ת"א
בית משפט השלום נתניה
|
18931-07-13
15/01/2014
|
בפני השופט:
סמדר קולנדר-אברמוביץ
|
- נגד - |
התובע:
כרמלה אנגל
|
הנתבע:
1. י. ב. גל אור ייזום והשקעות בע"מ 2. יוסף בוכריץ
|
|
החלטה
המבקשת, התובעת הגישה בקשה זו לקביעת השתקי פלוגתה. לטענתה על בית המשפט לקבוע קיום השתקי פלוגתא על יסוד פלוגתאות שהוכרעו בין הצדדים בפסק דין חלוט של בית משפט השלום בנתניה וכן פסקי דין שניתנו בבית המשפט השלום בתל אביב ובבית משפט המחוזי בתל אביב.
טענות המבקשת:
היא בעלת זכות החכירה בתת חלקה 2 חלקה 92 בגוש 8236 באזור התעשיה בנתניה, כאשר המשיבה מס' 1 היתה בעלת זכות החכירה בתת חלקה 1.
בשנת 2000 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות לפיו שכרה המשיבה את תת חלקה 2 לתקופה של 3 שנים עם אופציה.
ביום 12.2.02 התקשרה המשיבה עם חברת סונול ישראל בע"מ בהסכם שכירות במסגרתו השכירה לחב' סונול הן את תת חלקה 1 והן את תת חלקה 2. בהתאם להסכם השכירות נבנתה על תת חלקה 1 תחנת דלק, כאשר הכניסה והיציאה אליה הינן מתת חלקה 2. כן בנתה המשיבה מבנה על תת החלקה של המבקשת.
ביום 15.9.03 חדלה המשיבה לשלם דמי שכירות. משכך הוגשה תביעה כנגד ביום 31.8.04. בפסק הדין שניתן ביום 7.4.09 חויבו המשיבים במלוא תשלום דמי השכירות למרות טענותיהם כנגד התביעה.
ביום 25.9.07 נאלצה המשיבה להגיש תביעה נוספת כנגד המשיבים לתשלום דמי שכירות
בתקופה שמיום 1.9.04. גם הפעם נדחו טענות המשיבים בענין והם חויבו לשלם.
ערעור שהגישו המשיבים על קביעת בית נדחה, עם זאת התקבל הערעור החלופי לפינוי החלקה, כאשר נקבע שכל עוד לא תתקבל החלטה אחרת יעמדו דמי השכירות הראויים על סך 2000 דולר לחודש וכן מע"מ.
המשיבים לא שילמו את דמי השכירות בעבור התקופה שמהגשת התביעה השניה ועל כן הוגשה תביעה זו שבפני לתשלום דמי השכירות מיום 25.9.07 .
המשיבים חוזרים בבקשת הרשות להגן על אותן טענות שנדחו בהליכים הקודמים. משכך מתבקש בית המשפט לקבוע שקיים השתק עילה בכל הנוגע למספר טענות.
טענות המשיבים:
מהות הבקשה הינה למעשה מחיקה על הסף של טענותיהם.
לטענתם המבקשת נתנה הסכמתה להקמת תחנת הדלק כאשר דרך היציאה מהתחנה תוכננה בידיעת ובהסכמתה כך שהיא עוברת בשטח של 30 מ' בחלקת המבקשת.
המשיבה בנתה על יתרת חלקת המבקשת מבנה מסחרי במקום מבנה רעוע ובלתי חוקי שעמד שם.
לאחר תוך 3 שנות השכירות הראשונות התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר להארכת תקופת השכירות.
המחלוקת הוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון והמשיבים אכן חויבו ושילמו את הסכום שנפסק בפסק הדין הראשון.
בהמשך הגישה המבקשת את תביעתה השניה לבית המשפט לתשלום דמי שכירות וסילוק יד.
המשיבים טענו להסכמה על חלוקה מחדש של החלקה.