אנדראוס נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

מה היא "דרך המלך" שבה יתנהל הליך זה, לאחר שבהליך קודם מונה מומחה בית המשפט, אולם ביחס להחמרת מצב נטענת קיימת קביעה של המל"ל. האם בהתאם לסעיף 6א לחוק הפלת"ד או שמא בהתאם לסעיף 6ב לחוק?

התובע נפגע בשתי תאונות דרכים שהינן גם תאונות עבודה. האחת, ביום 16.11.06 והשניה, ביום 23.2.07. ביחס לשתי התאונות טען לפגיעה בעמוד שדרה צווארי ומותני.

במסגרת הליך קודם שהוגש ביחס לתאונות אלו (ת.א. (נצרת) 576-05-08), מונה בהסכמה פרופ' שטהל כמומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בחוות דעתו מחודש 2/09 כי התאונות נשוא התביעה, לא הותירו נכות מבחינת עמוד שדרה צווארי ואילו ביחס לעמוד שדרה מותני, נקבע כי לא נמצאה החמרה בתנועות עמוד השדרה המותני, וזאת על רקע קביעה קודמת של אותו מומחה כי בעקבות תאונות דרכים קודמות בהן נחבל בגב, נותרה לו נכות בשיעור 10% עקב הפרעות בעמוד שדרה מותני. המומחה ציין כי בבדיקת CT הודגמה היצרות לכל אורך תעלת השדרה הספינלית אשר אינה נובעת מהתאונות נשוא התביעה, ובשל היצרות זו, הומלץ לתובע לשקול ניתוח.

קביעת המומחה בסוף חוות הדעת הינה כי:

"התאונות הנדונות לא תרמו לנכות צמיתה נוספת בעמוד השדרה המותני מעבר לנכות הקיימת בגין עברו ומצבו התחלואתי".

בעקבות קבלת חוות הדעת של פרופ' שטהל ולאור קיומה של המלצה לתובע לעבור ניתוח בגב, ביקש התובע להפסיק את ההליך ובקשתו התקבלה בכפוף להסכמה שההליכים שהתקיימו בתביעה לרבות חוות הדעת, יעמדו על כנם ויחייבו בכל הליך נוסף ביחס לתאונות אלה.

בפני הוגשה תביעתו השניה של התובע ובד בבד עם הגשתה, הוגשה בקשה להפנות את התובע לבדיקה נוספת בפני פרופ' שטהל וזאת לאור מסמכים רפואיים נוספים ובעיקר לאור הניתוח שעבר בחודש 5/12 אשר לטעמו של התובע בבקשתו, מהווה נסיבה חדשה המצביעה על שינוי מהותי במצבו של התובע ומצדיקה בדיקה חוזרת.

הנתבעת, התנגדה לבקשת התובע וטענה כי לאור קביעותיו של פרופ' שטהל, כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע לבין התאונות נשוא התביעה, הרי שכל טענה להחמרה, אף היא אינה קשורה לתאונות אלא למצב בריאותי עובר לתאונות ומצב תחלואתי שאין מקורו בתאונות, ולפיכך, אין מקום לבדיקה החוזרת המבוקשת. לחלופין טענה הנתבעת כי באם בית המשפט יעתר לבקשה, אין מקום לחייב את הנתבעת בשכרו של המומחה אלא יש להטיל את שכרו על התובע כפי שנעשה בהליך הקודם, הן לאור קביעת פרופ' שטהל והן לאור העובדה שהתובע לא טרח לממש את זכויותיו במל"ל לרבות פניה להחמרת מצב, הליך שהיה מייתר את הצורך בבדיקה החוזרת.

קודם לדיון שנקבע בבקשת התובע, הגיש התובע הודעה כי בינתיים קבעה וועדה רפואית במל"ל שדנה בטענתו להחמרת מצב, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 20% כאשר לאחר עיון במלוא התיק הרפואי, החליטה הוועדה לחלקה כך ששליש מהנכות יוחס למצב טרם התאונה הראשונה נשוא התביעה, ושליש יוחס לכל אחת מהתאונות נשוא התביעה.

בפתח הדיון בפני התברר כי לאור קביעת המל"ל, שינה התובע טעמו ואינו מבקש עוד בדיקה נוספת בפני פרופ' שטהל וזאת על בסיס טענתו כי משניתנה הכרעת המל"ל בבקשת ההחמרה שהגיש התובע, קודם לביצוע בדיקה נוספת על ידי מומחה בית המשפט, הרי שקביעה זו מהווה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, ויש להעדיפה על פני קביעת המומחה בהליך הקודם.

לטענת ב"כ התובע, על אף שהוא ביקש בתחילת ההליך בדיקה נוספת של פרופ' שטהל, הרי שלאור התנגדות הנתבעת תוך שהיא מפנה בתגובתה לזכאות התובע לפנות למל"ל, דבר שאכן נעשה על ידו, ובהעדר החלטה בבקשתו קודם לקביעת המל"ל, יש להעדיפה.

