פסק דין
לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
מוסכמות -
ביום 20.5.2007 נפגעה הגב' אורנה אנגל (להלן: "התובעת"), בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה (להלן: "התאונה"). התובעת, ילידת 1949, היתה במועד התאונה בת 58 והיום – בת 64. אין מחלוקת באשר לקיומו של כיסוי ביטוחי ולגבי חובתה של מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לפצות את התובעת בגין נזקיה, אך הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.
המסכת הראייתית -
לפניי העידו ד"ר דוד אנג'ל, שמונה כמומחה בתחום האורטופדי מטעם שני הצדדים עוד טרם הגשת התובענה לבהמ"ש (להלן: "ד"ר אנג'ל") והתובעת עצמה. כן הוגשו מסמכים לתיק בהמ"ש והתנהלו דיונים לגבי קבילותם של מסמכים נוספים, כמו גם משקלם.
דיון והכרעה -
הערה מקדמית – לתצהיר העדות הראשית של התובעת לא צורפו נספחים ובמהלך הדיון, אפשרתי לתובעת להפנות לחלק מהנספחים שצורפו לתחשיב הנזק שהוגש בתיק בשלב המקדמי (תחשיב מיום 9.7.2012 – להלן: "תחשיב הנזק") ולראות את אותם מסמכים כנספחים של התצהיר וכראיות שהוגשו כדין. לגבי חלק נוסף של נספחי תחשיב הנזק – הוחלט במהלך הדיון שלא ניתן לצרפם לתצהיר ולא ניתן להגישם כראיה, ולגבי חלקם – נותרה מחלוקת.
הערה מקדמית שניה – בסיכומי התובעת אין התייחסות מספרית לראשי הנזק הנתבעים, כלומר שאין פירוט כמותי של הטענות ובהמ"ש מופנה בסיכומים לפירוט הנזקים שמופיע בתחשיב הנזק. אין פסול עקרוני להפנות בסיכומים לתחשיב הנזק, אלא שתחשיב הנזק הוגש טרם שמיעת הראיות, כשנה לפני דיון ההוכחות, ובמהלך שמיעת הראיות התבררו כמה נתונים רלבנטיים שמשנים את תמונת המצב. יש לטעמי קושי בתיק זה לטעון בשלב הגשת הסיכומים, שכל מה שנכתב בתחשיב הנזק עדיין נותר על כנו, במיוחד שעה שחלק מהתחשיב התבסס על מסמכים שהוכרע לגביהם שהם אינם קבילים.
בכל אופן, לאור האמור, אתייחס להלן אל ראשי הנזק בהתאם לפריטים שבתחשיב הנזק, כפי סדר הופעתם בטבלה שבעמוד 15 לתחשיב.
הנכות הרפואית -
בתחום האורטופדי – מונה ד"ר אנג'ל על ידי הצדדים בהסכמה טרם החלו ההליכים בבהמ"ש. ד"ר אנג'ל קבע כי לתובעת הנכויות הצמיתות הבאות: 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, כאשר מחצית מהנכות נובעת מהתאונה הנוכחית ומחצית משינויים ניווניים אשר באו לידי ביטוי אף בכאבי צוואר קודמים + 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, כאשר אף כאן, מחצית מהנכות נובעת מהתאונה הנוכחית ומחצית משינויים ניווניים קודמים ותמט קודם בחוליות המותניות + 5% בגין קיומו של שבר דחיסה בחולייה גבית 12, כאשר כל הנכות מיוחסת לתאונה אם כי סביר שלאוסטיאופורוזיס ממנו סבלה התובעת ללא קשר לתאונה, היתה תרומה להחלשת החולייה שבה קיים השבר. כלומר, הנכות הצמיתה הכוללת האורטופדית הינה 10%+10%+5% (לא משוקלל), והנכות שיש לייחס לתאונה מתוך האמור הינה בשיעור של 5%+5%+5%=14.25% משוקללים.
יוער כי במקביל פנתה התובעת לענף נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות (שכן התאונה היתה גם תאונה עבודה). בשלב הראשון נקבעה לה נכות בשיעור של כ-23% אך לאחר ערר שהגיש המל"ל - נקבעה לה נכות צמיתה מופחתת בשיעור של 9.75% משוקלל (5% בגין מגבלה מזערית בעמ"ש גבי מותני ו-5% בגין שבר הדחיסה). הועדה אף דנה בבקשה להפעלת תקנה 15 – ודחתה את הבקשה (פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 4.6.2012).
