אמר ואח' נ' ג'יגז ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתיקון רכבו של התובע במוסך הנתבעת. התובע טוען, כי במהלך תיקון הרכב גרמה הנתבעת לרכב נזקים, עבורם הוא תובע פיצוי; ואילו בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא שילם לה את מלוא חובו עבור התיקון.

לטענת התובע, ביום 21.1.10 הגיע למוסך הנתבעת וביקש להתקין ברכבו מערכת גפ"מ לנסיעה באמצעות גז. עלות ההתקנה היתה 4,500 ₪, מתוכם שילם 1,300 ₪ במזומן ואת היתר בשלושה שקים. הוא לא קיבל חשבונית. לאחר ההתקנה נסע ברכב לטבריה, כשבדרך היו ברכב מספר תקלות. רכבו נבדק במוסך בטבריה, שם הסתבר כי את אחד הצינורות חיברה הנתבעת בצורה לקויה, דבר שגרם לקריעתו ולנזק למנוע. הוא הוביל את הרכב באמצעות גרר בחזרה אל מוסך הנתבעת לצורך תיקונו, והרכב היה במוסך עד יום 2.2.10. באותו מועד הגיע לקחת את הרכב, אך סער, נציג הנתבעת, לקח את המפתחות, ואמר לו כי לא יעזוב את המקום עד שישלם. הוא חשש, ולכן התניע את הרכב באמצעות מפתח נוסף שהיה ברשותו, ונסע לתחנת המשטרה, שכן דודי, אחיו של סער, התקשר ואיים עליו. התובע טוען, כי עד היום מערכת הגז אינה פועלת כראוי. הוא תובע פיצוי בסכומים הבאים: עלות מנוע חדש – 12,000 ₪, 5,500 ₪ עבור הוצאות נסיעה למוסך, בזבוז זמן, ירידת ערך, 4,500 ₪ עבור מערכת הגז, וכן תובע, כי יוחזרו לו מפתחות הרכב.

התובע הגיש תמלילים של שיחות עם נציגי הנתבעת, אותן הקליט. לטענתו, בשיחות אלה לא הזכירו נציגי הנתבעת בשום שלב, כי הוא חייב להם כסף.

הנתבעת טענה, כי התובע לא שילם את מלוא הסכום שסוכם עבור מערכת הגפ"מ, אלא סכום של 3,200 ₪ בלבד. עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא שילם עבור התיקונים שבוצעו ברכב בפעם השניה שהוכנס למוסך, שעלותם 2,000 ₪ עבור פירוק והרכבה של ראש מנוע, 980 ₪ עבור סט סטמים לראש המנוע ו-680 ₪ עבור צינור נשם סרעפת יניקה, כשלסכומים אלה יש להוסיף מע"מ.

יוסי אוברלנדר, מנהל מקצועי בנתבעת, מסר בעדותו, כי הוא בעל תעודת אמן במכונאות רכב. לאחר שהותקנה מערכת הגז ברכבו של התובע הוא היה צריך לבדוק האם הרכב תקין. בבדיקתו התגלה, כי קיימת בעיה בכוהל אחד, דבר שהביא לכך שאחת מארבע בוכנות ברכב לא פעלה. חרף המלצת נציגי הנתבעת, כי התובע לא יוציא את הרכב מן המוסך כשרק שלושה צילינדרים פועלים, שכן הדבר עלול לגרום להתחממות בנסיעה עד טבריה, שם גר התובע, בחר התובע להוציא את הרכב ולנסוע בו לטבריה. כתוצאה מכך התחמם הרכב, אחד הצינורות נקרע ואטם ראש המנוע נפגע. רכב התובע תוקן במוסך הנתבעת, וכאשר הגיע התובע לקחתו הוא התניע את הרכב באמצעות מפתח נוסף שהיה ברשותו, ניסה לדרוס את הבעלים, סער בזק, וברח מן המקום.

סער בזק מסר בעדותו, כי הנתבעת הזמינה בדיקה של המעבדה להנדסת רכב ומכונות של הטכניון לאחר שתיקנה את רכב התובע, וממצאי הבדיקה העידו כי הרכב תקין, לרבות המנוע ומערכת הגפ"מ (נ/3).

הצדדים חלוקים, איפוא, בשלושה נושאים: האחד – האם מערכת הגפ"מ הותקנה ברכב התובע כראוי, או בצורה לקויה שגרמה לנזקים במנוע; השני – האם רכב התובע תוקן כראוי במוסך הנתבעת לאחר שנגרר אליו בעקבות התקלה בראש המנוע; השלישי – האם שילם התובע את מלוא חובו לנתבעת.

