אמניר בע"מ נ' מחצבות כנרת

החלטה

בעניין בקשה לגילוי מסמכים [בקשה 15]

1.חברת אמניר תעשיות ושירותי סביבה בע"מ- התובעת והמשיבה בבקשה זו, תבעה את חברת כנרת-הנתבעת והמבקשת בבקשה זו, בשל הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ועניינו הפעלת אתר הטמנת פסולת גושית על ידה בתמורה לתשלום שהוסכם בין הצדדים, כאשר בתום הפעלתו תדאג לסגירתו ושיקומו. בגין ההפרה הנטענת, תובעת אמניר סעדים הצהרתיים ואופרטיביים, ביניהם קביעה, כי מחצבות כנרת היא האחראית הבלעדית לביצוע עבודות השיקום והסגירה למטמנה, פיצוי בגין עוגמת הנפש והפגיעה שנגרמה לה, וכן תשלום עלויות השיקום ששולמו על ידה בקשר עם שיקום האתר.

2.המבקשת כבר ביקשה בעבר את גילויים של מסמכים ספציפיים שבידי המשיבה, הנוגעים להכנסותיה מהאתר. בהחלטה מיום 05/01/2010 קבעתי, כי "בשלב זה, איני רואה מקום לחייב את התובעת בגילוי מסמכים הנוגעים לכל הכנסותיה. במידה ועם התקדמות ההליך, יובאו ראיות הנוגעות לאובדן הכנסות של התובעת, אשר יחייבו גילוי מסמכים כאמור, תהא הנתבעת רשאית לחזור על בקשתה ובית המשפט ידון בה לגופה".

3.כעת הגישה המבקשת בשנית בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. זאת, לשיטתה נוכח הראיות הרבות שצורפו לתצהירים של עדיה ולתעודות עובד ציבור שהוגשו על ידה בדבר הטמנתה של פסולת אסורה באתר על ידי התובעת, תוך הפרת הוראות הדין וההסכם בין הצדדים.

4.המשיבה מתנגדת לבקשת הגילוי בטענה כי עסקינן ב"מסע דיג" לא לגיטימי. לשיטתה, הבקשה דנן משוללת כל יסוד. שכן המבקשת לא הציגה כל טעם אמיתי המצדיק את הגשת הבקשה בשנית. כך לא הצליחה המבקשת להוכיח את רלוונטיות המסמכים הנדרשים להצגה. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין. המבקשת מבקשת לחשוף נתונים עסקיים, אשר הוחלפו בין המשיבה לצדדים שלישיים ואשר אין להם כל קשר לתביעה דנן. מעבר לאמור מנוסחת הבקשה באופן כוללני וגורף אשר יש בו להכביד על המשיבה.

הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים בתקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:"תקסד"א"). הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (ראו: רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חנה חיזי, תק-על 2007(4), 3457 , 3459 (2007); רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ, תק-על 2005(3), 2233 , 2235 (2005).  

5.בענייננו, מדובר בצו גילוי מסמכים ספציפי, אשר מוסדר בתקנה 113 לתקסד"א. תנאי ראשון וברור מאליו לקיומה של חובת הגילוי הינו, כי המסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. תנאי זה עולה מלשונה של תקנה 120(ב) לתקסד"א, הקובעת, כי לא יינתן צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים אלא אם יש צורך בכך "כדי לאפשר דיון הוגן, או כדי לחסוך בהוצאות".

6.כידוע, רלוונטיות המסמכים שהעיון בהם מבוקש היא מקדמית וקריטית, ואין לאפשר לבעל דין לעיין במסמכים מסוימים, לפני שהוחלט אם הם רלוונטיים להליך. זאת, על מנת למנוע את הרחבת דרישת הגילוי מעבר לנדרש. מגמת בית המשפט בבחינת רלוונטיות המסמכים היא ליברלית, וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לקדם את בירור ההליך ייחשב כרלוונטי, אלא אם כן קיים חיסיון או ערך מוגן אחר הגובר על אינטרס הגילוי (ראו מאמרו של י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 247 ; רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נו (5) 193, 195-196) [2002] להלן: "פרשת שמשון"] .

 נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן:

"גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט וכן הוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' אזולאי, פד"י מט(4) 54 [1995]).

עם זאת, עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. מולו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, [פרשת שמשון בע"מ בעמוד 196-195].