פסק דין
בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים שנטען כי היה מעורב בה גם רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח ע"י הנתבעת 2.
לגרסת התובעת בכתב התביעה , רכבה נסע בכביש מספר 4 בסמוך למחלף בית דגן בנתיב הימני בכביש , רכבם של הנתבעים נסע בנתיב אשר משמאלו , לפתע בלם הנתבע 1 והסיט את רכבו שמאלה, ועמד לפגוע ברכב התובעת. נהג התובעת בלם את רכבו וסטה ימינה , והצליח למנוע פגיעה של רכב הנתבעים בו, אך פגע במעקה בטיחות הנמצא מימין לנתיב הנסיעה שלו , המפריד בין שני נתיבי נסיעה הפונים ימינה מכביש מספר 4 לכיוון יפו חולן ורמלה, ושני נתיבי נסיעה להמשך הנסיעה צפונה בכביש מספר 4 .
לגרם הנתבע 1 , הוא נהג את רכבו בנתיב הימני ישר, ( בהודעתו לנתבעת 2 הוא טוען שנסע בנתיב שמאלי מימין – מונח שלא הוברר דיו ) , שמע רעש של התנגשות, הסיט את מבטו וראה את רכבו של עד התביעה תקוע במעקה הבטיחות . לא היה מגע בין שני כלי הרכב. והנתבע 1 מכחיש כל מעורבות בתאונה או אחריות להתרחשותה .
מטעם הצדדים העידו הנהגים בלבד, לכתב התביעה צורפה הודעתו של עד התביעה לתובעת, לכתב ההגנה צורפה הודעתו של הנתבע 1 לנתבעת .
שני הנהגים חזרו על גרסאותיהם הנ"ל גם בעדותם לפני .
עד התביעה טען כי הוא התכוון לנסוע ל ספארי ברמת גן . התאונה התרחשה במחלף בית דגן, ממש בהתפצלות הכביש , שני נתיבים לירידה ימינה ליפו וחולון, ושני נתיבי נסיעה יש להמשך צפונה .
על מנת להגיע לספארי ברמת גן , קיימת אפשרות מבחינת עד התביעה לנסוע הן באחד משני הנתיבים היורדים ימינה ליפו , ולהגיע לנתיבי איילון , ובמחלף אלוף שדה לנסוע לספארי, וקיימת אפשרות להמשיך בנסיעה ישר, ולפנות לרמת גן באחד המחלפים הבאים אחרי מחלף בית דגן. אני מגיע למסקנה כי עד התביעה רצה להמשיך בנסיעה ישר , שכן הוא נסע בנתיב הימני מבין שניים לישר, סטה ימינה ופגע במעקה הבטיחות אשר מפרדי בין שניים לישר ושניים לימינה . אילו היה עד התביעה מתכוון לרדת ימינה במחלף, לא היה מגיע למעקה הבטיחות, והיה יורד מכביש מספר 4 לכיוון יפו ולא מגיע למעקה . העובדה כי הוא פגע במעקה לאחר שסטה ימינה אומרת כי הוא היה בנתיב הימני לנסיעה ישר .
הנתבע בהודעתו לנתבעת מתאר כך את האירוע =
" נסעתי בנתיב שמאלי מימין !! רכב שנסע מאחורי נסע במהירות והתנגש באי תנועה , לא היה לי מגע עימו ...... "
בחקירתו הנגדית חזר הנתבע מספר פעמים על כך שהוא לא הסתכל במראה טרם האירוע, ולא ראה את רכבו של עד התביעה עד אשר שמע את הרעש של ההתנגשות במעקה . הא כיצד אם כן הוא קובע כי עד התביעה , מצד אחד נסע מאחוריו, ומצד שני נסע במהירות ?
אילו רכבו של עד התביעה היה נוסע מאחורי הנתבע באותו נתיב,לא היה נאלץ לסטות ימינה שעה שראה את רב הנתבע סוטה או מאט את מהירותו .
לאחר שקבעתי כי עד התביעה התכוון להמשיך ישר בנסיעתו בנתיב הימני, ומאחר והוא ברח ימינה , גרסה שלא נסתרה, עת ראה את רכבו של הנתבע סוטה לנתיבו, אין מנוס מן המסקנה כי הנתבע נסע לפני התאונה בנתיב השמאלי מבין השניים לנסיעה ישר .
כך הוא אומר בהודעה " נסעתי בנתיב השמאלי מימין ..."
אם כן המסקנה הראשונה היא כי הנתבע נסע בנתיב השמאלי מבין שניים לנסיעה ישר. עד התביעה טוען כי ראה אותו סוטה ימינה , ברח ממנו , והתנגש במעקה .
הנתבע אומר בעדותו בפני " נסעתי לכיוון תל אביב רמת גן בנתיב הימני לנסיעה ישר..... "
נתון ראשון אם כן הוא כי הנתבע רצה להגיע לתל אביב . אין להוציא מכלל אפשרות , וכך אני מסיק , הנתבע רצה לרדת במחלף ימינה על מנת להגיע לתל אביב , ועל כן הוא סטה ימינה כדי להגיע לאחד הנתיבים לירידה ימינה . סטה מנתיבו וגרם לבהלה של עד התביעה וסטייתו הפתאומית ימינה .
הנתבע מוסיף " הסתכלתי במראה הפנימית , ושמעתי רעש ..... "
ודוק, יש כאן שתי אמירות. הנתבע הסתכל במראה הפנימית. נוהג ברכב בדרך כלל מסתכל במראה הפנימית או במראות הצד שעה שהוא מבקש לשנות כיוון או לעבור נתיב, והדבר עולה בקנה אחד עם רצונו של הנתבע להגיע לתל אביב במחלף, תוף פניה ימינה .
עוד אמירה יש בדברי הנתבע " הסתכלתי במראה , ושמעתי רעש.." קודם הוא הסתכל במראה, ( לצורך תחילת סטייה ימינה , ורק לאחר מכן שמע את הרעש. והדבר טבעי, כי הוא סטה ימינה תוך כדי הסתכלות במראה הפנימית, ורק לאחר מכן שמע את רעש ההתנגשות של עד התביעה במעקה . סטייתו של עד התביעה ימינה והפגיעה במעקה נגרמו אך ורק בגלל סטייתו של הנתבע מנתיב נסיעתו ימינה לכיוון נתיב הנסיעה של עד התביעה .