לאחר ששקלתי את מלוא העדויות והראיות שהובאו בפני, מאמצת אני את גרסת הנתבעת, ומעדיפה אותה על פני גרסת התובע, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. אקדים ואציין, כי מעדויות העדים ומטענותיהם עולה, כי המחלוקת ביניהם הגיעה כדי תלונות הדדיות אודות מעשים פליליים: התובע טוען כי נציג מטעם הנתבעת איים עליו, ואף הגיש תמליל של השיחה המאיימת (ת/1); ואילו הנתבעת טוענת, כי התובע ניסה לדרוס את סער בזק. אין לי אלא להצר על כך, שסכסוך מסוג זה הגיע לפסים כאלה. ואולם כפי שאף הבהרתי לא אחת לצדדים במהלך הדיון, לא אכנס לבירור תלונותיהם ההדדיות, הואיל ואיני מוצאת כי הדברים רלבנטיים לשם הכרעה בתביעות.

כאמור, קיימת מחלוקת בין הצדדים הן לגבי תקינותה של התקנת מערכת הגפ"מ והן לגבי תקינות הרכב לאחר תיקונו במוסך הנתבעת. בעוד שטענות התובע בעניינים אלה, שהינם עניינים המצריכים מומחיות מקצועית, נטענו בעלמא, מבלי שהתובע הביא ראיה כלשהי לתמיכה בהן, מעבר לעדות שמיעה בדבר דברים שנאמרו לו במספר מוסכים אליהם פנה (אשר לא תמיד עלו בקנה אחד זה עם זה); נתמכות טענותיה של הנתבעת בעדויות של בעלי מקצוע ובחוות דעת מומחה של גורם מקצועי אובייקטיבי – המעבדה להנדסת רכב ומכונות בטכניון. מבדיקת הטכניון עולה, כי בניגוד לטענת התובע, מערכת הגפ"מ הותקנה ברכבו בצורה תקינה, ואף מנוע הרכב תקין (ראה: נ/3). כאמור, מדובר בבדיקה שנערכה בידי גורם מקצועי אובייקטיבי, שלא נסתרה בראיות אחרות, ואין כל סיבה שלא ליחס לה את מלוא המשקל. לפיכך אני קובעת, כי מערכת הגפ"מ הותקנה ברכב התובע בצורה תקינה. התחממות הרכב נבעה מכך שהתובע בחר לנסוע ברכב חרף העובדה שאחד הצילינדרים לא פעל. אוסיף, כי לגרסת התובע עצמו, ארעו מספר תקלות במהלך נסיעתו מן המוסך לטבריה, וחרף זאת הוא המשיך בנסיעה, ובכך לא עמד בחובתו להקטין את נזקיו, אף אילו היה פגם בהתקנת מערכת הגפ"מ על ידי הנתבעת.

בדיקת הטכניון מצביעה על כך שלאחר תיקונו של הרכב במוסך, הרכב הינו תקין. לא נמצאו ליקויים במנוע או במערכת הגפ"מ, כטענת התובע.

באשר לשאלה האם שילם התובע לנתבעת את מלוא חובו אם לאו – כאמור גם בענין זה מעדיפה אני את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע. התובע עצמו מסר בכתב התביעה, כי כאשר הגיע לקחת את רכבו מן המוסך לאחר התיקון, נטל סער בזק את מפתחות הרכב, ואמר לו: "אתה לא זז מפה עד שאתה משלם לי". התובע התניע את הרכב באמצעות מפתח נוסף שהיה ברשותו, ועזב את המקום. מכאן שאף לפי גרסתו לא שילם התובע עבור תיקון הרכב במוסך, ועל כן נמלט מן המקום תוך שימוש במפתח נוסף.

לגבי מערכת הגפ"מ – הנתבעת טוענת שהתובע שילם 3,200 ₪ על חשבון ההתקנה בשלושה שקים, ואילו התובע טוען, כי שילם את מלוא המחיר, שכן את היתרה שילם במזומן. גם בענין זה העדפתי את גרסת הנתבעת. התובע לא הביא כל ראיה לכך ששילם סכום של 1,300 ₪ במזומן. אף טענתו, כי שילם סכום כזה במזומן ולא עמד על זכותו לקבל קבלה, אינה סבירה.

נוכח קביעותיי דלעיל דין התביעה להידחות, ודין התביעה שכנגד, בכל הנוגע ליתרת חובו של התובע, להתקבל.

לפיכך הנני דוחה את התביעה.

כמו כן הנני מורה, כי הנתבע שכנגד (התובע) ישלם לתובעת שכנגד (הנתבעת) סכום של 5,917 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל; וכן הוצאות משפט בסכום של 400 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יצוין כי בסכום הוצאות המשפט לא נכללה עלות בדיקת הטכניון שנתבעה בתביעה שכנגד, הואיל ולא הוגשה ראיה בענין זה.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"א, 28 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.