אמסלם תיירות ונופש בע"מ נ' נוביק

החלטה

בנושא הסמכות העניינית בלבד

כנגד המבקש הוגש לביצוע על ידי המשיבה שיק ע"ס 601,920 ₪ אשר נמשך על ידי המבקש לפקודת המשיבה וזמן פרעונו 7.8.11.

השיק חולל באי תשלום בעת הצגתו לפרעון, ובעקבות חילולו הוא הוגש כאמור לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה.

מטעמו של המבקש הוגשה התנגדות לביצוע השיק ובמסגרתה עתר המבקש אף להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד למועד ההגשה בפועל וכן לעיכוב ההליכים הננקטים נגדו לביצוע השטר עד להכרעת ההתנגדות.

במסגרת התנגדותו האמורה העלה המבקש טענה של חוסר סמכות עניינית ועתר בעטיה להעברת הדיון בהתנגדות לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

בשל מגבלת סמכות, הורתה כב' הרשמת ב' לכמן, בהחלטתה מיום 6.9.13, על העברת התיק למותב אחר מוסמך לצורך הכרעה בטענת הסמכות העניינית הנ"ל. בעקבות החלטתה האמורה הועברה סוגיית הסמכות העניינית לטיפולי.

מעיון בתיק עולה כי עומדת ביסוד טענתו הנ"ל של המבקש לחוסר סמכות עניינית, העובדה כי בין המבקש לבין המשיבה שררו יחסי עובד-מעביד שבמסגרתם, כך לטענת המבקש, הוצא השיק.

בנסיבות אלו, כך נטען, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הבלעדית וייחודית לדון בתיק ובית משפט השלום אינו מוסמך עניינית לדון בתיק.

במסגרת תגובה שהוגשה מטעמה של המשיבה, עתרה זו לדחיית הטענה. נטען לעניין זה על ידי המשיבה כי זהות בית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי שטר (מבחינת סמכות עניינית), מוכרעת ככלל לפי ערך סך השטרות הוגשו במסגרת בקשת הביצוע (בית משפט שלום או מחוזי), וכי פרטיה של עסקת היסוד אינם מובאים בחשבון.

גם לגופם של דברים, כך טענה המשיבה, אין מנוס אלא לקבוע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה השטרית נתונה לבית משפט זה וזאת נוכח הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה , תשכ"ט – 1969, המורה כי: "לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין {נוסח חדש};",

במקרה דנן, נטען על ידי המשיבה כי הגם שעסקינן בתובענה שבין עובד למעבידו לשעבר, הרי שעילת התביעה אינה ביחסי עובד ומעביד ומכל מקום, בשים לב לכך שמדובר בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, הריני שלא מוקנית לבית דין אזורי סמכות ייחודית לדון בתובענה.

במסגרת תשובה לתגובה הנ"ל שב המבקש ועתר להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה. בטיעוניו במסגרת התשובה הנ"ל טען המבקש כי לצורך החלת פקודת הנזיקין על ענייננו נדרש תחילה להוכיח כי המבקש ביצע את המיוחס לו על ידי המשיבה למען עצמו ולא לעניין המשיבה. המשיבה, כך נטען, לא הוכיחה ולו לכאורה כי המבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו שלא למענה. כמו כן נטען לתחולתו של סעיף קטן א1 בסעיף 24 הנ"ל שעניינו בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור ובתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו.

שקלתי את טענותיהם הנ"ל של בעלי הדין ומצאתי כי אין מקום לקבלת טענותיו של המבקש בסוגיית הסמכות העניינית.

ככל שניתן היה להתרשם מכתבי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, וכן מכתב ההתנגדות עצמו, בין המבקש לבין המשיבה שררו יחסי עובד ומעביד, הרי שנתון זה לבדו אינו מקנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית ועל כך בעלי הדין אינם חלוקים.

בטרם יקנה בית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה, נדרש להוכיח כי מדובר בתובענה שעילתה ביחסי עובד ומעביד וכי אין המדובר בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין.

במקרה דנן לא יכול להיות ספק בכך שעסקינן בתביעה שמקור עילת בפקודת הנזיקין. אין לקבל טענות המבקש הנסמכות על הוראת סעיף 13 לפקודת הנזיקין, סעיף העוסק בחבות מעביד למעשיו ומחדליו של עובדו, ואין באמור בסעיף האמור כדי לשלול אופיה ומהותה הנזיקיים של התובענה.

אין גם בהוראת סעיף 24(או) לחוק בית הדין לעבודה, כדי להקנות לבית הדין האזורי סמכות ייחודית שכן, במקרה דנן, אין עסקינן בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעבד. אין גם עסקינן בתובענה שעילתה בחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר סיומם, ולא בתביעה שעילת בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו.

בנסיבות אלו ולאור מהות הסכסוך, טיבו ואופיו, אין עסקינן בסכסוך המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה ובית משפט זה מוסמך לדון בתובענה.

בהינתן כל האמור לא מצאתי כל ממש בטענות המבקש בסוגיית הסמכות העניינית והריני דוחה אותן.