אמנון כהן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל ואח'

פסק דין

העתירה

1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתו של המשיב, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (להלן גם – ראש אמ"ש), להורות על פיטוריו של העותר מהמשטרה, משנמצא כי ביצע עבודות שיפוץ פרטיות, על חשבון שעות העבודה במשטרה ומחוץ לשעות העבודה, תמורת כסף, והכל מבלי לדווח לרשויות המס וללא קבלת היתר לעבודה נוספת. המשיב הדגיש בהחלטתו, כי יש בידיו ראיות חד-משמעיות ובלתי-תלויות לביצוע המעשים האמורים, אשר נלווה להם קלון, ולכן יש להורות על הפיטורים. העותר טוען, כי ההחלטה בעניינו חורגת ממתחם הסבירות ובלתי מידתית.

רקע עובדתי

2.העותר שירת במשטרת ישראל החל משנת 1997 כטכנאי סרטי צילום במעבדת את"ן בירושלים (להלן – המעבדה). במסגרת הליך חקירה שניהלה היחידה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (להלן – מח"ש) נגד ג', שוטר בכיר במעבדה, עלה חשד כי העותר ביצע עבירות של גניבת רכוש משטרתי, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה; זאת, בכך שביצע עבודות שיפוץ פרטיות, על-חשבון שעות העבודה ומחוץ לשעות העבודה, בתשלום, מבלי לדווח לרשויות המס ומבלי לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה.

במסגרת החקירה נגבו על-ידי מח"ש הודעות משוטרים ששרתו עם העותר, אשר נוגעות לחשדות נגדו, ובין השאר, מד', אשר כִהן כראש המעבדה כשנה עובר לחקירות אלו. בחקירתו הראשונה ציין ד', כי ידוע לו שהעותר "שיפוצניק במקצועו והא נעלם מן העבודה ימים רבים, איני יודע לאן הוא הולך ועם מי הוא עובד בזמן שהוא הולך ועבור מי הוא עובד. אני מניח שהוא עוסק בשיפוצים". בחקירה מאוחרת יותר מסר ד', בין-השאר, כי לאורך השנים נהג העותר להיעדר מהעבודה בתדירות של שלוש פעמים בשבוע לערך, למשך חצי יום בכל פעם; כי לעיתים רחוקות היה העותר מבקש ממנו רשות לצאת, אך לרוב "הוא נעלם ככה"; כי יתר העובדים במעבדה אינם נוהגים לעזוב את מקום עבודתם בתדירות כזו; וכי מדובר בהתנהלות שנמשכה שנים והייתה ידועה לכל עובדי המעבדה, אולם זמן קצר עובר לחקירה הפסיק העותר לדבר בגלוי על עבודות השיפוצים, והבהיר כי אינו עוסק בכך יותר, זאת, להערכתו של ד', עקב סכסוך בינו לבין שוטר אחר במעבדה, צ'. אף צ' מסר הודעה במח"ש, ובה ציין, בין-היתר, כי להערכתו ביצע העותר שיפוצים בזמן שעות העבודה במשטרה, בידיעתו של ג'; כי העותר נהג לצאת מהעבודה לשעות רבות; וכי העותר ביצע עבודות שיפוץ עבור בני משפחתו של ג'. בנוסף, נגבתה הודעתו של א', אף הוא שוטר במעבדה, אשר ציין, כי העותר נהג לשפץ דירות בזמן היותו שוטר מן המניין; כי העותר נהג להיעדר מהעבודה למשך פרקי זמן ארוכים, אולם לא יכול היה לומר בוודאות שההיעדרויות נעשו לצורך ביצוע עבודות השיפוצים; וכי ידוע לו שהעותר ביצע עבודות עבור עובדים במעבדה, אם כי לא בתמורה לכסף. כן נמסרה עדותו של ע', קצין מִחשוב פניות נהגים, ובן-דודה של העותר, אשר שירת בעבר במעבדה. לדבריו, העותר נתן יעוץ בענייני שיפוצים, אולם לא ידוע לו על דבר נוסף.

