אמציסלבסקי נ' שריר ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש עקב תאונת דרכים, שארעה במגרש החניה שליד הבניין בו גרים התובע והנתבעת מס' 1.

התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת נסעה לאחור ופגעה ברכבו, בהיותו נמצא בחניה. הנזק לרכב התובע הינו בצד ימין (טופס הודעה על תאונה, נספח לכתב התביעה). מחוות דעת השמאי עולה כי הנזק הינו "בחלקה הימני, דופן צד ימנית, דלת הזזה אחורית ימנית, ניזקו". בוצעו החלפת דלת משומשת, יישור דופן ותיקוני צבע. עיון בתמונות רכב התובע (ת/1) מגלה נזק לדלת ההזזה האחורית ימנית, לדופן הימנית אחורית ועד החלק האחורי של הרכב (ראו במיוחד את התמונה השמאלית העליונה בנספח התמונות של השמאי, ת/1).

הנתבעת טענה כי יצאה מחניה בנסיעה אחורנית, עצרה כדי להחליף להילוך לקראת נסיעה קדימה, ואז נפגעה בחלקה האחורי מרכב התובע שהחל בנסיעה לאחור. הנתבעת חזרה על הגרסה בטופס הודעה על תאונה (נ/1) ובעדותה לפניי. הנתבעת גם צילמה תמונות של רכבה (נ/2, נ/3) המעידות על נזק בחלק האחורי ימינה מהמספר, ותמונות של החניה (נ/4).

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים, אני מקבלת את גרסת הנתבעת למיקום רכב התובע וכיוון נסיעתו ולאופן קרות התאונה.

גרסת התובע, שנשמעה לראשונה בדיון, לפיה הוא כבר היה ביציאה מהחניה (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 31-32) הועלתה רק לאחר החקירה הנגדית, ולאחר שעומת עם חוסר ההתאמה בין מוקדי הנזק לכלי הרכב לבין טענתו, והיא סותרת את טענתו בכתב התביעה ובראשית עדותו לפיה "רכבי נפגע בהיותו נמצא בחניה" (סעיף 1 לכתב התביעה), ובסימון העיגול בתוך החניה על גבי נ/4. "לשאלת ביהמ"ש איפה ובאיזה מצב היה רכבי בזמן הפגיעה, אני משיב, שהוא היה בתוך החניה במקום המסומן בעיגול" (שם, עמ' 1, שורה 29 עד עמ' 2, שורה 3). גם התוספת של התובע בעניין נסיעתו קדימה לאחר התאונה, מה שגרם לנזק נוסף לרכבו. גרסת התובע אינה עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ולא עם ההיגיון:

טענתו החדשה של התובע לפיה לא עמד בחניה, אלא כבר החל לצאת ממנה, מעידה כי היה בתנועה ולא בעמידה. אם נסע קדימה היה עליו לראות את רכב הנתבעת שלטענתו הגיע מימינו בנסיעה לאחור. צילום הפגיעות ברכבי הצדדים, במיוחד הפגיעה בין סוף הדלת האחורית של רכב התובע וליד המספר ברכב הנתבעת, מעיד על כיוון הנסיעה של רכב התובע אחורנית, דבר המתיישב טוב יותר עם העובדה שלא יכול היה לראות את הנתבעת ועם הפגיעה המתמשכת מהחלק האחורי של רכבו ועד הדלת האחורית. כשם שאמרה נציגת הנתבעת, מיקום הפגיעה ברכב התובע ואופי הפגיעה אינו מתאים לעמידת התובע ופגיעה של הנתבעת בנסיעה אחורית שלה. גם הטענה לפיה התובע נסע קדימה לאחר התאונה אינה הגיונית. לפי התמונה נ/4, אשר שני הצדדים הסכימו כי היא משקפת במדוייק את מיקום רכב הנתבעת לאחר התאונה, אין אפשרות שהתובע יכול היה להגיע למקום בו הוא מצולם לאחר שיצא מהחניה המסומנת בעיגול, מאחר ורכב הנתבעת חוסם את מסלול נסיעתו קדימה. ניתן היה לצפות ממנו לנסוע אחורה כלומר לחזור לתוך החניה ממנה יצא לטענתו. מיקומו קרוב יותר לחניה המסומנת במשולש, תואמת את גרסת הנתבעת כי משם הגיע.

הסיכום הינו כי אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, ודוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, הוצאות משפט בסך 250 ₪.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.