אמשיקשוילי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח משולב] למשך 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 12.1.14.

2.על פי ההזמנה לדין וכתב האישום (הדו"ח) ביום 10.1.14 שעה 9:35 לערך, נהג המבקש ברכב מ.ר. 57-601-65 בכביש 6 במהירות של 155 קמ"ש, כאשר המהירות המירבית המותרת בכביש זה הינה 110 קמ"ש, היינו, 45 קמ"ש מעל המותר.

הנאשם זומן לשימוע בפני קצין משטרה בעניין פסילת רשיונו אולם לא התייצב. לפיכך קצין משטרה דן בעניין בהעדרו ופסל את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 30 יום.

עתה עותר בפני המבקש לבטל את החלטת קצין המשטרה.

3.המבקש מנמק את בקשתו בכך, כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לו, מהטעם שלא הוכחה תקינותו של מכשיר המדידה (הממל"ז) ולא צורפה תעודת כיול.

עוד טען ב"כ המבקש, כי מלבד שמו של מפעיל הממל"ז לא צויינו על גבי הדו"ח פרטים נוספים שהינם הכרחיים -לא הוצג תאריך הסמכתו של המפעיל להפעלת הממל"ז וחסרה חתימתו בתחתית הדוח. עוד טען ב"כ המבקש, כי בחומר הראיות חסר טופס השימוע בעניין פסילת רשיונו של המבקש.

ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי אכן עברו של המבקש מכביד אולם הוא זקוק לרישיונו לצורך טיפול באשתו חולת הסרטן. יצויין, כי לא הוגשה כל תעודה רפואית לביסוס טענה זו.

4.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. המהירות הגבוהה מצביעה על מסוכנותה של העבירה ועברו התעבורתי המכביד מעיד של מסוכנתו של המבקש.

יצויין, כי במועד הדיון לא היו בידי התביעה כל המסמכים הנזכרים בטיעוני ב"כ המבקש אולם, בהתאם לבקשת ב"כ המשיבה, הומצא לעיוני לאחר הדיון והוגש טופס שימוע.

5.הדיון

השימוע

מצאתי לנכון לדון תחילה בטענתו האחרונה של המבקש, שההחלטה על הפסילה המינהלית דינה להתבטל מאחר ולא מצוי בחומר הראיות טופס השימוע ולפיכך קיים ספק אם בוצע שימוע כדין בהעדרו של המבקש.

אין מחלוקת, כי המבקש זומן לשימוע כדין, והוא בחר מטעמיו הוא, שלא להתייצב. בכך אין כדי לפגוע בתקינות ההליך, והקצין היה רשאי לפסול את רשיונו אף בהעדרו. כאמור, הומצא לעיוני טופס השימוע המלמד, כי קצין המשטרה נימק החלטתו לפסול רשיונו של המבקש.

בשולי הדברים יוער, כי גם אם הייתי סבורה, שנפל פגם בהליך השימוע, הרי שהלכה פסוקה היא, כי:

"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.

במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...

ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...

ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון..."