3.כמו-כן, נצפה העותר על-ידי חוקרי מח"ש בשלושה מועדים שונים מחוץ למקום העבודה, כאשר בדו"חות הנוכחות נרשמו שעות עבודה; זאת, כפי שעולה מדו"חות הפעולה שערכו החוקרים בעניין זה (להלן – דו"חות הפעולה): ביום 17.8.11 נראה העותר על-ידי חוקר מח"ש בישיבת "בניין אב" ברמת שלמה, בשעה 14:20; ביום 13.9.11 נצפה העותר – בשעה 11:08 ברח' הנביאים, בשעה 14:23 ברחוב ירמיהו ובשעה 16:00 בגבעת שאול; וביום 15.9.11 בשעה 11:45 נראה העותר אצל משפחת סולומון, ברחוב גבעת שאול 17. מדו"ח הפעולה שערכה חוקרת מח"ש ביחס למועד האחרון המוזכר, עולה, כי החוקרת נכנסה לבית משפחת סולומון עת שהה שם העותר, ושאלה "האם יש חשמלאי בסביבה". על-פי הדו"ח, גב' סולומון השיבה "בדיוק עכשיו עובד פה מישהו", וקראה לעותר: "מר כהן, יש פה מישהי שמחפשת חשמלאי". החוקרת ציינה בדו"ח, כי ביקשה מהעותר הצעת מחיר עבור עבודת חשמל בביתה; כי לשאלת העותר השיבה שהיא מתגוררת ברחוב אלמליח; וכי בתגובה השיב העותר "אני לא עובד שם".

על-רקע החשדות האמורים זומן העותר לחקירה, ביום 29.11.11.

4.בחקירתו במח"ש ציין העותר, בין-היתר, כי במעבדה קיים נוהג לפיו העובדים מבצעים "סידורים" פרטיים על-חשבון שעות העבודה, באישור הממונה; כי אף הוא נהג לצאת מעבודתו לעיתים לצורך "סידורים" שונים, כמו קניות או ביקור אצל הוריו החולים; וכי במסגרת זו ביצע "כמה עבודות תיקונים בבתים פרטיים בזמן שיצאתי מהעבודה לשעה, שעתיים...". אולם, בצד זאת הבהיר העותר, כי "לא כל העבודות הפרטיות, התיקונים שביצעתי היו על חשבון שעות העבודה, חלק היה גם אחר הצהריים"; ובהמשך חידד: "היו מקרים בודדים שהלכתי על חשבון שעות העבודה. רוב המקרים היו אחרי הצהריים או שסיימתי משמרת או על חשבון פגרה שהגיעה לי". העותר הדגיש, כי ביקר במקומות שבהם ביצע עבודות פרטיות רק לאחר שהשלים את עבודתו המשטרתית שלשמה יצא מהמעבדה; כי על-פי רוב נהג לבצע את העבודות לאחר שעות העבודה, בעוד שהביקורים שערך בשעות העבודה כאמור נועדו רק לצורך בחינת התיקון הנדרש; כי היעדרויותיו מהעבודה לא ארכו למעלה "משעתיים-שלוש", וממילא תמיד ביקש את אישור הממונה לפני צאתו; וכי את העבודות הנ"ל ביצע בעיקר עבור חברים, קרובים או שכנים של הוריו, שבחברתם גדל, ורובם הִנם קשישים עריריים הזקוקים לעזרה. עוד סיפר העותר בחקירתו, כי אופי העבודה במעבדה דרש ממנו נסיעות למקומות שונים, וכי אף במסגרת נסיעותיו ביצע עבודות תיקונים, בעיקר עבוד חבריו לעבודה; ובהקשר זה ציין: "זה רגיל שבנאדם שיוצא לסבב הוא לא כל היום בעבודה אלא בא אחרי ששם ציוד אחרי הסבב הולך לסידורים פרטיים שלו לבית או למה שיש לו וחוזר ב-17:00 להחתים כרטיס". כך סיפר העותר, כי בזמן נסיעה כאמור, או בסופה, נהג לעיתים לבקר אצל אחד מחבריו לעבודה, ולתת עצה בענייני שיפוצים או תיקונים, לרבות למפקדיו – ד' וג'; אך הדגיש כי את מֵרב העבודות ביצע לאחר שעות העבודה. כשנשאל העותר בחקירתו "מה סוג העבודה שביצעת אצל האנשים במהלך עבודתך וקיבלת כסף עבור עבודה זו?" (ההדגשה הוספה), השיב: "תיקונים קטנים כגון: תיקון ברז, תריס, תיקון חשמל כלשהו, דברים קטנים". לשאלה, האם קיבל העותר תשלום עבור התיקונים שביצע עבור עובדים במעבדה, ענה: "חלק, על החומרים שקניתי הייתי לוקח תשלום. היו מצבים שגם לקחתי תשלום סמלי עבור העבודות שביצעתי. אני רוצה לציין, זה לא למטרת רווח אלא רצון לעזור ולתמוך באנשים...". בהמשך החקירה הדגיש העותר: "אני לא הייתי בא ומבקש כסף ומקבל כסף בזמן העבודה, על התיקונים שביצעתי. זו הייתה עזרה חברית בלבד. אם הייתי מבצע עבודות פרטיות אחרי העבודה אז הייתי לוקח סכום סמלי, לא מה שמקובל בשוק. עשיתי את זה כדי שירגישו נעים שנתנו לי משהו". העותר הדגיש, כי ביצוע העבודות הנ"ל הִנו בגדר תחביב, שמסב לו הנאה רבה, ומן הטעם הזה ביצע את העבודות, כמו-גם מתוך רצון לסייע לחבריו ומכריו כאמור; וכי לא היה בפעולות משום כוונת רווח.