מנגד, עומדת הנתבעת על טענותיה כי חוות דעתו של פרופ' שטהל שניתנה בהליך הקודם, הינה חוות דעת המחייבת את הצדדים וכאמור בהתנגדותה לבקשה לבדיקה נוספת, בהיעדר קשר סיבתי בין התאונות לבין הנכות, אין גם מקום לבדיקה נוספת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אזכור האפשרות להליך החמרה במל"ל בהתנגדותה לבקשה, נעשה אך ורק בהתיחס לשאלת הטלת שכר הטרחה על התובע בגין אי מיצוי זכויותיו ככל שביהמ"ש יעתר לבקשתו, אך אין לראות בכך (לאור הקשר הדברים בבקשה) משום עמדה של הנתבעת, כי פניית התובע למל"ל בשלב זה ולאחר שניתנה חוות הדעת בהליך הקודם, תיצור מצב שקביעת המל"ל תהא הקביעה המחייבת.

בענין זה, הוסיף וציין ב"כ הנתבעת כי התובע פנה בבקשת החמרה במל"ל עוד קודם לחידוש ההליך בפני, ולפיכך אין מקום לטענתו כי הדבר נעשה בשל עמדת הנתבעת בהתנגדותה.

לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים בפני ובחינת הפסיקה הרלבנטית, אני סבורה כי דרך המלך להתקדם בהליך זה, הינה הדרך בה בחר התובע מלכתחילה, קרי, הפניית התובע לבדיקה נוספת בפני פרופ' שטהל.

אני סבורה ככלל שמקום בו התובע, שהוא בעל היכולת לשלוט על אופן ניהול ההליך במובן זה, בוחר ללכת בדרך שמותווית בסעיף 6א' לחוק הפלת"ד, בחירה זו ממשיכה לחייב אותו גם משבחר להפסיק את ההליך ולחדשו לאחר שינוי נסיבות.

על עיקרון זה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, אלא שלטעמו של ב"כ התובע משקביעת המל"ל בסוגית ההחמרה הינה הקביעה הראשונה שהתקבלה, דהיינו לפני קביעת מומחה בית המשפט בסוגיית ההחמרה, יש להפוך את היוצרות ולקבוע כי מנקודת זמן זו ואילך, קביעת המל"ל היא הקודמת בזמן וניתנה "לפני שמיעת הראיות" כאמור בסעיף 6ב', ולפיכך, קיימת קביעה על פי דין המחייבת בהליך זה.

אינני מקבלת טיעון זה של התובע, אשר לטעמי מנסה לערוך אבחנה מלאכותית בין שלב מינוי המומחה בהליך הקודם לבין הסוגיה הנבחנת על ידי כעת, תוך יצירת נתק, הנובע מהפסקת ההליך וחידושו בפני, וזאת בניגוד להסכמות על בסיסן הופסק ההליך הקודם.

יתירה מכך, חשוב להזכיר כי בהליך שבפני ביקש התובע עצמו עם פתיחת ההליך להפנותו לבדיקה חוזרת אצל פרופ' שטהל, דהיינו שגם הוא הכיר בעדיפות המסלול לפי סעיף 6א' לאור ההליך הקודם שנוהל בין הצדדים, על בסיס בחירתו אז של התובע. רק לאחר קבלת קביעת המל"ל ולאור האמור בה שינה הוא את טעמו ובחר לטעון טענה הפוכה מזו שהעלה בבקשתו.

אמנם נכונה טענת ב"כ התובע כי מיצוי ההליכים במל"ל איננה בגדר דרישת סף להזקק למינוי מומחה מטעם בית המשפט, כפי שהורנו ביהמ"ש עליון בהלכת טטרו (ע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993) וראה גם: רע"א 7612/99 אלוני נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 404 (2000)), אולם אין בכך כדי לסייע לתובע, מקום בו הוא שבחר, בתחילת ההליך הקודם, את הדרך שבה ינוהל ההליך, ובהקשר זה יש להפנות לדברים הנוספים העולים מהלכת טטרו, ואשר עיקרם הוא: "מותר להם לבעלי הדין להעדיף עליה (על הדרך הותווית בסעיף 6ב – פ.ל.) הוכחת מצבו הרפואי של אדם שנפגע בתאונה בדרך דיונית אחרת. משבחרו בדרך זו, כבולים הם בכך ואין בעל דין כזה יכול לאחר מכן להתעלם מהראיות שהציג בפני בית המשפט ולחזור אל הדרך הדיונית האחרת, שלמעשה ויתר עליה" (שם בעמ' 97, פיסקה 8 לפסק הדין).