אמסלם(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

השופטת י' רז-לוי

1.בפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים המיוחדת במקום מושבה בבית משפט השלום בבאר-שבע (להלן: "וועדת השחרורים המיוחדת") מיום 11.9.13, בה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור על תנאי ממאסרו.

2.העותר מרצה עונש של מאסר עולם אותו החל לרצות בשנת 1987 בגין עבירת רצח, כאשר במהלך המאסר עונשו נקצב ל- 30 שנות מאסר. במהלך מאסרו (בשנת 2001) החדיר העותר סמים לכלא בחוזרו מחופשה, מעשה בגינו הורשע ונידון לעונש מאסר בחופף למאסר אותו ריצה, וכן הורשע בהחזקת סם מסוג הרואין בשנת 2000.

ההליכים בפני וועדת השחרורים המיוחדת והחלטות הוועדה

3.בתום שני שליש מתקופת מאסרו התקיימו מספר דיונים בפני ועדת שחרורים בעניינו של העותר. הדיון המהותי הראשון התקיים ביום 13.7.11 ובו החליטה וועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם ברישיון. בעקבות בקשה נוספת של העותר, התקיים דיון חוזר בעניינו ביום 9.9.12 בפני וועדת שחרורים מיוחדת בבית הסוהר "מעשיהו", בהרכב בראשות כב' השופט אברמוביץ ז"ל, כאשר בתום הדיון ציינה הועדה בהחלטתה, כי נראה שמאז הדיון הקודם, חל שינוי מהותי ומשמעותי בעמדתו וגישתו של העותר. באשר לדוחות מודיעיניים נאמר, כי יש לבחון אותם בזהירות בהתחשב בכך שהם הוגשו בסמוך לבקשתו הקודמת לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה עוד כי כל עוד העותר לא נמצא בסבב חופשות לתקופה ראויה, אין בידה להכריע בשלב זה לגופו של עניין, כאשר לאחר החופשות יהיה מקום לבחון את דרכי התנהגותו מחוץ לכלא ואף את הנושא של המידעים המודיעיניים. הועדה קבעה בסיכום כי על מנת לבחון האמור, ניתן יהיה לזמן את העותר לדיון נוסף על מנת שיישקל שוב ההליך אך רק לאחר שיחלפו לפחות 9 חודשים.

בחלוף התקופה בה נקבה הועדה בהחלטתה הובא העותר לדיון נוסף בעניינו ביום 11.9.13 ובסיומו דחתה וועדת השחרורים את בקשתו לשחרור על תנאי.

4.וועדת השחרורים נימקה החלטתה במספר טעמים:

הוועדה התייחסה למידעים המודיעיניים הקיימים ביחס לעותר, הן למידעים של שירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס"), אשר הוצגו כבר בדיונים שהתקיימו בעתירות בהן נידונה שאלת יציאתו של העותר לחופשות, והן למידעים של משטרת ישראל. ביחס למידעי שב"ס ציינה הוועדה שמדובר במידעים משנת 2012 עד 2013 ב- 3 תחומים – חובות לאסירים, מעורבות בסמים וכדורי סבוטקס, וכי באשר לשני האחרונים, מדובר במידעים מוצלבים מאומתים ובעלי מהימנות רבה. מכאן הגיעה הוועדה למסקנה כי המדובר במידע משמעותי אשר יש בו כדי להוביל למסקנה שהתנהגותו של העותר בכלא אינה ראויה, וכדי להשליך על השאלה האם שחרורו יהא בו כדי לסכן את שלום הציבור.

לא התקיימו התנאים המקדמיים שנקבעו בהחלטה הקודמת, תנאים שהינם הבסיס לדיון המחודש בעניינו של העותר.

מחוות דעת פסיכולוגית והתייחסות הקיימת בה עולה כי קיים סיכון מן העותר וכי העותר הינו בעל פוטנציאל להתנהגות אלימה.

בסופו של דבר, לאור חומרת העבירות בהן הורשעה העותר; עבירות הסמים בהן הורשע ונידון במהלך תקופת מאסר; מידעי שב"ס ומשטרת ישראל; עברו הפלילי טרם ביצוע העבירות; אי החזרתו לסבב חופשות לאחר שאלו נשללו לאחרונה; אי השלמת ההליכים הטיפוליים שהוצעו לו; ועמדת משפחת הקורבן, הרי שחרורו יסכן את שלום הציבור.

מכאן העתירה שבפנינו.

נימוקי העתירה ותגובת המשיבה

5.ב"כ העותר נימק עתירתו כנגד החלטת הועדה במספר טעמים. לטענתו שגתה הועדה כאשר התבססה על מידעים ונושא היציאה לחופשות, שכן המדובר במידעים אשר הצטברו סמוך לתום המועד לבחינה מחודשת של עניינו של העותר ושלובו בסבב חופשות, כאשר בשלב זה "נבראים" מידעים חדשים. לכך התייחסה הועדה בראשות כב' השופט אברמוביץ ז"ל, כאשר ציינה כי יש להתייחס בזהירות למידעים אשר מועלים בסמוך לכינוסה של ועדת השחרורים.

עוד הטעים ב"כ העותר, כי העותר מעולם לא נשפט או נענש על אותם מידעים וזאת חרף הטענה כי מדובר במידעים בעלי מהימנות גבוהה, כי חלק מהמידעים מופרכים, וכי ועדת אסירי עולם ארצית ציינה שהאסיר מתמיד בהתנהגות גלויה חיובית. על כן בלתי סביר כי למרות אותה התנהגות חיובית, המידעים הבודדים יעמדו לו לרועץ בדרך לשחרורו ברישיון.

באשר לחוות הדעת הפסיכולוגית צוין, כי אין לקרוא בה את שאמרה הועדה וכי האמירות באשר למסוכנות הינן כלליות ולא קשורות דווקא לעותר.

6. עוד נטען, כי הועדה ייחסה משקל יתר לחומרת העבירות, תוך שהתעלמה מהשינוי הבולט והממשי שחל בעותר, מהליך הגמילה שעבר ומהתנהגותו התקינה והחיובית לאורך שנים. ביחס לבעיית הסמים הודגש כי עבירת הסמים בה הורשע הייתה לפני 10 שנים, כי העותר עבר טיפול גמילה בבעיית הסמים, הוא נקי מסמים, מדריך ב"אתגר" ומתפקד באופן חיובי ולכל אלו לא נתנה הועדה משקל ראוי.

7. באשר להליכים הטיפוליים הטעים ב"כ העותר, כי העותר השלים את כל ההליכים הטיפוליים שהוצעו לו וכי הוכנה לו תוכנית של הרשות לשיקום האסיר (להלן:"רש"א"), תוכנית מפורטת וארוכת טווח שיש בה כדי להבטיח פיקוח מתאים על העותר, וכל אלו יש בהם יחד כדי להוות שינוי של ממש כנדרש על פי דין. אין זה סביר כי אסיר אשר במשך שנים יצא לסבב חופשות, התנהגותו תקינה, השתתף בהליכים טיפוליים, הראה שינוי ממש וקיימת לגביו תוכנית רש"א רצינית, ידחה על ידי הועדה אך בשל חומרת העבירות.

לסיכום נטען, כי הרף אותו העמידה הועדה הינו רף גבוה ובלתי סביר שהעותר לא יוכל לעמוד בו ומכאן יש להתערב בהחלטתה ולהורות על שחרורו של העותר.