אנקאווה נ' אוזנה

החלטה

1.בפני בקשות הנתבע לצירוף ראיה ולביטול או שינוי הסדר דיוני, שלפיו הועברה מחלוקת עובדתית באשר לחתימת אשת התובע על מסמך פירעון נטען, להכרעת מומחה להשוואת כתבי יד.

עסקינן בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לביצוע שיק על סך נומינלי של 3,713 ₪, אשר הוגש לביצוע בשנת 1999. בדיון שהתקיים ביום 9.11.10 הסכימו הצדדים, כי טענת הנתבע לפיה אשת התובע אישרה בכתב ידה, במסמך שהוגש מטעם הנתבע, כי סכום השיק נפרע במזומן, תיבחן על ידי מומחה להשוואת כתבי יד, והכרעה בשאלה זו היא שתכריע בגורל התנגדות הנתבע לביצוע השיק, ככל שיהא בידי המומחה לקבוע ממצא פוזיטיבי. הצדדים אף הסכימו כי היה והמומחה לא יקבע ממצא חד משמעי, ידון בית המשפט בבקשות להארכת המועד ובמידת הצורך בהתנגדות לגופה.

2.לטענת הנתבע, עקב חלוף הזמן מאז הוגש השיק לביצוע וארעו האירועים נשוא הנטען בהתנגדותו, ונוכח גילו המבוגר, סבר כי אשת הנתבע היא שחתמה על המסמך שהחתימה על גבו הועברה לבדיקה, אולם הואיל וביום 13.2.12 הגיע לידיו מסמך נושא חתימת התובע, הדומה לחתימה שעל גבי המסמך, ייתכן שהסיחו התובע ורעייתו את דעתו, בעת אירוע החתימה, והלכה למעשה יכול והתובע הוא שחתום על המסמך (תצהיר מיום 15.2.11).

3.לטענת התובע מדובר ממילא במסמך מזויף, הטענה החדשה איננה מתיישבת עם דברי הנתבע בחקירתו הנגדית בהם אישר, כי אשת התובע היא שחתמה על המסמך, כי מדובר במסכת נוספת של ניסיונות להימנע מלשלם את החוב, לרבות אי שיתוף פעולה עם המומחה וכי הלכה למעשה אין מדובר בשינוי הסכמה דיונית אלא תקיפת חזית המחלוקת וההסכמה המהותית. בנסיבות אלה, לשיטת התובע, על הנתבע להגיש תביעה נפרדת, ודברים אלו נלמדים לשיטת התובע על דרך ההיקש מן האופן שבו יש לתקוף פסק דין מוסכם.

קיימתי דיון על מנת לבחון אפשרות שהצדדים יגיעו להבנות מהותיות, אשר יכול ויהא בהן על מנת לייתר את המשך ההתדיינות והמחלוקות בתיק, אולם משהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות אין מנוס מלהכריע בבקשה.

דין הבקשה להתקבל, וזאת בכפוף לגדרים שיפורטו להלן.

בניגוד לנטען על ידי התובע אין כל מניעה שבית המשפט ישנה, יבטל או יבחן מחדש הסכמות דיוניות שעה שההליך טרם הסתיים. הדברים נכונים גם ביחס לשאלות מן התחום הראייתי, והכל בהתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי וככל שקיים טעם של ממש לכך (לעניין זה השוו: ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה פ"ד נג (3) 49, 64, וכן השוו: בר"ע (ירושלים) 715/03 ואקנין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים; 14.9.03) והאסמכתאות שם.

6.כשמצויים אנו בשלב טרומי, בפני ערכאה דיונית, ושעה שלב המחלוקת הינו השאלה האם המסמך שעל, אודותיו מסתמך הנתבע בטענת הפירעון, הינו מסמך מזויף או שמא עסקינן במסמך אותנטי, שעה שהנתבע טוען, כי לאחרונה הומצאה לו ראיה לכאורה בדבר האפשרות לפיה התובע הוא שחתם על אותו מסמך, ולא אשת התובע, בניגוד לסברתו קודם לכן כפי שהעיד על כך בחקירתו הנגדית, אין מקום למנוע מן הנתבע את האפשרות להביא טענה זו לכדי בירור, במידת הצורך (זאת במיוחד שעה שלא ראיתי התייחסות קונקרטית מצד התובע בתגובותיו לגוף הראיה החדשה ולעיתוי הצגתה שהובילה, על פי הנתבע, לבקשות שלפני). שכן כידוע, העדפתו של בית המשפט היא להגיע לחקר האמת ולבירור הסכסוך והמחלוקת העובדתית לגופה, ככל שאין מניעה מהותית לעשות כן. זאת, במיוחד שעה שההסכמות הדיוניות להן הגיעו הצדדים מלכתחילה הן הסכמות אשר יש בהן, לכאורה, כדי לשקף העדפה זו.