לד"ר אנג'ל נשלחו שאלות הבהרה מטעם התובעת ואילו הנתבעת ביקשה לזמנו לחקירה לגבי חוות דעתו. לאחר ששקלתי את תשובותיו והסבריו של ד"ר אנג'ל במהלך החקירה הממושכת, נחה דעתי שיש לקבל ולאמץ במלואן את קביעותיו.
ראשית, יש לראות כי טענה מרכזית אחת של הנתבעת הינה שהמדובר במגבלות שאינן תפקודיות – אך בין טענה זו לבין ערעור קביעותיו של המומחה בתחום הרפואי המרחק רב. במהלך הדיון הודגמו הממצאים שמצא המומחה, ולדוגמא – הומחש (תוך הדגמה על בא כוחה של הנתבעת) מהי המשמעות של קביעה לגבי כיפוף בשיעור של X מעלות, או כיצד נראה מי שמוגבל בסיבוב בשיעור של Yמעלות, אך דווקא ההדגמות חיזקו את המסקנה שיש לאמץ את קביעות ד"ר אנג'ל. ההדגמות הראו בבירור שנמצאו מגבלות קלות לגבי התובעת לגבי טווחי התנועות – והכל בהיבט הרפואי בלבד, כאשר המשמעות התיפקודית תיבחן בהמשך.
שנית, הנתבעת טוענת כי המדובר בהגבלות קלות של טווחי התנועה "הסופיים" – אך אף בטענה זו אין כדי להוות סיבה לסטות מקביעותיו של ד"ר אנג'ל – שכן הוא קובע בדיוק את מה שהנתבעת טוענת, ואף הגבלה "קלה", ב"קצה טווח התנועה" עדיין מהווה הגבלה.
שלישית, הנתבעת מבקשת להדגיש את "עברה" של התובעת, ומפנה (בצדק) לתיעוד הרפואי לגבי מיחושים, כאבים ומגבלות שהיו במשך השנים לפני התאונה (לרבות שינויים ניווניים כפי שעולה מההדמיות). אלא שד"ר אנג'ל נתן דעתו לכך ולכן ייחס לתאונה רק מחצית מהנכות שקיימת כיום, בשני סעיפים (וראו את חקירתו בעמ' 12 שורות 10-17 ובעמ' 14 שורות 4-8).
רביעית, המומחה נשאל אם התרשם שיש חשש למניפולציות מצד התובעת או חשש שהיא ניסתה להעצים את המגבלות לצורך חוות הדעת – והשיב בשלילה (עמ' 8 שורות 3-27).
חמישית, ד"ר אנג'ל אף נשאל אם יכול להיות שמצבה של התובעת במועד הבדיקה "במקרה" היה חמור מהמצב הרגיל, וכי הנכות שנבדקה באותו יום אינה משקפת את הנכות הצמיתה לאשורה. המומחה השיב, ובטעם רב, כי יש קושי מובנה בשיטה הנוהגת אשר בה נקבעים ממצאים על יסוד בדיקה בודדת ואולי קביעות מדוייקות יותר היו מושגות לו כל תובע היה נבדק פעם בשנה והיו מוגשות לגביו כמה חוות דעת מעקביות. אלא שההערה היתה למעלה מן הצורך, וד"ר אנג'ל הבהיר כי הוא סבור שממצאיו משקפים את הנכות הצמיתה וכי לו היה חושב שהמצב עתיד להשתנות היה קובע נכויות זמניות בלבד (עמ' 8 שורות 23-31). עוד הוסיף המומחה כי לא נראה לו שיתכן ומצבה של התובעת השתפר ממועד הבדיקה ועד היום וכי לאור העובדה ש"עמוד השדרה הזדקן בשלוש שנים", אזי שאם חל שינוי הרי שסביר שהמדובר בהחמרה ולא בהטבה (עמ' 9 שורה 6).
ששית, לא אוכל לייחס לנושא דלקות הפרקים מהם סבלה התובעת בעבר – משקל משמעותי כפי שטוענת הנתבעת. אמנם, מהמסמכים ומחקירתו של ד"ר אנג'ל (עמ' 11) עולה כי התובעת סבלה מדלקות פרקים תקופתיות, אשר "תקפו" לסירוגין במהלך השנים, ומהתיעוד עולה כי הן הסבו לתובעת כאב רב, כל פעם במפרק אחר (עמ' 13 שורות 11-22); אך עם זאת, לא הוצגו מסמכים לגבי דלקות אחרי שנת 2007 והתיעוד מתייחס לשנים 2000, 2005 ובעיקר 2006.