יוער, כי העותר עומת בחקירתו עם חלק מהעדויות שנגבו משוטרי המעבדה, אולם חזר וטען, כי תמיד נעדר מהמעבדה באישור; כי ביצע עבודות פרטיות רק לאחר שעות העבודה, פרט למקרים בודדים; כי כמעט ולא קיבל תשלום עבור עבודתו, למעט סכומים סמליים של הכרת תודה; כי לא עסק בשיפוצים או התפרנס מכך, אלא "עשה טובות" למכרים; וכי בעקבות סכסוך במקום העבודה טופלים עליו אשמות שווא.

5.כמו-כן, נתבקש העותר בחקירתו במח"ש להתייחס לפנקס שנמצא בחזקתו בעת שעוכב לחקירה (להלן – הפנקס), שבו צוינו, בצד רישומים אישיים, עבודות שיפוצים שונות, כגון – "נתן שעון שבת"; "אברהם – נזילה מהגג 2 השכנים + 4 מנעולי מסטר"; "תיבות דואר"; "עינב – רשת"; ועוד. בנוסף, נרשמו אף עבודות שיפוצים שבצִדן סכומי כסף, ובכלל זה: "ביקור אסלה – 80 ₪"; איטום מזגן – 200" ; "יעל ברמץ הצעה 11500 ₪"; "אברהם – צנרת 600 + 300"; "גליקמן צנרת – 1,800"; "אברהם נווה יעקב חוב 50 ₪ מקלחון 75*75 התקנה 200 ₪ עלות 600-800 ₪"; "יורם טל: חוב קודם 180, 28.6 תיקון מנורה דירה 1 80 – 260, תיקון מנעול 400 ₪ + צבע וניילון + אלומיניום שולם 1500 ₪"; "גליקמן חוב עבור 2 ביקורים – 1) הסקה וציר ארון 150, 2) נזילה אמבטיה 120"; "שלום בקשי 11.4.11 חוב קודם 900 ₪, שולם 380 נשאר חוב 250 ₪. תיקון 2 מיטות 80 ₪, מיחם שבת 250 ₪, התקנת נייר טואלט וכו' – 150 ₪"; ועוד. העותר עומת עם רישומים אלו בחקירתו במח"ש, וציין: "זה פנקס שאני רושם דברים אם למשל אני צריך לעצמי ולא כל מה שרשום פה זה עבודות שביצעתי. זה פנקס שאני רושם מי שחייב לי כסף...". לשאלת החוקרים באשר לעבודות הרשומות בפנקס, השיב העותר: "אני אמרתי לך שאני עושה עבודות וזה מחירים שאנשים שאלו כמה יעלה לי ואני מברר את זה או עבודות שביצעתי אחרי צהריים... אלו הצעות מחיר שאנשים ביקשו ממני ולא ביצעתי את העבודה הזאת של גליקמן וכל השאר... לא ביצעתי את העבודה אלא אם זה אדם שכן של ההורים שביקש הצעת מחיר כמה יעלה לו... אני גם לא התכוונתי לעשות את זה בידיים שלי הייתי נותן לאחי דוד עבודה כי אני עסוק בעבודה במשטרה אין לי את היכולת וזמן לעשות עבודות רציניות...".

יודגש, כי העותר זומן למספר חקירות נוספות במח"ש, אולם בכל החקירות הללו בחר לשתוק ולא להשיב לשאלות חוקריו.

6.בנוסף, בחומר הראיות שנאסף נגד העותר נכללו גם הודעות שנגבו מאזרחים שונים, אשר מסרו כי העותר ביצע עבורם עבודות שיפוצים. כך, סיפרה גב' חנה ברמץ, המתגוררת בשכנות להוריו של העותר, כי העותר ביצע לפני שלוש שנים עבודת שיפוצים בדירה בבעלותה, שכללה החלפת ארונות וצנרת, בעלות של פחות מ-10,000 ₪; כי הורתה לדיירת בדירה זו לפנות לעותר אם תתעוררנה תקלות; כי העותר נוהג לבצע תיקונים קלים גם בדירת מגוריה, בשעות הערב; וכי היא כלל לא ידעה שהעותר משרת כשוטר. בנוסף, מסרה גב' דולי אברהם, אף היא שכנה של הורי העותר, כי העותר ביצע עבודות תיקונים בדירות שונות בבניין וכן עבור ועד הבית, לעיתים באמצעות פועלים; כי עבור פיקוח על עבודת צביעה שביצעו פועלים שהגיעו עם העותר שילמה לו 500 ₪; וכי היא מתקשרת אליו לצורך תיקון סתימות, בעלות של 150-50 ₪. כמו-כן, נגבתה הודעתה של גב' אפרת קיכלביץ, אשר ציינה, כי העותר מבצע עבורה עבודות תיקונים רבות במשך 20 שנים, לרבות עבודות חשמל, סיוד ואינסטלציה, כי הוא עובד במהלך היום ולפעמים גם בשעות הערב, וכי גם בנותיה נעזרות בשירותיו; אולם היא אינה זוכרת את עלויות התיקונים. עוד נחקרה במח"ש, בין-השאר, גב' דבורה סולומון, אשר סיפרה, כי בעבר שיפץ העותר את ביתה, כשנזקקה לסורגים חדשים; כי יצרה עִמו קשר לאחר שקיבלה המלצה ממשפחת קיכלביץ; כי את אחד התיקונים ביצע העותר בביתה בשעות הבוקר; וכי ביקר לאחרונה בביתה לפני ראש השנה, בסביבות השעה 17:00, כדי לבצע עבודת תיקון. כמו-כן, נגבתה הודעתו של הרב שלום בקשי דורון, העומד בראש ישיבה ברמת שלמה. הלה העיד, כי הכיר את העותר בעת שהשניים התגוררו בגבעת שאול בירושלים, ונקשרו ביניהם יחסי חברות קרובים; כי הוא מתייעץ עם העותר לגבי העבודות שמתבצעות בישיבה ובנוגע לאנשי המקצוע שנשכרים לצורך כך; כי הישיבה מעסיקה איש אחזקה, אולם העותר מגיע מדי פעם לסייע לו, להדריך אותו או כדי לקנות עבור הישיבה חומרים ומוצרים שונים; וכי לצרכים האמורים נוהג העותר להגיע לישיבה בערבים או בימי שישי.

כמו-כן, נמצאו בחזקת העותר אף מפתחות רבים.

