אנדריי נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 60 ימים בשל מעורבותו בתאונת דרכים וזאת בהיותו שיכור.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, התאונה הינה מסוג נזק בלבד ולא נגרמו נזקי גוף שיצדיקו פסילה ארוכה כל כך. בנוסף, בדיקת הדם שניטלה מהמבקש נשלחה למעבדה ותוצאותיה אינן ידועות למבקש עד היום. עוד ובנוסף, טוען המבקש כי השימוע נערך לו כ- 3 חודשים לאחר התאונה ובמשך התקופה הנ"ל הוא נהג ברכב ועל כן לא נשקפת ממנו מסוכנות. לטענת המבקש, צו הפסילה המנהלית יפגע בו ויגרום לו נזק בלתי הפיך.

לאור כך מבקש הוא לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול הפסילה המנהלית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קיימת בתיק החקירה תוצאות מעבדה לפיהן רמת האלכוהול שנמדדה בגופו של הנאשם הינה פי 3.5 מהכמות הקבועה. העובדה שהרישיון לא נפסל במקום איננה צריכה לעמוד לזכות המבקש, שכן המדובר הוא בתיק תאונה שנגרמה עקב חשד לנהגיה בשכרות. כך שמעשי המבקש היו בגדר חשדות בלבד עד שהתבססו נגדו עם התקדמות החקירה וקבלת תוצאות המעבדה.

דיון

סעיף 48 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור".

סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה, מסמיך קצין משטרה לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים וזאת אם היה לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג אם ביצע עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.

אציין, כי לא מצאתי שנפל פגם בשימוע שנערך למבקש. אכן, היה רצוי שהשימוע ייערך ככל הניתן סמוך למועד ביצוע העבירה ובמקרה דנן לאחר החקירה ועם קבלת תוצאות המעבדה, אולם אין בעובדה שחלף זמן מאז ועד להחלטה בשימוע כדי לפגום בתקינות החלטת הקצין.

נקבע בפסיקה כי במסגרת ההסדר של פסילה מנהלית ביקש המחוקק לערוך איזון בין האינטרס הציבורי לשמור על הבטיחות בדרכים לבין חזקת החפות והנזק העלול להיגרם לנהג כתוצאה מפסילת רישיון נהיגה. המחוקק סבר כי ראוי שפסילה מנהלית תתבצע סמוך ככל שניתן למועד ביצוע העבירה, אך חלוף הזמן מהווה שיקול אחד אותו יש לבחון בשים לב לנסיבות המקרה כולן, לרבות מידת המסוכנות הנשקפת מאותו נהג. (אנא ראה האמור בבש"פ 7855/10 אביתר ברוך נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.11.10))

לאחר שעיינתי בחומר הראיות אני קובע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, וכי המסוכנות נלמדת מהאירוע, שהוא חמור כשלעצמו, לפיו המבקש היה מעורב בתאונת דרכים בהיותו שיכור. הסיכון הטמון בנהיגה בשכרות התממש במקרה זה ע"י אירוע התאונה, דבר המעלה צורך מיידי לתקופת צינון והרחקתו של המבקש מהכביש.

סוף דבר

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.