לדיון אגב חיוב התובעים בהגשת תגובה. ביום 22.01.14 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המצהירים שהם התובעים מס' 1 ו- 2 (להלן: "אברהם" ו- "איתי") בהתאמה וכן הנתבע מס' 2 (להלן: "שלומי"). בסוף הדיון הורה בית המשפט לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. הסיכומים הוגשו לתיק בית המשפט.

טענות הצדדים

תמצית עובדות כתב התביעה – טענות התובעים

ביום 16.05.10 נחתם הסכם מייסדים בין חברת פוגה (נתבעת 1) באמצעות הנתבעים 2 ו- 3 לבין אברהם אסולין, איתי אסולין וחברת חיוכים (הורן) בע"מ – התובעים 1, 2 ו- 3 .

עיקרו של הסכם המייסדים, היה בהקמת פעילות עסקית לגידול פרחים במסגרת חברה. הצדדים הקימו חברה חדשה בשם משתלת פוגה בע"מ לצורך כך.

מכוח סע' 6 להסכם המייסדים, היה על חברת פוגה להעמיד לרשות החברה החדשה רכוש בשווי של 1,800,000 ₪ ובין היתר היה עליה להעמיד לרשות החברה מקרקעין בשטח של 400 דונם ברמת הגולן. במקביל, התחייבו התובעים 1 ו- 2 להעמיד לרשות החברה סך של 1,350,000 ₪ כהלוואת בעלים כך גם התובעת 3 – חברת חיוכים, התחייבה להעביר סכום דומה.

התובעים עמדו בהתחייבותם והעבירו את הכספים אולם, במקום להעבירם לחשבון של החברה החדשה, הכספים הופקדו בחשבון חברת פוגה ומיכל – נתבעים 1 ו- 3 וזאת לבקשתו של הנתבע 2 שלומי קדוש.

לטענת התובעים, בפועל החברה הוקמה אך לא החלה בשום פעילות עסקית. בכספים אשר הועברו לנתבעים, השתמשו הם כרצונם. בפועל החברה לא הייתה פעילה וחשבון הבנק שלה לא היה פעיל ולא הועברו אליו כספים.

התובעים קיימו את חלקם על-פי הסכם המייסדים והעבירו את הכספים, אולם, תחת לקיים את חלקם , לא העמידו הנתבעים לרשות החברה את המקרקעין בהתאם להתחייבותם. על רקע השתלשלות עובדתית זו, ומאחר והנתבעים לא קיימו את חלקם בהסכם, לא קם לתחייה הסכם המייסדים ולא ניתן היה לפעול בחברה שכאמור הוקמה לצורך גידול פרחי נוי. מכאן, מאחר והחברה לא הייתה פעילה לא הייתה הפקת רווחים.

הכספים אותם הילוו התובעים לחברה, היו אמורים להיות מוחזרים להם במסגרת הרווחים אשר החברה הייתה מפיקה, לו הייתה קורמת עור וגידים ומתחילה לפעול. הסיבה לאי פעילות החברה נבעה מהעבודה כי הנתבעים לא העמידו לרשותה את המקרקעין בהתאם.

בדיעבד, התברר לתובעים כי חברת פוגה הציגה מצג כוזב וכי אין לה זכויות במקרקעין. ההסכמים אשר נחתמו בין הקיבוצים לבין חברת פוגה לא היו בתוקף וגם הסכמי הגישור אשר הוצגו בפני התובעים לא נכנסו לתוקף ומכאן לא היה בסיס להצהרתה של חברת פוגה בדבר יכולתה להעמיד את הקרקע לרשות החברה.

לעניין הפרת ההסכם בין הקיבוצים לבין חברת פוגה, התכוונה חברת פוגה להגיש תביעה אולם בשל סכומי אגרה גבוהים וסירובם של התובעים להשתתף בתביעה לא עשו כן.

לטענת התובעים, לאחר שכבר היה ברור כי הסכם המייסדים הופר וממילא לא ניתן לקיימו בגלל הסכסוך עם הקיבוצים, והיות והנתבעים הם אלה אשר קיבלו את הכספים מהמבקשים ולא החברה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, הנתבעים כולם התחייבו להחזיר את מלוא הכספים.

התובעים מבססים את תביעתם על מספר עילות: חבות אישית, רשלנות, תרמית, הפרת הסכם, הרמת מסך ואחריות מנהלים.

כאמור, בד בבד עם הגשת כתב התביעה הוגשה בקשה לעיקולים זמניים וזו התקבלה. המבקשים טענו כי קיים חשש כבד כי הנתבעים ימכרו את המקרקעין ויבריחו את הכספים אשר אמורים לקבל מהמחזיקים. כן, טענו כי חברת פוגה קדוש הינה חברה על סף חדלות פירעון אשר הוגבלה בעבר בבנק. עוד טענו התובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי הם פעלו בתום לב לאורך כל הדרך.

טיעוני הנתבעים