אמר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר נמסרה למבקשת לאחר שבנה נהג לכאורה ברכבה בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

ב"כ המבקשת ביסס טיעוניו על שלושה טיעונים מרכזיים:

1. שכרותו הלכאורית של הנהג ברכב נגזרת משפטית מתוך חזקה שמקימה עבירה לכאורה של סירוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול. מאחר ועבירת הסירוב אינה כלולה בתוספת השביעית של פקודת התעבורה, לא ניתן לבסס על מצב עובדתי זה איסור שימוש ברכב.

2. חל כרסום מהותי באיכות שבידי המדינה ככל שאלו מנסות להראות מצב של שכרות מצד הנהג.

3. המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה ובהעדר צפי להתנהגות בנה מבחינת נהיגה במצב שכרות, עומדת היא בהגנות המנויות בסעיף 57 ב (ב) שבפקודת התעבורה.המדינה התנגדה לבקשה, וטענה כי עבירת השכרות נבלעת בעבירת הסירוב מה גם שכתב האישום מייחס מפורשות עבירה של שכרות.

ביחס לראיות נטען כי יש ראיות לכאורה בחומר הראיות ללא כרסום וכי לא מתקיימות ההגנות שבחוק ביחס למבקשת.

דיון והכרעה –

כתב האישום מייחס לנהג עבירה של נהיגה במצב שכרות בניגוד לסעיף 62(3) בפקודת התעבורה.

סעיף זה מופיע בצורה מפורשת בכתב האישום ולכן כלולה העבירה המיוחסת בתוספת השביעית של פקודת התעבורה.

הוכחת מצב שכרות יכולה להיות מכח בדיקת דם, שתן, רוק, אויר או מכח בדיקת מאפיינים שבוצעה לנהג.

כך גם יכולה המדינה להישען לצורך הוכחת השכרות על מערך ראיות המראה סירוב לביצוע בדיקה או למתן דגימה בה תיבדק רמת האלכוהול.

לאשכול הראיות עליו מבקשת המדינה להישען לצורך הוכחת השכרות אין נפקות בשלב משפטי זה ככל שכולל הוא ראיות לכאורה נעדרות כרסום מהותי.

בפרשה שבפני יש בידי המדינה ראיות לכאורה כי הנהג סירב להיבדק וגם אם חל כרסום בראיות אלו לאור טיעוני ההגנה, הרי שבידי המדינה דוח מאפיינים הכולל אדם מתנדנד במבחן עמידה, חוסר יכולת ללכת לאורך קו ישר מבלי להתנדנד והתרשמות של השוטר כי הנבדק תחת השפעת אלכוהול בינונית. אם לא די בכך הרי שמפי הנבדק נדף ריח אלכוהול שהוגדר ע"י השוטר שרייבמן כחזק.

על פניו די בראיות לכאוריות אלו גם ללא טענות ההגנה ביחס לגרסתו הנגדית של הנאשם לפיה נבדק 6 פעמים, כדי לבסס קביעה חד משמעית כי בידי המדינה ראיות לכאורה נעדרות כרסום מהותי לנהיגה של הנהג בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

קיומן של ראיות לכאורה על רקע ייחוס נהיגה במצב שכרות בכתב האישום, עונה על דרישות התוספת השביעית ולכן אני קובע כי ההליך שננקט כלפי הרכב מבחינה מנהלית תקין.

אני דוחה את הטענות ביחס לכרסום מהותי ביחס לעבירת הסירוב.

תיאורו של השוטר שרייבמן מהווה תיאור בהיר וברור של הכשלה מכוונת של הבדיקה ע"י הנהג.

המדובר בתיאור המהווה ראייה לכאורה כי הנהג סירב להיבדק באופן ממשי ואין בכך סתירה לטענתו של הנהג כי נבדק 6 פעמים. וכי איזו נפקות יש לבדיקה 6 פעמים כאשר בכל אחת מהנשיפות מכשיל הנבדק בכוונה לכאורה את הבדיקה?

ביחס לטענה כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה, הרי שבעניין זה הכריע בית המשפט העליון (ראה רע"פ 1286/11 אמברם נגד מדינת ישראל – החלטה בהרכב של שלושה שופטים) ואין בהתנהלות המבקשת בפרשה שבפני כדי לעמוד אף בחלק מהקריטריונים שקבע בית המשפט העליון כדי שההגנה שהציע ב"כ המבקשת תתקיים.