ה"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
200463-08
14/10/2010
|
בפני השופט:
יונה אטדגי
|
- נגד - |
התובע:
1. מלכה אנגלסמן 2. עו"ד ב"כ עו"ד שועי חננאל
|
הנתבע:
1. שמעון רפאלי 2. לי מעון חברה קבלנית לבניין בע"מ 3. יצחק רפאלי 4. רבקה אורליכמן 5. רפי רפאלי 6. סיגלית רפאלי 7. יוני רפאלי 8. בונה ישראל (עדנים) בע"מ
|
|
החלטה בבקשת המשיבים 3-8 להארכת מועד
להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות
1.הבורר, כב' השופט (בדימוס) ד"ר גבריאל קלינג נתן ביום 20.8.10, פסק בורר, בבוררות שהתקיימה בין המבקשת ובין המשיבים 3-8.
יצוין, כי התובענה נפתחה בבית משפט זה, ובהסכמת הצדדים הועברה המחלוקת לבוררות בפני ד"ר קלינג.
בשל הליכי פשיטת רגל שנפתחו נגד המשיב 1 ובשל הליכי פירוק שנפתחו נגד המשיבה 2, עוכבו ההליכים נגד המשיבים 1 ו-2 והבוררות התנהלה בין המבקשת ובין המשיבים 3-8 (להלן: המשיבים).
פסק הבוררות חייב את המשיבים לשלם למבקשת סכומי כסף שונים.
2.המבקשת הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות ביום 31.8.10, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק).
בהתאם לתקנה 9 לתקנות סדרי דין בענייני בוררות, התשכ"ח – 1968, (להלן: התקנות), רשאים היו המשיבים להגיש בקשה לביטול הפסק בתוך 15 יום מיום הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות.
ביום 15.9.10 הגישו המשיבים בקשה זו, להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.
3.סעיף 27(א) סיפא לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי להאריך את התקופה הקצובה בחוק להגשת בקשה לביטול הפסק (45 יום מיום מתן הפסק או 15 יום מיום הגשת הבקשה לאישור הפסק), "אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו".
מהם אותם טעמים מיוחדים? בתי המשפט פסקו, כי יש לתת למילים הללו שבסעיף 27(א) לחוק אותו הפירוש שניתן להן בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הדנה בהארכת מועדים שנקבעו בחיקוק לעשיית דבר שבסדר דין (פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות-דין ונוהל", כרך ב', מהדורה רביעית מיוחדת, (להלן: אוטולנגי, עמ' 137).
הטעמים הינם מצטברים: הצדקת האיחור ושכנוע בית המשפט שיש לו סיכוי לזכות בטענותיו (אוטולונגי, שם).
4.ב"כ המשיבים נימק את בקשתו (בסעיף 6) למתן הארכה בעומס עבודה רב ובתקופת תשרי מרובת החגים.
ב"כ המבקשת הצביע על כך שנימוק זה לא נתמך בתצהיר.
אינני סבור שצריך לדקדק עם ב"כ המשיבים במתן תצהיר לאימות דבריו על עומס עבודתו הרב, ודי בכך שהוא חתום על אותה בקשה.
כמו כן, יש חשיבות רבה לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך התקופה (15 יום), שבה ניתן היה להגיש את הבקשה לביטול הפסק (לשיטת ב"כ המשיבים – יומיים קודם לתום התקופה, לשיטת ב"כ המבקשת – ביום האחרון של התקופה).
בהקשר זה יוזכר, כי המחוקק בסעיף 27(א) סיפא לחוק מצא צורך להדגיש, כי ניתן להאריך את התקופה להגשת הבקשה לביטול הפסק, גם לאחר שזו עברה, ובודאי שבקשה כזו ראויה להישקל אם היא מוגשת בתוך אותה תקופה.
לא ניתן להתעלם גם מכך שהתקופה הקצובה להגשת הבקשה לביטול הפסק, משהוגשה בקשה לאישור הפסק, היא קצרה במיוחד - 15 יום, וגם העובדה שבימים אלו חלו מקצת חגי תשרי (ראש השנה, יום כיפור) ראויה להישקל.
5.באשר לסיכויי בקשת ביטול הפסק להתקבל, ב"כ המשיבים ציין בבקשתו נימוק אחד בלבד (סעיף 7 לבקשה): "המצב האבסורדי", לדבריו, שעלול להיווצר מכך שעל פי פסק הבורר, המשיבים חויבו לשלם למבקשת שכר טרחה בהיותם בעלי המקרקעין הנדונים, ואילו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הדן בהליכי פשיטת הרגל של המשיב 1 ובהליכי הפירוק של המשיבה 2, נדונה עדיין טענת הכונס והמפרק, לפיה המשיבים 1 ו- 2 הם הבעלים של אותם מקרקעין. אך בצדק ציין ב"כ המבקשת, כי טענות הכונס והמפרק היו ידועות למשיבים, עוד קודם לתחילת הליכי הבוררות, והדבר לא מנע אותם.
אפילו ב"כ המשיבים דאג לציין בבקשתו (סעיף 9), כי הוא הודיע את הדברים הללו בשלביה הראשונים של הבוררות.