אמפא קפיטל בעמ נ' ממשין-חב להנדס ואח'

החלטה

זו בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית על סך 119,500 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.התביעה מבוססת על הסכם לקבלת שירותים פיננסיים וקבלת כרטיס אשראי, נטען שבגין השימושים בכרטיס נותר חוב בגינו הגיעו הצדדים להסדר לפיו יתרת החוב תשולם ב-16 תשלומים שווים. החל מיום 15.3.09, לא כובדו השיקים של הנתבעת שנתנו במסגרת ההסדר, והיתרה הועמדה לפירעון מיידי שנתבעת כאן בצירוף ריבית.

לטענת המבקש 2 הכרטיס הונפק למבקשת 1 ולא שימש ערב או בעל הכרטיס, לגבי הסכם הפריסה עליו חתום, גם שם צוינה המבקשת 1 כחייבת, וחתימתו הייתה עניין פורמאלי בשם החייבת, וכמחזיק בפועל של הכרטיס.

בדיון הבר"ל נחקר המבקש 2 על התצהיר, והפרקליטים סיכמו, ב"כ המבקשים טוען להגנה אפשרית שלא נסתרה ועל פי כללי השלב הדיוני, לעניין החתימה על ההסכם, נספח ג' לתביעה, מציין שעילת התביעה הינה ההסכם, נספח א', שלגביו לא נסתר שאין חבות למבקש 2, ולא ניתן בדרך של הצגת שאלות להעמיד גרסה שונה כמו למשל קבלת חבות אישית, שנתנה בתמורה לפריסת חוב שעומד לפירעון מיידי של המבקשת 1, עניין שעלה לכאורה מכיוון החקירה. כן נטען שמרבית הטענות האחרות שבתצהיר הבר"ל, לא נסתרו ובהעדר חקירה לגביהם.

ב"כ המשיבה טוען שמדובר בהגנת בדים שנסתרת על פניה מהסכם פריסת החוב, נספח ג', עליו חתום המבקש 2 באופן אישי, וכאשר מצוין במפורש באותו הסכם, כי החבות הינה ביחד ולחוד, כאשר באותה שורה ישנו תיקון בכתב ידו של המבקש 2 לגבי תאריך שהודפס, ולעומת זאת אין התייחסות לכתוב לעניין חבות ביחד ולחוד. נטען לכוונה למשוך זמן, כאשר בפועל אין הגנה לגופו, אלא מדובר בטענות סרק.

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון, אני מחליט לדחות את הבקשה. לא ראיתי שלמבקשת 1 טענת הגנה כלשהיא, ואותם דברים אמורים גם לגבי המבקש 2, שהוא מנהלה. למעשה ליבת המחלוקת הינה שאלת החבות האישית של המבקש 2. בעניין זה, ונוכח ההסכם מיום 26.10.08, נספח ג' לתביעה, לא ראיתי הגנה אפשרית, לא מול מה שנרשם בתביעה שנסמכת גם על הסכם זה כמקור לחבות, וגם לא בהקשר של טענות אחרות לעניין. מן ההסכם עולה ולא נסתר כלל כי המבקש 2 נטל על עצמו חבות אישית עובר לביצוע הפריסה, וזאת תוך הכרה בחוב, שאלת התמורה שעלתה בדיון אינה עומדת בפני עצמה, וכאשר קיימת חבות ברורה מכוח החתימה האישית בסוף ההסכם, וכאשר באותה שורה בו נרשמת חבות ביחד ולחוד, מוצא המבקש 2 לנכון לתקן בכתב ידו תאריך, אך לא את עניין החבות ביחד ולחוד שהיא לב המחלוקת בין הצדדים. בין השורות, עלתה בדיון טענה של הטעיה, כאשר בתצהיר עלתה טענה של חתימה פורמאלית, עניינים אלו לא פורטו כנדרש ולא יכולים להוות הגנה לכאורית גם לפי כללי השלב הדיוני המקלים ככל שיהיו.

לסיכום, לא ראיתי שבפני תשתית עובדתית לכאורית מינימאלית מספקת וכנדרש בשלב דיוני זה, ולצורך מתן הרשות, גם לא בתנאי של הפקדת ערובה, מדובר בהגנה שהיא בגדר טענת בדים, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

נוכח דברי ב"כ התובע יש להפחית מסכום ההסדר 147,438 ₪, סכום 4 שקים שנפרעו בסך 39,728 ₪ מה שמביא ליתרת חוב נכונה בסך 107,710 ₪, לגבי סכום זה התביעה מתקבלת כנגד שני המבקשים, כמבוקש בתביעה. כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות הדיון בגין אגרה, וכן שכ"ט עו"ד, כולל בגין התביעה, בסך 12,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום התשלום לעניין אגרה ומהיום לעניין שכ"ט.

התובעת רשאית להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.