אמסלם נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

החלטה

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור וכן בקשת רשות ערעור, על החלטות כב' הרשמת ברלינר לוי מיכל מיום 20/1/14 ו- 23/1/14 וזאת בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-13555-12-08.

העובדות בקליפת אגוז:

המבקש הגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, כאשר ברקע בקשתו עמדו לו שני תיקי הוצאה לפועל בלבד, כאשר החוב בשני התיקים יחדיו, כעולה מהחלטת כב' הרשמת מיום 20/1/14, עמדו על סך 10,453 ₪.

כב' הרשמת לא מצאה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ואף סירבה להטיל עליו הגבלות מכוח החוק והורתה לו לשלם במסגרת התיק הפרטני צו תשלומים חודשי בסך 200 ₪ והפנתה אותו להגשת בקשה לקביעת צו תשלומים, במסגרת התיק הנוסף.

יש לציין, כי בתיק הנוסף נקבע שעליו לשלם גם כן סך נוסף של 200 ₪.

בין לבין, הגיש המבקש בקשה לאחד את תיקיו באופן יזום, לפי פרק ז לחוק ההוצאה לפועל ועמד בתנאי הסף ושילם 3% מיתרת חובותיו בשני התיקים.

לא ברור אם הבקשה לאיחוד תיקים יזום לפרק ז (3) לחוק ההוצאה לפועל טופה ונפתח תיק איחוד בגינה.

מה שכן עומד לדיון בפני, זה הבקשה להאריך את המועד וכן בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 20/1/14 והחלטה נוספת מיום 23/1/14.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשות, נחה דעתי, כי דין הבקשות להידחות.

לעניין הארכת המועד; המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא מועד הקבוע בחוק. משכך, לצורך הארכת המועד, יש לנמק מהו הטעם המיוחד, אשר מהוה בסיס להארכת המועד.

בע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (שניתן ביום 10.8.10) נקבע כדלקמן:

"עיקרון מרכזי בדיני הארכת המועד, הוא בחינת טעמיו של מבקש הארכה במשקפי האילוץ והכוח. משמע: הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות בשליטתו של בעל הדין".

פנייה ללשכת הסיוע המשפטי לצורך קבלת ייצוג מטעם המדינה, הוא גורם חיצוני שיש להתחשב בעיכוב, במידה וחל, בכותלי הלשכה לסיוע משפטי, כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. בעניין זה כבר נפסק בבש"א 5412/13 פלוני נ' פלונית, מיום 22/9/13, כדלקמן:

"הטעם העומד ביסוד האיחור בהגשת ההליך נעוץ בצורך בקבלת מינוי מאת הלשכה לסיוע משפטי. בפסיקה נקבע לא אחת כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי והוא נתקל ב"מצוקת מועדים" בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה לבין מינוי עורך דין מטעמה, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה וזאת נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות (ראו: בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 2 (1.6.2009) (להלן: עניין טיסו)); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702 (2000)). עם זאת, בכל מקרה נתון על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים (ראו עניין טיסו, פסקה 2)".

במקרנו, הלשכה לסיוע משפטי הוציא מתחת ידה כתב מינוי מתאים המעניק למבקש את השירות המשפטי, כבר ביום 10/2/14. לאחר מכן, הבקשה הונחה בפני ביום 16/3/14, הזמן שחלף מאז אישור הלשכה לסיוע משפטי ועד הגשת הבקשות בפועל בבית המשפט, הוא זמן שאינו תלוי כלל ועיקר בלשכה לסיוע משפטי ואינו גורם חיצוני. המועד שחלף מאז כתב המינוי ועד הגשת הבקשה, כ- 40 יום, אינם כלל ועיקר באחריות הלשכה לסיוע משפטי, אלא באחריות המבקש עצמו.

זאת ועוד, אין כל הסבר מדוע התצהיר נחתם ב- 11/3/14 והוגש ב- 16/3/14. מכאן, שאין כל גורם חיצוני, מלבד השתהות המבקש עצמו, היא שגרמה לאיחור הניכר ובהעדר הסבר משכנע לאותו איחור, בית המשפט לא התייחס באהדה לבקשה מסוג זה, מקום שהאיחור, מיום 10/2/14 ועד 16/3/14, הינו באחריותו של המבקש ולא באחריות הלשכה לסיוע משפטי.

זאת ועוד, היה על המבקש לפנות בבקשה עצמאית למתן ארכה, בד בבד עם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי, עד אשר יתברר מה עלה בגורל פנייתו ללשכה לסיוע משפטי. בעניין זה ראו בש"א 3794/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 6, ניתן ביום 25/10/11.

מכאן, אין טעם מיוחד כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.