7.ראינו, כאמור כי שעה שמדובר בהסכמה דיונית בגדרי הליך תלוי ועומד, במובחן מתקיפה של פסק דין מוסכם, בית המשפט, המפקח על ההליכים יכול לבטלה או לשנותה. אף ראינו כי לגופם של דברים יכול ולראיה החדשה השלכה של ממש על בירור המחלוקת שבתיק. אף לא ברור לי מה הנזק המהותי שייגרם לתובע, הטוען ממילא כי עסקינן במסמך מזויף, אם אמנם ייבחן המומחה, שמונה בהסכמה, גם את חתימותיו של התובע אל מול המסמך. שכן בין כך ובין כך, אם אמנם ייקבע על ידי המומחה שמדובר במסמך מזויף הרי שהנתבע מראש הביע הסכמה לדחיית ההתנגדות לגופה ובכך יתייתר דיון בתובענה לגופה. גם אם ייקבע המומחה כי עסקינן במסמך אותנטי, חזקה שההסכמות הדיוניות להן הגיעו הצדדים במהלך הדיון נתגבשו בתום לב ומתוך מגמה להביא את המחלוקת לסיום בדרך של פשרה ובהתחשב בהעדפה לברר מחלוקות עובדתיות לגופן, כך שהלכה למעשה איני רואה מהו הנזק המהותי שייגרם לתובע גם בסיטואציה שכזו. גם אם אמנם המומחה לא יצליח לגבש מסקנה חד משמעית עדיין יהא על בית המשפט להכריע, על פי ההסכמות, בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לגופה, כך שהלכה למעשה נהיה מצויים עדיין בשלבים טרומיים של ניהול ההליך.

8.מנגד, טענת הנתבע באשר לנסיבות הגעת המסמכים החדשים המצביעים על חתימתו של התובע לידיו נטענה בתמציתיות רבה, יש לומר, ובהחלט סבירה גם המסקנה כי לו היה פועל הנתבע בשקידה סבירה מאז הושגו ההסכמות הדיוניות ועד עתה, יכול והיה מגיע לראיות אלה זמן רב קודם לכן. שכן, כטענת התובע, לא אצה גם למבקש הדרך בכל המגעים שנוהלו אל מול המומחה והוא אף שילם באיחור את שכרו. בנסיבות אלה, ובשים לב למשך הזמן שחלף מאז הושגו הסכמות אלה, ראוי לאזן בין המסקנה שיש לשנות מן ההסכמות הדיוניות ובין האינטרסים הדיוניים של התובע והסתמכותו על ההליכים המוסכמים עד כה, על דרך פסיקת הוצאותיו והתחייבות הנתבע כי שינוי ההסכמות יבוצע תוך התחייבותו לשאת כמימון ביניים בכל הוצאה נוספת שיהא על מי מן הצדדים להוציא לשם בדיקות נוספת שיבצע המומחה.

בנסיבות אלה, דומני שאין מניעה לבטל או לבצע שינוי בהסכמות הדיוניות להן הגיעו הצדדים, וזאת כאמור, לצד פסיקת הוצאות התובע והתחייבות לשאת בהוצאות המומחה כאמור לעיל.

9.יחד עם זאת, הואיל ואין מקום לכפות הסכמות דיוניות חדשות על התובע, יודיע התובע תוך 14 יום האם מוסכם עליו, נוכח מכלול האמור לעיל, כי לצד פסיקת הוצאותיו עד כה והתחייבות הנתבע לשאת בעלויות הבדיקה הנוספת על ידי המומחה כמימון ביניים בשלב זה, ייבדק המסמך על ידי המומחה גם ביחס לחתימותיו של התובע (ולא רק על דרך בדיקת חתימת רעייתו), תוך שדרכי הפעולה המוסכמות ביחס לתוצאות בדיקת המומחה, קרי - דחיית ההתנגדות, דחיית התובענה, או הכרעה בבקשה להארכת מועד לגופה - תחולנה לעניין זה בהתאם לאפשרויות שפורטו ביום 9.11.10. העדר תגובה כמוה כהסכמה למתווה זה.

היה והתובע יודיע כי אינו מסכים למתווה זה, תבוטלנה ההסכמות הדיוניות, בכפוף לתשלום מלוא שכר המומחה עד כה (מבלי לגרוע מאפשרות מי מן הצדדים להידרש בשלב המתאים לחוות הדעת ככל שנערכה), ובית המשפט יכריע בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לגופה במידת הצורך, לאחר קיום דיון במעמד הצדדים (ככל שאלה לא יסכימו שהבקשות תוכרענה על דרך הכתב).

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

לעיוני ביום 3.6.12.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ב, 01 מאי 2012, בהעדר הצדדים.