החלטה
1.בפני בקשה של הנתבע להורות על סילוק התובענה על הסף, מחמת שלושה טעמים עיקריים: האחד, מחמת קיומו של מעשה בית דין, שכן כל הטענות המועלות בתובענה נדונו והוכרעו בשורה ארוכה של החלטות קודמות; השני, משום שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגד המבקש והשלישי, משום שתלוי ועומד בין הצדדים הליך פש"ר ולכן יש להימנע מלדון בתובענה עד לסיום ההליך.
העובדות בתמצית
המבקש הוא נושה מובטח של החברות המשיבות 6-1, המהוות חלק מקבוצת חברות שהקימה משפחתו של המשיב 7, ואשר עסקו בייצור, שיווק ומסחר של יהלומים ותכשיטים, תוך יצירת שיעבודים קבועים וצפים במסגרת ניהול חשבונות בבנקים שונים. בבסיס התובענה עומדות טענות המשיב 7, שהיה בעל מניות ומנהל לשעבר במשיבות 1- 6, כנגד חוב שהיה נושא לדיון במסגרת תיק פש"ר (ת"א) 291/93, לאחר שחלק מן הבנקים הגישו בקשה לאכיפת השיעבודים על פי אגרות החוב ולמינוי כונס נכסים ומנהל קבוע, זאת לאחר שהחברות הודו בחוב ובתוקף השעבודים. במסגרת ההליך ניתן צו לכינוס נכסים, תוך שחובות אלה היו נושא להליכים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב וכן בסיס לבקשות שונות במספר בתי משפט. אישור סופי להסדר הנושים ניתן על ידי כב' השופטת ורדה אלשייך בחודש יוני 1998. לאחר אישור הסדר הנושים, הוגשו על ידי המשיבים או מי מטעמם, מספר רב של בקשות הנוגעות להסדר זה, בנושאים שונים, וכן הוגשו על ידי המשיבים מספר תביעות, כנגדן הוגשו בקשות לסילוק על הסף, שהתקבלו. עתה, במסגרת כתב התביעה הנוכחי, המשיבים עותרים לקבלת צו עשה שיחייב את המבקש להמציא להם את כל המסמכים המתייחסים לחובות הנטענים על ידי המבקש, לרבות פירוט הרכב החובות האבודים. כמו כן הם עותרים לסעד הצהרתי לפיו כל חוב שהוכרז אבוד, יקוזז מיתרת החובות הנטענים על ידי המבקש.
טענות המבקש
המבקש טוען שמדובר בהליך סרק טורדני נוסף מבית מדרשו של המשיב 7, שאינו משלים עם פסקי דין והחלטות חלוטות שניתנו, וכי מדובר בחזרה על טענות שהוכרעו בעבר. המבקש טוען כי המשיב 7 אינו מכיר בהליך של סופיות הדיון, וכי בתובענה הנוכחית מנסה המשיב 7 להעלות שוב עניינים שהוכרעו בעבר, מבלי שיעלה כל נימוק ממשי שיכול ולו לכאורה להצדיק דיון מחדש, מה גם שבמקביל להליך זה, הוגשה תובענה דומה בנוגע לאותו החוב לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, שבינתיים סולקה על הסף. עוד נטען שהמשיב 7 אינו מוסמך להגיש תביעה מטעמן של המשיבות 6-1 או לייצגן, משום שמשיבות אלה נמצאות בהליך של כינוס נכסים והסדר נושים, שאושר עוד בשנת 1993 בפסק דין שהפך חלוט. על כן, המשיבות 1- 6 אינן יכולות להגיש תביעה מבלי לקבל את אישור כונס הנכסים, הנאמן ובית המשפט שבפניו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל והכינוס.
