אנדלוסיה הנדסה ואדריכלות בע"מ ואח' נ' באקה אל גרבייה ואח'

החלטה

העותרים שהם, בהתאמה, חברה לתכנון הנדסי ("העותרת" או "החברה") ואדריכל שהוא בעלי העותרת ("העותר" או "האדריכל") הגישו עתירה המכוונת נגד עיריית באקה אל גרבייה ("העירייה"), ראש העירייה ומהנדס העירייה שבה הם עתרו לצו הצהרתי הקובע שמבני גני הילדים הנבנים על ידי העירייה בתחום שיפוטה הם מבנים מסוכנים. בנוסף, התבקשו צווים שלפיהם יורה בית המשפט על מינוי מכון התקנים הישראלי לצורך ביצוע בדיקה מקיפה ויסודית של גני הילדים; צו האוסר אכלוס גני הילדים בשנת הלימודים תשע"ד; צו האוסר ביצוע פעולה בקשר עם בניית גני הילדים; צו המורה למשיבים להעביר לעותרים את יומני העבודה בקשר עם בניית גני הילדים; צו המורה למשיבים להעביר לעותרים או למומחה מטעם בית המשפט את העתקי בדיקות הבטון וכן צו האוסר באופן מוחלט גישת בני אדם למבני גני הילדים.

עם הגשת העתירה היא הועברה לעיוני ועל פי הסמכות הנתונה לי בתקנה 7(4) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000 ("התקנות") הוריתי לעותרים להגיש טיעון משלים בנושאים מסוימים שעיקרם הוא שאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה ולתת בידי העותרים את הסעדים המבוקשים לה. בטיעון המשלים שהגישו העותרים הם הפנו לסעיף 8(א) לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 ולפסק דינו של בית המשפט ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (16.2.05) ("עניין פרדסיה") וטענו כי לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים יש סמכות להורות למשיבים כנעתר בעתירה. לטענתם (בסעיף 7 לטיעון המשלים) עניינה של העתירה הוא הסרת סכנה והגנה על הציבור נוכח מחדלי המשיבים לקבוע שגני הילדים מסוכנים לציבור ועניין זה הוא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בסעיף 10 של הטיעון המשלים נטען גם שהעותרים נושאים בסמכות ובאחריות לבנייתם של גני הילדים בהיותם הגורם המתכנן ומפקח העל ועל רקע זה ביקשתי השלמה נוספת של הטיעון שתבהיר את הבסיס לטענה זו. בטיעון המשלים הנוסף הגישו העותרים העתק של הסכם עם מתכנן שנחתם בין העירייה לבין החברה אשר על פיו קיבלה על עצמה החברה את עבודת התכנון ההנדסי והאדריכלי של גני ילדים בבאקה אל גרבייה וכן, כמקובל בהסכמים מעין אלה, את מטלת הפיקוח העליון על התקדמות העבודה.

לאחר ששקלתי את הנטען בעתירה ועיינתי במסמכים שצורפו לה, החלטתי להשתמש בסמכותי בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות ולהורות על מחיקת העתירה. בעניין בלונדר אמר בית המשפט כי:

"הגענו לכלל מסקנה כי הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה, בסייג הקבוע בפרט 8(א) לתוספת ובהיעדר הסדר מיוחד, לבית-המשפט לעניינים מינהליים, והיא אינה נתונה לבתי-המשפט האזרחיים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול-דעת על-ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המנהלית, או אם מדובר ב"פעולה טכנית" גרידא."

אכן, כפי שטוענים העותרים, לכאורה ניתן לסבור כי סמכותו של בית משפט זה משתרעת על כל פעולה ועל כל מעשה של הרשות המקומית. אולם לדעתי, העותרים טועים בעניין זה ואת דבריו של בית המשפט בעניין בלונדר יש לקרוא על רקע עקרונות יסוד של המשפט המנהלי היינו שהביקורת השיפוטית מוגבלת רק למקרים שבהם עומדת לדיון חוקיותה של החלטת הרשות המקומית או, במקרים המתאימים, של היותה חורגת במידה קיצונית ממתחם הסבירות. מושכלות ראשונים הם שבית המשפט אינו בוחן את תבונתה של ההחלטה המנהלית כי אם את חוקיותה (בג"צ 11087/05 חברת העובדים השיתופית נ' מדינת ישראל (21.8.12)) ומכאן שלא כל התנהלות של רשות מקומית ולא כל מעשה או מחדל המיוחסים לה יכולים לשמש עילה להתערבותו של בית משפט זה.

העותרים אינם טוענים שהחלטת המשיבים, להתיר את המשך עבודות בניית גני הילדים, אינה חוקית וטענותיהם (בסעיף 20 של כתב העתירה) שהחלטה זו חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, נטענה על דרך הסתם ולא מצאתי בעתירה תמיכה מספקת לטענה זו ולמעשה ככל הנראה היפוכו של הדבר הוא נכון. בין שאר הנספחים שצורפו לכתב העתירה, ניתן למצוא התכתבות עם הממונה על בדיקות ואישור תוכנית אדריכלית באגף בינוי ותקצוב של משרד החינוך כמו גם תכתובות עם המשיבים. מכל אלה עולה שהמשיבים, כמו גם גורמים אחרים, אינם מתעלמים מן הנטען על ידי העותרים, אולם לא ראו לנכון להפסיק את ביצוע העבודות עקב כך. מחלוקת מקצועית זו, ככל שהיא קיימת, אינה יכולה להתברר בבית משפט זה שכן היא כשלעצמה אינה מקימה עילה להתערבותו במעשי המשיבים.

סיכומו של דבר, אני מורה על מחיקת העתירה. בתוך כך, אני רואה לנכון להדגיש שאין בכך משום הבעת דעה לעיצומה של המחלוקת המקצועית ככל שזו קיימת.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.