אמסטרדם ואח' נ' דוד

פסק דין

לפני תביעה על סך 6,247 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת 1, לטענתה, עקב תאונה מיום 12.12.11.

1.התובעת הצהירה כי בנסעה בנתיב נסיעתה, פגע בה רכב הנתבע אשר הגיע מהרחוב בניצב לנתיב נסיעת התובעת, מימינה. רכב התובעת נפגע בדלת הימנית קידמית וגלגל קידמי ימני. התובעת הצהירה כי הנתיב מימינה מיועד לחניית מכוניות, כאשר אותה עת עמדה משאית חונה מצד ימין ולא היה באפשרותה להבחין ברכב הנתבע שבנתיב נסיעתו תמרור עצור. הנתבע סרב ליתן את פרטיו לידי התובעת ולפיכך פנתה התובעת למשטרת ישראל.

יצוין כי הנתבע איננו מיוצג על ידי עורך דין ובתשובה לשאלתו הצהירה התובעת כי לא היה במקום רכב אשר עקף את רכב הנתבע.

2.הנתבע הצהיר כי עצר בקו העצירה בנתיב נסיעתו, כאשר טנדר הגיע מימינו, "חתך" את רכב הנתבע במטרה לפנות שמאלה ולחצות את נתיב נסיעת התובעת. התובעת ביקשה לחמוק ממגע עם הטנדר ונצמדה אל רכב הנתבע. כך נפגע רכב הנתבע במגן הקידמי, נתלשה לוחית הרישוי והפנסים נפגעו אף הם.

הנתבע הצהיר כי לרכבו ביטוח חובה בלבד אותה עת.

הנתבע אישר כי עמדה משאית בנתיב בניצב לו משמאלו, אך לא היה בה כדי להסתיר את שדה הראיה.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

אני מוצאת לקבל את גירסת התובעת לאופן התרחשות התאונה.

עדות התובעת בפני תואמת לאמור בהודעתה על מקרה הביטוח, ת/1.

שני הצדדים מאשרים כי בכיוון נסיעת הנתבע תמרור עצור והיה על הנתבע לפעול על פיו. גם אם עצר הנתבע את רכבו מלכתחילה, היה עליו לנסות להשתלב באיטיות בטרם יחצה את נתיב נסיעת התובעת או ישתלב בו. במיוחד ראויים הדברים להיאמר, שעה שהנתבע אישר כי משמאלו בנתיב נסיעת התובעת עמדה משאית. על מנת שזו לא תסתיר את שדה הראיה בפני הנתבע, היה עליו "לגלוש" באיטיות בטרם יחצה את נתיב נסיעת התובעת.

התובעת הכחישה את טענת הנתבע לקיומו של רכב נוסף שלכאורה עקף את רכב הנתבע מימין והתפרץ לנתיב נסיעת התובעת. עדות נוספת לענין זה לא הובאה מטעם הנתבע. סבורני כי לו אכן ביקשה התובעת להסיט את רכבה, כטענת הנתבע, על מנת להימנע מפגיעה ברכב שעקף את הנתבע, הרי מצופה היה כי הפגיעה ברכבה תהא בחלקו הימני קידמי ואולם הפגיעה ברכב התובעת הינה בכנף ובדלת הקידמית ימנית.

אין חולק כי זכות הקדימה נתונה היתה לתובעת. אמנם זכות הקדימה הינה יחסית ולא מוחלטת וגם הזכאי על פיה חייב להיות ערני לנעשה בדרך שלפניו ולהשתמש בה כשברור כי ביכולתו להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה או סיכון בדרך. יחד עם זאת, במקרה דנן, לא הובהר בפני כי מדובר בצומת רחב או כי היה באפשרות התובעת להבחין מבעוד מועד בנתבע. גם הנתבע אישר, כאמור, כי משאית עמדה בנתיב נסיעת התובעת משמאלו ומכאן, שהיה עליו ליתן את זכות הקדימה באופן מלא ולוודא כי נתיב נסיעת התובעת פנוי בטרם ייכנס אליו.

4.בנסיבות האמורות, אני קובעת כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה.

5.באשר לנזקים הנתבעים, התובעות צרפו חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי, בדבר התשלומים ששילמה התובעת 2 בגין נזקי הרכב וכן בדבר גובה ההשתתפות העצמית של התובעת 1. יצוין כי לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת 1 פיצוי בגין עגמת נפש כפי שנתבע.

6.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות הסכומים כדלקמן:

לתובעת 1 – בגין השתתפות עצמית סך 900 ₪.

לתובעת 2 –

בגין התגמולים ששילמה – סך 4,163 ₪.

בגין שכר טרחת שמאי – סך 443 ₪.