טענה נוספת היא לקיום מעשה בית דין בכל הנוגע לעובדות התובענה ועילותיה כמו גם בכל הנוגע לחובות המשיבים והתחייבותם שלא לטעון כנגד חובות אלה, שכן הם הודו בקיום החובות עוד בשנת 1993, והדבר הוכרע בפסק דין שהפך לחלוט. המבקש טוען שלמשיבים ניתן יומם בבית המשפט, ודיון מחודש בטענות שמוצו מהווה ניצול לרעה של ערכאות השיפוט וביזוי של עקרון סופיות הדיון. עוד מוסיף וטוען המבקש כי בין הצדדים תלוי ועומד הליך בתיק פשיטת רגל שעניינו זהה לטענות במסגרת התביעה דנן, ובית המשפט אשר מוסמך לדון הוא בית משפט של פש"ר, אשר דן בהליכים קודמים. על כן מבוקש להורות על סילוק התובענה על הסף.
5.בהתייחס לכתב התביעה טוען המבקש כי הוא אינו מגלה עילה, ומן העובדות המתוארות בו לא יזכו המשיבים לסעדים המבוקשים על ידם. עוד נטען כי מכתב התביעה לא עולה שום מקור חוקי המחייב את המבקש לשתף את המשיב 7 במידע המבוקש על ידו, וכי כל המידע נמסר במסגרת תביעת החוב והתצהירים שהוגשו בהליכי חדלות הפרעון.
טענות המשיבים
6.המשיבים טוענים כטענה מקדמית, כי בהיעדר תצהיר תומך לעובדות הנטענות בבקשה, יש להורות על דחייתה. עוד טוענים המשיבים כי הסעד העיקרי המבוקש הוא צו עשה המחייב את המבקש בהמצאת מסמכים המתייחסים לחשבונות המשיבים לצורך בדיקת מצבת החובות הנטענים על ידו, וסעד זה הינו זכות אלמנטרית שלהם.
7.טוענים המשיבים כי הידיעה באשר להפרשת החובות הנטענים על ידי המבקש כחובות אבודים נודעה להם רק לאחר הדיון בבקשת הבנק למינוי כונס נכסים, והיא אינה חלק מההליך בבית משפט של פש"ר כפי שעולה מההחלטות שניתנו שם. על כן המשיבים פתחו בהליך חדש, שנושאו אינו זהה או דומה לנושאים האחרים המתנהלים במסגרת דיונים בערכאות שונות, ועל כן לא מתקיים "מעשה בית דין". לטענתם רק באמצעות ההליך הנוכחי יוכלו לקבל לידיהם את המסמכים לשם בדיקת הטענות בדבר חובות אבודים שנמחקו בספרי הבנק.
8.בהתייחס למעמדו של המשיב 7 וזכותו להגיש תובענות ובקשות, נטען כי הוא בעל עניין בשל ערבותו האישית לכל התחייבויות המשיבים, ומעורב בכל ההתנהלויות המשפטיות הקשורות בהסדר הנושים ומימוש נכסים. המשיב 7 סבור כי זכויותיו ייפגעו אם לא יוכל להשמיע טענותיו בבית המשפט. המשיב 7 מפנה לחוו"ד שהוכנה על ידי דר' יחיאל בהט בעניין סמכויות דירקטריון של חברה הנמצאת בכינוס נכסים שם נקבע כי מינוי כונס נכסים אינו מבטל את אישיותה המשפטית של החברה, ולכן לא מתבטלות סמכויות הדירקטורים שבה. כן נסמכים המשיבים על החלטתו של כב' השופט לויט בהמרצה 239/96.
דיון ומסקנות
9.תקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מסדירות את סמכות בית המשפט להורות על סילוק תובענה על הסף, מקום שאפילו אם יינתן לתובע יומו, וכל העובדות הנטענות בכתב תביעתו יוכחו כאמת, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו. הלכה היא כי על אף שסמכות זו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, לא יעשה שימוש בסמכות זו כדבר שבשיגרה, אלא רק במקרים בהם ישתכנע בית המשפט שקיימים ממצאים עובדתיים ומשפטיים, שיש בהם כדי להביא להכרעה חד משמעית, שאף אם יתקיים דיון לגופו – התוצאה תהא דחיית התובענה (יפים לעניין זה הדברים האמורים ברע"א 6592/01, פרנקל נ' אבולניק, תק-על 2002 (2) 474). מדובר בסעד מרחיק לכת, שכן הכלל הוא כי אין נועלים את שעריו של בית המשפט אלא מטעמים כבדי משקל.
