אמסלם נ' נדל נבנצהל

פסק דין (חלקי)

1.לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות (להלן- הבקשה).

2.התובעת שהועסקה בנתבעת מיום 14.12.1999 ועד ליום 31.3.2005, הגישה תביעה ביום 17.5.2012 להפרש פיצויי פיטורים, לפיצוי בגין הפרשות לתגמולים שלא הועברו לתעודתן, להפסד רווח תשואות ולפיצוי מיוחד בגין מניעת התובעת ממשיכת הכספים מהקופות.

בנוסף, התבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הערכתו.

רקע עובדתי

3.הנתבעת היא סוכנות לביטוח העוסקת בביטוח אלמנטרי ובביטוח חיים.

4.התובעת עבדה בנתבעת כפקידה באגף לביטוח אלמנטרי מיום 14.12.1999 ועד ליום 31.3.2005.

5.התובעת בוטחה בפוליסת ביטוח מנהלים בהראל שמספרה 318795308 החל מחודש אוקטובר 2000 (להלן – הפוליסה הראשונה). הנתבעת הפסיקה להעביר פרמיות עבור הפוליסה בחודש ינואר 2003 ועל כן, הפוליסה סולקה בחודש אפריל 2003.

6.החל מחודש ינואר 2003 ועד לחודש נובמבר 2004 (כולל) לא בוצעו הפרשות פנסיוניות לזכות התובעת.

7.בחודש דצמבר 2004 נפתחה לתובעת פוליסת ביטוח מנהלים חדשה בחברת הראל שמספרה 318795311 (להלן – הפוליסה החדשה).

8.התובעת סיימה את עבודתה בנתבעת ביום 31.3.2005 וביום 8.9.2005 שולמו לה פיצויי פיטורים בסך של 19,877 ₪.

התשלום הועבר לתובעת ישירות על ידי חברת הביטוח הראל.

9.הנתבעת הוציאה טופס 161 ביום 17.7.2005 בו צוין כי ישולם לתובעת מענק פרישה בסך של 24,561 ₪.

טענות הצדדים

10.במסגרת הבקשה, טוענת הנתבעת כי עילות התביעה בגין הפרש פיצויי פיטורים ובגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים התיישנו בחלוף למעלה מ- 7 שנים מהמועד שבו נולדו העילות ועד למועד הגשת התביעה.

עילת התביעה להפרש פיצויי פיטורים נוצרה במועד סיום יחסי עובד ומעביד ביום 31.3.2005 ואילו התביעה הוגשה כאמור רק ביום 17.5.2012 בחלוף למעלה מ -7 שנים. עוד נטען, כי התובעת התפטרה וקיבלה פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין ובמסגרת סיום יחסי העבודה בהסכמה. העובדה שהתובעת שתקה במשך למעלה מ – 7 שנים תומכת בעמדת הנתבעת.

בהתייחס לעילת התביעה בדבר אי ביצוע הפרשות לתגמולים בשנים 2003-2004 נטען כי התביעה מתיישנת בחלוף 7 שנים מהמועד שבו היה צריך המעביד לבצע את ההפרשות וכי המדובר בעילות המתגבשות מידי חודש בחודשו. התובעת ידעה או שהייתה צריכה לדעת על החסר בהפרשות.

הנתבעת הוסיפה וטענה שדחיית הבקשה תעניק לתובעת יתרון דיוני בלתי הוגן, שכן חלוף השנים יוצר לנתבעת קושי ראייתי להוכיח את מה שהוסכם.

11.בתגובת התובעת שנתמכה בתצהיר מטעמה נטען כי סעד של דחייה על הסף הינו סעד קיצוני הניתן במשורה, כאשר המקרה דנן אינו נופל לגדר המקרים החריגים בהם ניתן לסלק את התביעה על הסף מבלי שתבורר לגופה.

בהתייחס לתביעה להפרשי פיצויי הפיטורים נטען כי טופס 161 אשר הונפק ביום 17.7.2005 על-ידי הנתבעת מהווה הודאה בזכאות התובעת לפיצויי פיטורים ועל כן לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הנפקתו ומכאן שהתביעה הוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות.