החלטה
(התנגדות לביצוע שטר)
התובעת אוחזת בשיק על סך 365,745.75 ₪ שמשך הנתבע לפקודתה על חשבונו בבנק מזרחי טפחות. השיק בר פרעון ליום 31.12.09 והוא חולל ביום 12.2.10 מהסיבה שהחשבון מעוקל.
הנתבע טוען בהתנגדותו כי מסר את השיק לתובעת כבטוחה למימוש התחייבות אישית שלו כלפיה לפרוע חוב לכאורה הנובע מהפסדים בתיק ההשקעות של המבקשת שנוהל על ידי חברה בבעלותו בשם מומנטום שוקי הון בע"מ.
אין חולק כי הצדדים חתמו ביום 29.3.07 הסכם לניהול תיק השקעות. בשלהי 2008 צבר התיק ההשקעות הפסדים עקב המשבר העולמי וגם נוכח בחירת אפיק השקעות אשר לטענת הנתבע התברר בדיעבד כמוטעה. בהתאם לסעיף 4.3 להסכם אין החברה נושאת בסיכון לתוצאות ההשקעות והיא לא תפצה את התובעת בגין הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מניהול התיק.
נוכח ההפסדים פנתה התובעת לנתבע ודרשה ממנו להשיב את קרן ההשקעה לשוויה המקורי וכי ישלים עבורה את הפסדיה בתיק ההשקעות. הנתבע טוען כי נאלץ להכנע לדרישותיה ולכן חתם ביום 14.12.08 על התחייבות להשיב לתובעת את הפסדיה עד 31.12.09 ומסר לה את ההמחאה נשוא תיק זה. דא עקא, שהנתבע לא הצליח להשיב את ההפסדים כפי כתב ההתחייבות. לטענתו, התובעת באמצעות ילדיה, איימו לשים סוף לחיי החברה אם לא ייעתר לדרישותיהם לפיצוי כספי, ומכאן, שההמחאה וההתחייבות באו מתוך כפיה, עושק ולחץ, ולמעשה ההתחייבות היחידה הקובעת היא זו שבסעיף 4.3. להסכם, לאמור, כי אין הנתבע נושא בסיכון ההפסדים.
בחקירה הנגדית אמר התובע כי שני בניה של התובעת ניהלו גם הם חשבון השקעות אצלו וכי הם לא דרשו כתב שיפוי או התחייבות כפי זה שעליו חתם כלפי התובעת. הוא אף אישר כי למרות שהם ביקשו שהתובעת תפסיק היה זה הוא שהפציר שהיא תשאר והוא ייתן לה כתב שיפוי, אשר נחתם לאחר שהוחלפו מספר טיוטות בין הצדדים. הוא גם אישר כי בני התובעת רצו להפקיד את השיק בבנק, עם הגיע מועד פרעונו, אולם הם נענו לבקשתו ונתנו לו ארכה עד פברואר. הוא אמר כי לא ביטל את השיק משום שהוא לא נוהג לבטל צ'קים שהוא נותן.
לאור עדותו של הנתבע בחקירה הנגדית לא מצאתי כי יש בסיס לטענה כי השיק וכתב ההתחייבות הוצאו בכפיה. ניהול מו"מ בטרם חתימה מעיד על כך שהצדדים ניסו ליישב את המחלוקת ביניהם ולא היה מצב כי באו לנתבע עם הסכם מן המוכן ואמרו "תחתום כאן וכאן...". גם דברי הנתבע כי הוא זה שביקש כי התובעת תשאר מושקעת בחברה וייתן לה כתב שיפוי סותרת מניה וביה את טענתו ללחץ וכפיה.
כתב ההתחייבות שצורף להתנגדות לא היה כתב ההתחייבות החתום אלא ככל הנראה טיוטה. הנתבע אישר בחקירה נגדית את כתב ההתחייבות החתום שהוצג לו (מוצג 1) ובו נראה שהוסף סעיף 6 שיש בו כדי לשרת את עניינו של הנתבע, לפיו, כאשר ישוב שווי התיק לסך 550,000 עד ליום 31.12.09 תבוטל ההתחייבות והשיק יושב לנתבע. כתב ההתחייבות ניתן ביום 14.12.08, למעלה משנה ממועד פרעונו של השיק והטענה כי מדובר בהתחייבות בלתי סבירה של הנתבע לאור שווי התיק במועד חתימת כתב ההתחייבות, נטענה לראשונה בסיכומים והינה הרחבת חזית אסורה. בכל מקרה, למקרא כתב התחייבות לא נראה כי מדובר בתנאים חריגים ובלתי סבירים מן המקובל, ומה גם שהנתבע לא טען כל טענה בנקודה זו.
השוני האמור בין כתב ההתחייבות שהוצג ואושר על ידי הנתבע בעדותו לבין הנוסח שצירף להתנגדות מאשר את עדות הנתבע (בדבר החלפת טיוטות) כי דווקא נוהל מו"מ בטרם נחתם שאינו עולה בקנה אחד עם טענת כפייה ועושק. גם העובדה כי התובעת ניאותה להמתין עוד חודשיים להפקדת השיק מחלישה את הטענה כי מדובר בפגם ברצון.
לא למותר לציין כי הלכה היא שהשאלה העיקרית הטעונה הכרעה, כאשר צד מבקש להסתלק מן החוזה בטענה שהתקשר בחוזה עקב כפייתו על-ידי הצד השני, אינה אם לצד השני היה כוח להכתיב לו תנאי התקשרות כאלה ואחרים. השאלה העיקרית היא, אם החוזה על מכלול תנאיו הוא הוגן וסביר, במובן זה שגם עניינו של הצד החלש זכה בגדרו להגנה ראויה. בדרך כלל, כאשר ההתקשרות מותנית בוויתור הצד החלש על זכות שהייתה לו, די לברר אם החוזה "מפצה" את המוותר על ויתורו; משמע, שהחוזה מבטיח לו טובת הנאה סבירה וראויה בתמורה לוויתורו (ע"א 1569/03 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח (5) 70). הנתבע, כאמור, לא טען בענין זה כלל.
הנתבע גם לא טען ולא הציג ראשית ראיה כי פעל וניסה לבטל את התחייבותו כלפי התובעת, בטענה שזו הוצאה ממנו שלא כדין, או כי היתה מניעה מצידו לעשות כן עד מועד הגשת ההתנגדות. בע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, הדגיש כב' השופט מלץ: "..כעיקרון, האפשרות לפנייה לערכאות להשגת סעד סותרת את קיומה של עילת כפייה... מה שקובע הוא עצם קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע את הפעלת האיום". במקרה זה יכול היה הנתבע לעתור לבית המשפט בתביעה להצהיר כי מדובר בהתחייבות פסולה, במיוחד בשים לב לגובה התחייבותו האישית.
לאור כל זאת, לא שוכנעתי בטענת הנתבע כי כתב ההתחייבות והשיק הנלווה לו הוצאו בכפיה או באיומים, ולכן יש לראותו כשינוי מפורש של סעיף 4.3 בהסכם, באופן שהנתבע נטל על עצמו התחייבות אישית מפורשת לשפות את התובעת על הפסדיה. למצער, יש לראות בכך התחייבות עצמאית ובלתי תלויה בהסכם של הנתבע כלפי התובעת, אותה עליו לכבד.
סוף דבר: ההתנגדות נדחית. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו. מחייב את הנתבע בהוצאות ההליך בסך 2,500 ₪.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"א, 03 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.