10.מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה על צרופותיהם, כמו גם מעיון בהחלטות קודמות שניתנו במסגרת התדיינויות קודמות בין הצדדים, ולמרות הזהירות המחוייבת בהחלטה לסלק תביעה על הסף, סבורני כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.
11.ראשית לכל, לא מצאתי כל פגם בעובדה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר, שכן הבקשה מבוססת על שורה של החלטות שיפוטיות, המדברות בעד עצמן וכן על טיעונים משפטיים.
12.מקובלת עליי טענתו של המבקש לפיה המשיב 7 כלל איננו מוסמך להגיש תובענות ובקשות בשמן של המשיבות 1- 6, הואיל ואלה נתונות זה שנים רבות להליך של כינוס נכסים. סמכויות הניהול מוקנות איפוא לכונס הנכסים- עו"ד משה נווה- ולא למשיב 7. אכן, המשיב 7 מבקש להתבסס על היתר נקודתי שניתן לו בשנת 1996 במסגרת תיק פש"ר 291/93, אלא שמדובר בהיתר ספציפי לגבי ענין מסויים שעמד על הפרק בשנת 1996, ולא בהיתר גורף, שתקף גם 12 שנים לאחר אותה החלטה. מכל מקום, אם המשיב 7 מעוניין לייצג את המשיבות 1- 6 בתובענה הנוכחית, שומה היה עליו לבקש על כך את רשותו של בית המשפט שלפירוק, דבר שלא עשה. העובדה שבהליך אחר צורף המשיב 7 כמשיב נוסף, לבקשתו, מן הטעם שיש לו ענין בתוצאות ההליך, אינה הופכת אותו למי שמוסמך לייצג את המשיבות 1- 6. כבר מטעם זה דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.
13.כמו כן, אין ספק כי ההליך הנוכחי נועד לכשלון, באשר מטרתו האמיתית היא לנסות ולקעקע את הקביעה השיפוטית לפיה המשיבות 1- 6 חבות למבקש את הסכומים בהן הודו בעבר. זהו נסיון סרק, שכן חובן של המשיבות 1- 6 למבקש הוא חוב חלוט שהמשיבות 1- 6 הודו בו במסגרת הסדר נושים שאושר עוד בשנת 1998 ואשר הופר על ידי המשיבות 1- 6. לא יעלה על הדעת כי שנים כה רבות לאחר שההסדר אושר (וגם הופר), ינסה המשיב 7 לשמוט את הבסיס מתחת להסדר הנושים.
14.זאת ועוד, ההליך על פניו איננו מגלה עילה של ממש, שכן אף אם היו המשיבות זוכות לעיין במסמכים המבוקשים בנוגע לחובות האבודים, לא היה בכך כדי להועיל להן בתביעתן לקזז את החובות האבודים מיתרת החוב הפסוק לפי הסדר הנושים. מסכים אני עם טענת המבקש לפיה צורת הסיווג של החובות בדו"חות הכספיים של המבקש, הוא המידע המבוקש על ידי המשיבים, אינה משנה את העובדה שחובות אלה שרירים וקיימים, וגם אם המבקש סיווג אותם כחוב אבוד או מסופק, אין בכך כדי להשפיע על מכלול החוב אותו מנסה המבקש לגבות על סמך הכרעות קודמות של בית המשפט.
15.למעלה מהצורך אציין כי השתלשלות ההתדיינות המשפטית הענפה בין הצדדים מלמדת כי טענות הצדדים נבחנו והוכרעו במסגרת הליכים משפטיים קודמים. בנוגע לטענות המועלות כיום לראשונה, נזכיר את הכלל לפיו מעשה בית דין משתיק לא רק טענה שנטענה, אלא גם טענה שניתן היה לטעון בהליך הקודם: