אנגל ואח' נ' בן אריה ואח'

פסק דין מתוקן

פסק דין זה ניתן לאחר הגשת סיכומים בכתב, בתביעה כספית נזיקית שהגישו התובעים נגד הנתבעים ע"ס 217,272.35 ₪.

בעקבות החלטתי מיום 8.9.08, בשלב הראשון נידונה התביעה בשאלת האחריות בלבד.

להלן תמצית טענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות והסיכומים

טענות התובעים:

לטענת התובעים, הם רכשו באמצעות הנתבעים, דירת דופלקס-גג, מתוכם 5 חדרים במפלס התחתון ועוד 2 חדרים במפלס העליון, במסגרת פרוייקט בניה שיתופי בשכונת כפר גנים, בפתח-תקווה, במסגרתו התקשרו 28 רוכשים, לשם רכישת קרקע, התקשרות עם קבלן הבניה ובניית הבנין השיתופי.

התובעים מציינים, כי הנתבע 1, שימש כיזם הפרוייקט, והנתבע 2, שהינו עו"ד במקצועו, שימש כנאמן ו/או כיזם הפרוייקט.

התובעים טוענים, כי בעקבות מודעה אודות הפרוייקט אותה פרסמו הנתבעים, פנו התובעים אל הנתבעים לשם קבלת פרטים נוספים. לטענתם, הנתבעים, והנתבע 2 בפרט, נפגשו איתם מספר פעמים, לשם מסירת פרטים אודות הפרוייקט והדירה, ולשם שכנוע התובעים להצטרף לקבוצה שארגנו. לטענתם, בהסתמך על הבטחות והתחייבויות הנתבעים, חתמו בשנת 2000, על הסכם הצטרפות לפרוייקט, ועל כתב הנאמנות, במסגרתו מונה הנתבע 2 כנאמן הפרוייקט.

כמו כן, טוענים התובעים, כי במעמד החתימה על הסכם ההצטרפות, הציגו הנתבעים לתובעים תרשים של הקומה התחתונה שבה 5 חדרים, ונמנעו מלהציג תרשים לגבי הקומה העליונה בה אמורים היו להימצא 2 חדרים נוספים.

לאחר זמן, הציגו הנתבעים לתובעים תכנית בניה של דירתם (תכנית הבנייה מיום 15.11.01 שהוגשה לוועדה המקומת לתכנון ובניה). לטענת התובעים, הם נדהמו לגלות שאין מעבר ישיר בין חדרי הדירה במפלס התחתון לאחד מתוך 2 החדרים במפלס העליון, וכדי להגיע לחדר זה יש צורך לצאת לגג החשוף, לעבור מספר מטרים, עד שמגיעים לאותו חדר "מבודד" (וזאת בניגוד לתוכניות של 3 דירות דומות בפרוייקט בקומת הגג).

לטענתם, הם פנו לנתבע 2, וזה טען כי הפרוייקט נמצא בחיתוליו, ומדובר אך בתוכנית פרלימינרית והתחייב מפורשות כי ידאג לתקן את תוכנית הדירה.

עוד טוענים התובעים, כי מלכתחילה הובטח להם שמרפסת השמש של הדירה תהא בסמיכות לסלון הדירה. בשלב מאוחר יותר, התגלה שמרפסת השמש הועברה לחדר השינה בחלק הדרום מערבי לדירה, כך שהכניסה והיציאה ממנה אפשרית רק תוך מעבר מחדר השינה.

לטענתם, גם בעניין זה הם פנו לנתבעים, והובטח להם שהבעיה תתוקן, ומרפסת השמש תושב למקומה המקורי. אולם, המרפסת נותרה מבודדת מיתר חלקי הדירה וצמודה לחדר השינה.

לטענת התובעים, בהתבסס על מצגיו והתחייבויותיו המפורשים של הנתבע 2, הם הסכימו להישאר בפרוייקט הבניה, ולהמשיך לשלם כספים, והעבירו לנתבע 2 את חלקם בתמורת רכישת הקרקע עפ"י המועד שסוכם.

זאת ועוד, טענו התובעים, כי בחלוף הזמן, הגיע מועד החתימה על הסכם הבניה ישירות למול הקבלן. התובעים נתבקשו ע"י הנתבעים לחתום על ההסכם עם הקבלן, ובאותו מועד אף הוצג להם תרשים הדירה, ללא התיקון אותו התחייב הנתבע 2 לבצע. משכך, סירבו התובעים לחתום על הסכם ההתקשרות עם הקבלן.

לטענת התובעים, הנתבעים שלחו מכתבים מאיימים ובאיומי סרק בתביעה קבוצתית, תוך שימוש בלחץ הקהילתי-קבוצתי, אך התובעים סרבו בכל תוקף לחתום. רק לאחר שהנתבעים התחייבו בפעם השלישית ומפורשות, כי חתימתם של התובעים, איננה גורעת מהתחייבויותיהם של הנתבעים, וכי כיוון שדירתם של התובעים הינה האחרונה להיבנות, ידאגו הנתבעים לבצע שינויים בתוכניות, כך שיהיה מעבר בין חדרי המפלס העליון והתחתון, ללא צורך במעבר דרך הגג.

לטענת התובעים, עם התקדמות הבנייה בשנת 2004 או בסמוך לכך כאשר נוכחו לראות כי הדירה נבנית באופן פגום, הם שכרו מעצבת פנים ומהנדסים על חשבונם, אך התברר להם, כי על מנת ליצור מעבר ישיר בין החדרים, עליהם לצמצם את שטח החדרים בדירתם.

התובעים מציינים, כי פנו לנתבעים ואלו השיבו להם כי אין בידם שטחים עודפים אותם ניתן להקצות לטובת פתרון העניין. לפיכך, לטענת התובעים, באין מנוס, נדרשו התובעים לתכנן את

הדירה בגריעת שטחים מחדרי הדירה, כך שלאחר השינוי התקבלה דירת בת 4.5 חדרים + 1.5 חדרים.

לטענת התובעים, באמצעות בדיקה מקרית בעירייה, גילו כי לא זו בלבד שאכן קיימים שטחים עודפים, אלא שמתוכם העבירו הנתבעים 16 מ"ר לאחד הדיירים האחרים בפרוייקט, ולאחר מכן, התקבל אישור רשמי מהערייה, לפיו קיים עדיין שטח לא מנוצל של 5.36 מ"ר.