פסק דין
בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע, כי חובם של התובעים לבנק, הינו סכום פסק הדין אשר ניתן נגדם ונגד חברת פרוסיס טכנולוגיה בע"מ (להלן: "פרוסיס") בת.א. 21484/08, (להלן: "התיק הקודם") וכי הינם זכאים לפדות את המשכנתא הרובצת על דירתם ברח' חד נס 18 ברמת גן (להן: "הדירה"), בתוך 60 יום מיום מתן פסק דיני זה.
עוד מבקשים הם כי ייקבע, שלאחר פדיון המשכנתא הרובצת על הדירה, יהיו התובעים זכאים להשבת הביטחונות שהמציאה פרוסיס לבנק, ואת הכספים שהבנק גבה מהם באמצעות הביטחונות ו/או בכל דרך אחרת על חשבון פסק הדין בתיק הקודם.
כן מבקשים התובעים כי בית המשפט ייתן צו מניעה קבוע, האוסר על הבנק ומי מטעמו, לרבות כונס הנכסים שמונה ו/או ימונה על ידי ראש ההוצאה לפועל בתיק 01-38351-08-3 לנקוט בהליכים למכירת הדירה.
תמצית טענות התביעה.
התובעים, זוג נשוי ובעלים של הדירה, שהינה דירתם היחידה. לתובעים 3 ילדים וכולם מתגוררים כיום בדירה שכורה ובדעתם לשוב ולהתגורר בדירה כשבנם הבכור יעבור לדירה משלו.
הנתבע העניק הלוואה לחב' פרוסיס וכביטחון להשבת ההלוואה קיבל הנתבע שיקים של לקוחות פרוסיס, ערבות אישית של מנהלה היחיד ובעל 50% ממניותיה, מר דוד חביב וערבות אישית של התובעים. תובע 1 הינו בעל 50% ממניות פרוסיס, אך לא היה ואינו מנהל בה ולא הייתה לו זכות חתימה בחשבונה.
משלא עמדה פרוסיס בהתחייבויותיה כלפי הבנק, הגיש נגדה הבנק כתב תביעה בסדר דין מקוצר במסגרת התיק הקודם, נגד התובעים ונגד מר חביב כערבים.
בכתב התביעה בתיק הקודם, טען הבנק כי סכום חובה של פרוסיס עומד על סך של 794,898.39 ₪, אך משיקולי אגרה הוא מעמיד את סכום התביעה על סך 400,000 ₪.
בהעדר הגנה מטעם פרוסיס, ניתן נגדה פסק דין על סך 400,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך 5,064 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 21,386 ₪ בצירוף מע"מ. (להלן: "פסק הדין בתיק הקודם").
התובעים דכאן, הגישו בתיק הקודם בקשת רשות להתגונן, בה טענו, בין היתר, כי הבנק לא המציא להם מסמכים ואין ביכולתם להתגונן כראוי. הליך זה התנהל בפני כב' השופטת ערקובי.
לטענת התובעים, הבנק העניק לפרוסיס אשראי החורג בהרבה מעבר להסכמי הקצאת האשראי שהיו בתוקף בעת מתן האשראי ונועדו להכשיר בדיעבד את יתרת החובה בחשבונה, הבנק לא הודיע להם, כערבים, כי הגדיל לפרוסיס את האשראי בדיעבד ובסכומים העולים בהרבה על הסכם הקצאת האשראי שהיה בתוקף בעת שהתובעים חתמו כערבים. הבנק לטענתם, אף לא התרה בהם כערבים, על כך שפרוסיס חורגת מהסכמי הקצאת האשראי.
במקביל לתביעה בתיק הקודם שהגיש נגדם הבנק, הוא גם פתח נגדם תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא הרשומה לטובתו על הדירה. במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ביקשו התובעים כאן, עיכוב הליכים ובקשה לחקירה נגדית, בטענה שקיים פער, בין סכום התביעה בתיק נגד פרוסיס, לבין הסכום הנטען בהוצל"פ. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתם והפנה אותם לבית המשפט מוסמך.
בין לבין, הודיע הבנק לתובעים, כי מונה כונס נכסים לדירה. ראש ההוצאה לפועל דחה את טענת התובעים, לפיה אינם חייבים כערבים, יותר ממה שפרוסיס חייבת, וקבע כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו לאחר הדיון הקבוע בתביעת פרוסיס.
בתביעה בתיק הקודם, הודיעו התובעים, כי חובה של פרוסיס אינו עולה על 400,000 ₪ והם מסכימים כי יינתן נגדם פסק דין בסכום זה, ובית המשפט נעתר לבקשתם.
לטענת התובעים, בפועל קיים נגד פרוסיס פסק דין על סך 400,000 ₪, ואין להתחשב בטענת הבנק, לפיה חובה של פרוסיס גבוה יותר והועמד רק לצרכי אגרה על סך 400,000 ₪. הבנק מיצה את עילת התביעה נגד פרוסיס ואינו יכול לתבוע עתה מהערבים יותר מסכום זה.
התובעים נסמכים על סעיפים 4-5 לחוק הערבות התשכ"ז 1967 ואין לחייבם בסכום גבוה מזה שחויב החייב העיקרי.
משכך, טוענים התובעים, שהם זכאים לפדות את המשכנתא הרובצת על הדירה על ידי תשלום פסק הדין שניתן נגד פרוסיס ונגדם בתיק הקודם, כיוון שהמשכנתא נועדה להבטיח את חובה של פרוסיס. בכוונת התובעים ליטול משכנתא אחרת, כדי לפרוע את המשכנתא הרשומה לטובת הנתבע.
כיוון שהדירה היא דירתם היחידה של התובעים והוערכה על ידי שמאי בסכום של 910,000 ₪ ביום 29.12.98, הרי שייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תימכר הדירה על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק. הא ראיה, שהבנק כבר העריך את הדירה בסכום של 608,000 ₪ "בלבד".
לכן עותרים התובעים לקבוע כי חובם הוא זה שנקבע בפסק הדין נגד פרוסיס ונגדם, כי הינם זכאים לפדות את המשכנתא לטובת הבנק בסכום זה, וכי הם זכאים, לאחר פידיון המשכנתא, לקבל מהבנק את הביטחונות שהמציאה פרוסיס ואת הכספים שגבה הבנק על ידי הביטחונות.