אמסטר נ' צפון דיזינגוף בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה למינוי מפרק זמני לחברה המשיבה (להלן: "החברה").

על פי הנטען בבקשה, החברה התאגדה ביום 3.11.2009 לצורך הקמת בר ובית קפה ברח' דיזנגוף 268 בתל אביב. ביום 25.10.2010 התקשרו בעלי המניות בחברה עם המבקש ואחרים, בהסכם שמטרתו היתה שיתוף פעולה בניהול הבר. בחודשים דצמבר 2010- מאי 2011 העמיד המבקש הלוואות לחברה בסכום כולל של 351,000 ₪. מקצת מההלוואות הושבו למבקש, אך החל מחודש אוגוסט 2011 חדלה החברה לשלם למבקש דבר על חשבון החוב כלפיו. בחודש ספטמבר 2011 נוהל משא ומתן בין המבקש לבין חלק מבעלי המניות בחברה ובו הוסכם כי החברה תשלם למבקש סך של 172,000 ₪ לסילוק טענותיו כלפיה. לצורך כך נמסר למבקש שיק של החברה על הסכום הנ"ל, שזמן פרעונו ביום 1.11.2011. דא עקא, השיק לא הוצג לפרעון משום שנמסר למבקש כי אין לו כיסוי. בהמשך הודיעו בעלי המניות למבקש כי אין ביכולתם לקיים את הסכם הפשרה עימו ובעקבות כך נוהלה בוררות בין בעלי המניות בחברה. בסיומה של הבוררות קבע הבורר, ביום 20.6.2013, כי חובה של החברה כלפי המבקש הינו 234,000 ₪ (קרן), בצירוף ריבית הסכמית בשיעור של 3.75% לחודש. על כן, נכון להיום גובה החוב כלפי המבקש הינו 839,011 ₪.

המבקש טוען כי קיים צורך דחוף במינוי מפרק זמני כדי להגן על האינטרסים של נושי החברה ועל מסת הנכסים של החברה, והכל כדי למנוע מצב של הברחת נכסים ופרעון סלקטיבי של חובות לנושים מסויימים. לדבריו, בעלי המניות כבר שילמו כספים לחברת טמפו על מנת שזו תפטור אותם מערבותם לחובות החברה, ולדידו הדבר מצביע על העדפת נושים. המבקש מוסיף וטוען כי החברה חדלת פרעון.

החברה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש הוא בעל מניות בחברה (הגם שאיננו רשום ככזה ברשם החברות) ולכן לפי הוראת ס' 260(א)(2) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"), הוא איננו רשאי להגיש בקשה לפירוק החברה בעילה של חדלות פרעון. עוד טוענת החברה כי המבקש העמיד אמנם הלוואת בעלים לחברה, כמו בעלי המניות הנוספים, אלא שטרם הגיעה העת שהחברה תפרע את הלוואת הבעלים, במיוחד כאשר ראשית לכל יש לפרוע חובות לנושים רגילים, בעוד שמעמדו של המבקש הוא כשל נושה נדחה. החברה מציינת כי לא היתה צד להליך הבוררות ולכן קביעותיו של הבורר אינן מחייבות אותה. עוד היא טוענת כי מטרתה של הבקשה היא לאלץ את בעלי המניות האחרים לשלם למבקש מכיסם את חובה של החברה כלפיו. החברה מציינת כי החוב לחברת טמפו שולם מכיסם של בעלי המניות ולא ממקורותיה של החברה. עוד טוענת החברה, בהסתמך על אישור רואה החשבון שלה, כי היא סולבנטית.

הבקשה נקבעה לדיון באולם. במסגרת הדיון נחקר אחד מבעלי מניותיה של החברה, שהוא גם נושא משרה בחברה, מר שלומי אלישר. מחקירתו עלו העובדות הבאות: אין לחברה חובות לנושים חיצוניים זולת חוב בסך של 1,000 ₪ לחברת בזק; גובה הלוואות הבעלים שהחברה חבה בהשבתן הינו כשני מליון ₪; אין לחברה נכסים כלשהם; אין לחברה כספים בחשבונה בבנק; אין לה פעילות כלשהי; אין לחברה לקוחות שחייבים לה כספים; אין לחברה צפי הכנסות לעתיד.

יחד עם זאת, לדידי, עצם אחיזתו של המבקש בשיק שמשכה החברה, בסך של 172,000 ₪, שזמן פרעונו כבר חלף, די בה כדי לקבוע שהחברה חייבת למבקש לפחות את הסכום האמור. לעת הזו לפחות לא מצאתי ממש בטענות החברה כאילו מדובר בשיק שלא מוטל היה על החברה לפרעו וכי מדובר כביכול בשיק על תנאי. על כן, אף אם אניח כי לא מוטלת על החברה כל חובה לפרוע לעת הזו את מלוא ההלוואה שהעניק לה המבקש, פשיטא שלפחות את סכום השיק היה עליה לשלם לו זה מכבר. ההמנעות מביצוע התשלום, חרף דרישה בכתב שמסר המבקש לחברה, מבססת עילה לבקש את פירוקה של החברה לפי ס' 257(4) לפקודה, הקובע כי חדלות פרעון היא עילה לפירוקה של חברה, ולנוכח ס' 258(1) לפקודה, הקובע:

"רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה:

נושה שמגיע לו מן החברה, על פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסבירה של הנושה;"

לנוכח עדותו של אלישר, מתבקשת המסקנה כי אין בידי החברה לפרוע את השיק האמור ממקורותיה שלה. בשים לב לכך שאין לחברה נכסים כלשהם, וגם לא צפוי שיהיו לה הכנסות כלשהן בעתיד, ברי כי עסקינן בחברה חדלת פרעון.

