אנשים קשיי יום שהתגוררו בשטח של קק"ל ללא רשות ופונו לא יפוצו

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         האם ניתנה לתובעים רשות מכללא להחזיק ולהשתמש במקרקעין שבבעלות הנתבעת והאם ביטול הרשות על-ידי הנתבעת, ככל שניתנה, מזכה את התובעים בפיצוי כספי עבור המחוברים אשר הקימו במקום. זו עיקר המחלוקת בתביעה דנן והיא תוכרע להלן.

2.         הנתבעת היא הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקות מס' 8-10 בגוש 10200 באור עקיבא (להלן: "המקרקעין").

3.         התובעים הינם אנשים קשיי יום ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הם התגוררו בחלקים מסוימים במקרקעין, הקימו עליהם מחוברים ועבדו במקום לפרנסתם.

4.         תובע מס' 1 החזיק במקרקעין בנסיבות כמפורט כלהלן:

א.         ביום 12.5.92 נערך ונחתם בין תובע מס' 1 ואשתו דאז, לבין הנתבעת באמצעות חברת עמידר ואשר ניהלה בזמנו את נכסי הנתבעים,  הסכם לפיו שכרו בני הזוג קרוואן אשר הוצב במקרקעין (להלן: "הסכם השכירות" ו" הקרוואן" בהתאם ).

ב.         תובע מס' 1 לא עמד בתשלום דמי השכירות ולפיכך הגישה חב' עמידר, נגדו ונגד אשתו דאז לבית משפט השלום בחיפה תביעה בת.א. 2024/98 לפינוי הקרוואן. התביעה התקבלה וביום 24.6.98 ניתן פסק-דין בהתאם (להלן: "פסק הדין הראשון").

            תובע מס' 1 לא קיים את פסק הדין הראשון ועל כן נפתח נגדו תיק הוצל"פ ובמסגרתו הוא פונה מהקרוואן ביום 22.3.05 או בסמוך לכך.

ג.          על אף פינוי תובע מס' 1 מהקרוואן, הוא המשיך להשתמש במקרקעין והקים במקום מבנה עץ בו התגורר. כמו כן, תובע מס' 1 הקים במקום סככה למסגרייה בה עבד לפרנסתו.

ד.         ביום 15.8.06 ערך פקח מטעם הנתבעת סיור במקרקעין ובעקבותיו נדרש תובע מס' 1 לפנות את המקום, אך ללא הועיל. פניות הנתבעת לתובע מס' 1 היו בכתב מיום 5.10.06 ומיום 29.10.06.

5.         תובע מס' 2 היה חסר בית והוא החל להתגורר באוטובוס של חברת מטיילי חדרה שהוצב במקרקעין ולא היה בשימוש.  בהמשך, אותה חברה העניקה את האוטובוס לתובע מס' 2 ללא תמורה. בדומה לתובע מס' 1, גם תובע מס' 2 הקים במקום עסק לתיקון מזגנים בו עבד לפרנסתו.

6.         ביום 4.7.07 ערך פקח מטעם הנתבעת סיור במקרקעין ובעקבותיו נדרש תובע מס' 2 לפנות את המקום, אולם גם הוא לא נעתר לדרישה.  פניות הנתבעת לתובע מס' 2 היו בכתב מיום 16.7.07 ומיום 6.8.07.

7.         ביום 23.9.07 הגישה הנתבעת לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד שני התובעים  בת.א.  16722/07 לסילוק ידם מהמקרקעין (להלן: "תביעת הפינוי"). במסגרת תביעת הפינוי הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין, לפיו על התובעים לפנות את המקרקעין אם כי הפינוי נדחה למשך 12 חודשים (להלן: "פסק הדין השני"). בפועל, הנתבעים לא קיימו מיוזמתם את פסק הדין השני במועד שנקבע בו.

8.         במסגרת הדיון בתביעה מונה שמאי מטעם בית המשפט לאומדן שווי השקעות התובעים במקרקעין והוא נתן חוות דעת בהתאם.

טענות הצדדים בתמצית:

9.         לטענת התובעים, הם החזיקו במקרקעין במשך שנים מספר תחת עיניה הפקוחות של הנתבעת, הקימו מחוברים במקום והשביחו אותה מבלי שנדרשו לפנות את המקרקעין ומבלי שהיתה כל התנגדות למהלכים אשר עשו. לתובעים ניתנה אפוא רשות מכללא להחזיק ולהשתמש במקרקעין ומשבוטלה אותה רשות, הם זכאים לפיצוי עבור השקעותיהם במקום על-פי האומדן שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט.  תובע מס' 1 הוסיף וטען כי התביעה אשר הוגשה בעבר נגדו ונגד אשתו דאז, ובה ניתן פסק הדין הראשון, היתה לעניין פינויו מהקרוואן בלבד, להבדיל מהמקרקעין, ולפיכך היא אינה רלוונטית לשימוש הנוסף שהוא עשה במקרקעין.

            כן טענו התובעים כי הם זכאים לפיצוי עבור השקעותיהם במקרקעין גם מכוח סעיפים 21-22 לחוק המקרקעין.

10.        לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף מהטעם המקדמי כי היא מוגשת בהעדר ניקיון כפיים כאשר התובעים מפרים ברגל גסה ופעם אחר פעם את החלטות בית המשפט  לפינוי המקרקעין וכן לאור הודעתו של תובע מס' 2 בחקירה הנגדית, לפיה הוא פלש שוב למקרקעין לאחר שפונה מהמקום.

            לגוף העניין, לא הוכח כי ניתנה רשות למי מהתובעים להשתמש במקרקעין, הוכח כי לא היתה הסכמה בכתב או בעל פה בין הצדדים, הנתבעת התנגדה נחרצות לפלישה של התובעים למקרקעין ומשהתגלה הדבר, היא פעלה ללא ליאות לפנותם מהמקום.  לחילופין, אף אם תאמר כי ניתנה לתובעים רשות להשתמש במקרקעין, הרי עסקינן ברשות ללא תמורה שהנתבעת רשאית לבטלה בכל עת והיא אינה מזכה את התובעים בפיצוי כלשהו. אף העובדה כי התובעים הקימו את המחוברים במקרקעין ללא היתר כדין, שוללת מהם את הזכות הנטענת לקבלת פיצוי עבור סילוקם. כמו כן, בשל שיקולי מדיניות, אין להעניק סעד כספי לתובעים אשר פלשו למקרקעין ועשו דין לעצמם ובכך יצא החוטא נשכר.