אמנון מ. יצחקניא - עו"ד נ' כב' השופטת דנה מרשק מרום, שופטת בית המשפט המחוזי מרכז ואח'

           לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 514/17 מיום 26.3.2017, שניתן מפי השופט נ' סולברג ובהסכמת השופטים ס' ג'ובראןוע' ברון. בפסק הדין נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי לראות אותו כבא כוחו של המשיב 4 (להלן: "מולקנדוב") בהליך פלילי של גביית עדות מוקדמת.

רקע

1. החל משנת 2014 קיים מולקנדוב, באמצעות המבקש, מגעים עם רשויות האכיפה בנוגע לעדות שהתכוון למסור בתור עד מדינה בפרשת שחיתות. בשנת 2015 הודיעה הפרקליטות למבקש כי הוחלט לסגור את תיק החקירה בפרשה זו. כעבור כשנה, החלה הפרקליטות לחקור דמויות מתוך אותה פרשה. בעקבות זאת, פנה עורך הדין אילן סובל ממשרדו של המבקש אל הפרקליטות על מנת לברר על הליכי חקירה אלו ועל מעמדו של מולקנדוב בהקשר זה. לאחר שתהתה הפרקליטות על ייפוי כוחו של המבקש, השיב לה עורך הדין כי המבקש אכן מייצג את מולקנדוב, וצירף התכתבות עם מולקנדוב אשר בה ייפוי כוח לייצגו בכל הקשור להתחייבות פרקליטות מחוז תל אביב כלפיו בקשר למגעים להיותו עד מדינה. ביום 14.12.2016 פנתה הפרקליטות אל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשה לגבות עדות מוקדמת מעדה בפרשה. המבקש התייצב בדיון בעניין גביית העדות, הלין על כך שהוא מופיע על אף שאינו עוסק בפלילים, וטען כנגד התנהלות הפרקליטות. ביום 25.12.2016 התקיים דיון נוסף בבקשת גביית העדות אשר בו לא השתתף המבקש, ולטענתו באותו היום נודע לו שהעדה נחקרת בשל חשדות שמולקנדוב ביצע בה מעשה אונס. ביום 26.12.2016 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הודעה לפיה משרדו לא הוסמך לייצג את מולקנדוב בהליך פלילי, ושהוא אינו מייצג אותו בכך. ביום 27.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של המבקש וסרב לשחררו מייצוגו של מולקנדוב בהליכי הדיון בבקשה לגביית עדות מוקדמת. ביום 29.12.2016 התקיים דיון נוסף שבו חזר המבקש על טענותיו כנגד הפרקליטות ובעניין הייצוג. בית המשפט דחה טענות אלו. ביום 1.1.2017 התקיימה גבייתה של העדות הנזכרת. המבקש לא התייצב ביום זה בשל נסיבות אישיות, ועורך הדין עידן סרי ממשרדו התייצב ומסר הודעה לפיה המבקש ומשרדו אינם מייצגים את מולקנדוב בהליך הפלילי. 

2. המבקש ערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי לראותו כסניגורו של מולקנדוב בהליך הפלילי. לטענת המבקש, לא היה מקום לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי עליו לייצג את מולקנדוב, שכן ייפוי הכוח שקיבל היה תחום לסוגיה מינהלית ספציפית, ולא להליך הפלילי מושא הבקשה. נטען כי ייפוי כוח צריך שייעשה בהודעה מפורשת או בכתב, ושתנאים אלו לא התקיימו בענייננו. עוד הוסיף המבקש כי אין לו מומחיות בהיבטים העולים בסוגיה, ולכן מוטב היה לפטור אותו מייצוג בה. מנגד, טענה הפרקליטות שהמבקש פעל למעשה כבא כוחו של מולקנדוב בהתדיינות לפני בית המשפט המחוזי ושאין לפרש את ייפוי הכוח  שניתן לו בצמצום.

פסק הדין מושא הבקשה

3. בפסק הדין מיום 26.3.2017 נדחה הערעור. בית משפט זה פסק כי "משנהג המערער – הלכה למעשה – כסניגורו של מולקנדוב לכל דבר ועניין, ומשלא שוחרר מתפקידו-זה על-ידי בית המשפט, הרי שהיה עליו להמשיך ולפעול בכל מאודו למען הגנתו של מולקנדוב, גם אם סבור היה שאין הדבר צודק בנסיבות העניין". בקביעתו זו נסמך בית המשפט על החקיקה וההלכות בתחום. בית המשפט הסתמך על סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), בו נקבע כי:

לפירוש סעיף זה פנה בית המשפט להלכה הפסוקה, לפיה בהתבסס על דיני השליחות, ייצוג "יכול שיכונן גם מכוח התנהגות, ולאו דווקא מכוח מתן הרשאה מפורשת שתינתן עלי כתב" (פסקה 27 לפסק הדין). על סמך ההלכה, ועל סמך התנהגותם של המבקש ומולקנדוב, הסיק בית המשפט כי אף אם ייפוי הכוח הכתוב שניתן למבקש הוגבל להליך המינהלי בלבד, הרי שהמבקש פעל כסניגורו בפועל של מולקנדוב וכך יש לראותו.