לעת הזו, יש לדחות את טענתה של החברה כאילו המבקש הוא בעל מניות בחברה. טעמו של דבר הוא שס' 3 להסכם מחודש ספטמבר 2011 בין המבקש לבין החברה וחלק מבעלי מניותיה, קובע כי "מובהר בזאת כי חן [המבקש- ח.ב.] אינו ולא היה בעל מניות בצ.ד. [החברה- ח.ב.] ולכן לא יחולו עליו כל חיובים חובות או דרישות מתוקף היותו בעל מניות."

לא עלה בידי החברה להציג מסמך אחר כלשהו, המעיד כי בניגוד להסכם הנ"ל, הוקצו אי פעם למבקש, או הועברו אליו, מניות של החברה. גם הסכם המייסדים מיום 25.10.2010, עליו מבקשת החברה להסתמך, קובע רק כי חלק מבעלי המניות מעוניינים למכור למבקש (ולאחרים) מניות בחברה. אין כל ראיה כי כוונה זו יצאה אי פעם אל הפועל.

לנוכח המסקנה הלכאורית לפיה המבקש איננו בעל מניות בחברה, ממילא לא חלה עליו הוראת ס' ס' 260(א)(2) לפקודה, המגבילה מאוד את יכולתו של בעל מניות בחברה לבקש את פירוקה.

נשאלת עדיין השאלה האם יש מקום וטעם למנות מפרק זמני לחברה. ודוק: עצם העובדה שהמבקש הצביע לכאורה על עילה למתן צו פירוק קבוע, בגין חדלות פרעון של החברה, אין די בה על מנת שמניה וביה ימונה גם מפרק זמני לחברה.

הכלל הוא שמינויו של מפרק זמני נועד, בין השאר, למנוע הברחת נכסים של חברה חדלת פרעון, למנוע העדפת נושים של החברה או להגן על מסת הנכסים של החברה מכל פגיעה אחרת. המינוי לא נועד להוות תחליף לניהול הליך הפירוק בדרך המלך, במסגרת ההליך העיקרי של בקשת הפירוק.

בעניננו לא עלה בידי המבקש להצביע על קיומו של חשש להברחת נכסים או לפגיעה כלשהי במסת הנכסים של החברה, מן הטעם הפשוט שככל הנראה אין לחברה נכסים כלשהם שיש צורך דחוף להגן עליהם כבר עתה. גם הטענה בדבר העדפת נושים אסורה אין בה ממש לעת הזו, שכן החוב לחברת טמפו שולם על פי טענתו של המבקש עצמו על ידי בעלי המניות, ולא על ידי החברה עצמה (ראה ס' 14 לבקשה). מכל מקום, אין ולו בדל של ראיה לכך שהתשלום בוצע ממקורותיה של החברה.

לכך יש להוסיף את העובדה שלא חל כל שינוי של ממש במצבה של החברה בעת האחרונה. פעילותה של החברה הופסקה עוד בשנת 2011, לאחר סגירתו של הבר שהפעילה. זמן פרעונו של השיק חלף ביום 1.11.2011. פרעון החוב לטמפו נעשה עוד בחודש מרץ 2013. בנסיבות אלה, לא נוצרו בחודש דצמבר 2013 נסיבות חדשות שהצדיקו דווקא עתה מינויו של מפרק זמני.

בסיכומיה בעל פה טענה ב"כ המבקש כי לא ידוע למבקש מהם נכסיה של החברה וכי הוא נמצא בערפל מוחלט. גם לא ידוע לו האם ישנם נכסים של החברה שניתן להציל, ולכן מינויו של מפרק זמני דרוש כדי לברר את כל השאלות האמורות.

אינני מקבל טענה זו. קודם למינויו של מפרק זמני, שומה על מבקש המינוי להראות כי ישנו טעם מעשי למינוי כזה. אין טעם למינוי של מפרק זמני רק כדי לברר האם יש לחברה נכסים שראוי להגן עליהם, שעה שהמבקש עצמו איננו יודע על כך דבר, והמצהיר מטעם החברה שנחקר על תצהירו, אישר למעשה כי אין לחברה נכסים כלשהם.

זאת ועוד, ביום 2.12.2013, בסמוך לאחר הגשת הבקשה, ניתן צו איסור דיספוזיציה האוסר על החברה ומי מטעמה לבצע כל פעילות שאינה במהלך העסקים הרגיל. ביום 19.12.2013 הורחב הצו האמור ונאסר על ביצוע כל דיספוזיציה ברכוש החברה, לרבות תשלומים למי שבעלי המניות ערבים להם. דומה כי צו זה יש בו די על מנת להגן לעת הזו על האינטרסים של המבקש, באופן שמייתר את הצורך במינוי מפרק זמני. החברה אף הודיעה במהלך הדיון באולם כי אין לה התנגדות להותרת הצו האמור על כנו. יובהר כי אין כל איסור על בעלי המניות לפרוע את חובותיה של החברה, ממקורותיהם שלהם.