אנרגית פולק בע"מ נ' אלחורטי

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אתיר לו להתנגד לבקשתה של המשיבה, לביצוע שטר, אשר הוגשה כנגדו ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק מס' 1413076101.

לאחר שעיינתי בהתנגדות המבקש על נספחיה ובסיכומי טענות הצדדים (המבקש לא נחקר בפני על תצהירו), הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש היא הגנת בדים.

כל שנטען על ידי המבקש בתצהירו הוא כי מסר את השיק לנפרעת אחרת, חברת ח.מ. אנרגיה בע"מ, בגין רכישת סולר, ולא לידי המשיבה, וכי פרע את תמורתו, במזומן.

כידוע, ההלכה היא כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו"

(ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41 – ההדגשה שלי – י.ב).

המבקש לא פירט דבר אודות אופן ביצוע התשלום, מועדו, ולידי מי בוצע מבין אורגניה של חברת ח.מ. אנרגיה בע"מ. המבקש אף לא פירט מדוע, אם כן, לא קיבל לידיו את השיק בחזרה? האם דרשו? מה נאמר לו בתגובה?

אם לא די בכך, הרי שהמבקש לא טען דבר וחצי דבר אודות טיב אחיזתה של המשיבה.

אין ספק כי לפי גירסתו של המבקש עצמו, המשיבה היא צד רחוק לעסקת היסוד בשטר, ולפיכך, עליו לטעון טענה כלשהי בדבר טיב אחיזתה או, לכל הפחות, בדבר מועד הסבתו של השטר לידיה.

אמנם, קיימת גישה בפסיקה, כי די בטענות כנגד הצד הקרוב בתביעה השטרית בלבד, כדי להתיר לנתבע רשות להתגונן גם כנגד הצד הרחוק.

כך נקבע, למשל, כי: "אם וככל שטענות אלה בין הצדדים הקרובים יוכחו בסופו של יום, ונוכח היות המשיבה צד רחוק בשטר, הרי שיהא עליה להוכיח, בהליך העיקרי, עדיפות שטרית, בין מכוח אחיזה כשורה ובין מכוח סיחור השטר לידיה קודם לכשלון התמורה."

(מתוך בשא 175356/07 ברנץ רזיאל נ' מירסני סחר ושיווק בע"מ (תל-אביב-יפו), פורסם בפדאו"ר).

וכן נאמר כי "נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר"

(ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית 2006 בעמ' 235).

ועוד נאמר: "השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן" (ד' בר אופיר, לעיל, בעמ' 236).

אלא שיש לטעמי, לדקדק בהלכה שהיא ביסודה של גישה זו ("הלכת חביה נגד גליק"), וממנה עולה כי הרשות תינתן כאשר מעלה הנתבע בתצהירו (תצהיר ההתנגדות) טענה בדבר מועד סיחורו של השטר.

כך באו הדברים לידי ביטוי בהחלטתו של כב' הש' קיסטר בע"א 218/66 יעקב ו-דוד חביה ו-אברהם מנצור נ' לוי גליק, פ"ד כ (3) 63:

"מאחר והרשות להתגונן היא סייג לזכותו הרגילה של אזרח לבוא לבית-המשפט ולהתגונן בפני כל תביעה המוגשת נגדו, ולבקש שפסק-הדין יינתן רק אחרי שמיעת טענותיו, אין להטיל על המבקש להתגונן חומרות יתירות, ולדרוש ממנו שכבר בשלב המוקדם של הבקשה לרשות להתגונן יוכיח את מלוא הגנתו. כבר נפסק (ע"א 7/49, [2], כן ב-המ' 434/65, [1], הנ"ל) שאף אם בבקשתו אין המבקש רשות להתגונן מגלה אלא הגנה שבדוחק, גם אז תינתן לו הרשות המבוקשת ובלבד שגילה בתצהירו טענת הגנה אפשרית הראויה לעמוד לדיון, ושיש בה כדי להדוף את התביעה לכשיובא הענין כולו לדיון בצורה הרגילה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שניה, ע' 402. בהתאם לאותו עקרון נפסק כי די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על-פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום-לב ערך בעד השטר: ע"א 576/61, בראון נגד רוגוז'ינסקי, ואח', פד"י טז 1460 [3]; וראה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שלישית סעיף 216.

כאשר מדובר בטענת כשלון תמורה המועלית על-ידי הנתבע כהגנה ביחס לשטר שהוא חתום עליו והנמצא בידי אדם שלישי התובע על-פיו את הנתבע, יש להבדיל בין מקרה כשהשטר סוחר לפני מועד ביצוע העיסקה שבקשר אליה נעשה השטר, לבין מקרה בו סוחר השטר לאחר אותו מועד. אם סוחר השטר לפני המועד - אין מקום לדבר על פגם סיחור כי אז אין כלל כשלון תמורה; רק כשסוחר השטר לאחר אותו מועד והעיסקה שבקשר עמה נעשה השטר לא בוצעה, ניתן לדבר על פגם בזכות הקנין של המסחר כיון שאז ייתכן שפקעה זכותו להעביר את השטר והיה צריך להחזירו לחתומים עליו; סיחור השטר במקרה כזה כמוהו כמעילה באמון. ראה דברי השופט זוסמן ב-ע"א 576/61, [3], הנ"ל ב-ע' 1464.

במקרה דנא, העלו המערערים בתצהירם טענה בדבר סיחור השטר לאחר שהעיסקה שבקשר עמה הוא נעשה, לא בוצעה. לאור העקרונות עליהם עמדתי לעיל, די היה בכך כדי ליתן למערערים רשות להתגונן.". (ההדגשה שלי – י.ב.).