7.ביום 5.12.11 זומן העותר לשימוע לקראת פיטורים, לפני רפ"ק יפעת גרינפלד. בראשית השימוע הובהר לעותר, כי מחומר החקירה עולה שביצע עבודות שיפוץ פרטיות על חשבון שעות העבודה ומחוץ לשעות העבודה, תמורת כסף, מבלי לדווח לרשויות המס ומבלי לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה. כן נאמר לו, כי "העבירות המיוחסות לך ושלביצוען קיימות ראיות חד משמעיות ואשר בחלקן אף הודית, מסווגות כעבירות שיש עִמן קלון". במעמד הליך השימוע טען העותר, באמצעות בא-כוחו, כי "חטאו" הוא רק בכך שנהג לצאת לסידורים פרטיים על-חשבון שעות העבודה, כפי שנהגו כלל העובדים במעבדה; וכי לכל היותר ביצע עבודות פרטיות מחוץ לשעות העבודה, זאת למעט שלושה או ארבעה מקרים בודדים, שבהם יצא במהלך יום עבודה לסידורים או לפעילות משטרתית, ובסיומם ביצע "עבודת תיקון קטנה" אצל אדם שנזקק לכך, במקום לחזור מיד למעבדה. בהקשר זה ציינה המראיינת, כי בידה שלושה דו"חות נוכחות המעידים שהעותר נצפה במהלך העבודה בישיבה או בגבעת שאול. על-כך השיב ב"כ העותר: "מדובר על 3 פעמים ב-4 חודשים, או במאה שנה. זה מה שיש למח"ש. בשלוש הפעמים האלה הוא מודה שטעה". העותר הדגיש, בין-היתר, כי את העבודות הפרטיות כאמור ביצע עבור קרובים, שכנים או מכרים של הוריו, רובם מבוגרים ועריריים, אשר רואים בו כבן ונהגו להיעזר בו עוד בטרם גיוסו למשטרה, עת עסק כשיפוצניק; כי מדובר ב"תיקונים קלים וקטנים", שביצע כתחביב שהוא נהנה לעסוק בו; כי מכל מקום לא גבה תשלום עבור העבודות, פרט לעלויות החומרים והחלפים – בין מהמכרים האמורים ובין מחבריו לעבודה, שלהם אך נתן עצות בענייני שיפוצים; וכי נוכח האמור לא קם כל צורך מצִדו לדווח לרשויות המס או לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה. כן טען העותר, כי העדויות של חלק משוטרי המעבדה, לפיהן נעדר מהעבודה לצורך ביצוע עבודות פרטיות – מבוססות על שמועות והשערות בלבד; כי מעולם לא קיבל כל הערה או אזהרה בעניין היעדרויותיו מצד מפקדיו; וכי מרבית השוטרים תמכו בהודעותיהם במח"ש בגרסתו, והעידו שאינם יודעים דבר בעניין החשדות שעלו נגדו בעניין ביצוע עבודות שיפוץ פרטיות. באשר לפנקס שנמצא בחזקת העותר כאמור, נטען, כי הרישומים בו הִנם למעשה הצעות מחיר שקיבל העותר מאחרים – עבור מכריו, לאחר שפנו אליו וביקשו את עצתו; וכי יתר הרישומים מעידים על קניות שביצע עבור אחרים. בכל הנוגע לצרור המפתחות האמור טען העותר, כי אחד המפתחות מיועד למחסן הישיבה, שבו עשה שימוש כאשר סייע לאב-הבית של הישיבה בתיקונים; וכי יתר המפתחות שייכים לבעלי הדירות בגבעת שאול, בבניין שבו מתגוררים הוריו, זאת בעקבות הקשרים ההדוקים בינו לבין הדיירים. בנוסף, הפנה העותר – לדו"חות הערכה חיוביים של מפקדיו לאורך השנים, המעידים על תִפקודו התקין ועל ההערכה הרבה שלה זכה ביחידה; להודעותיהם של מרבית עובדי המעבדה, אשר נמנעו מלייחס לו ביצוע עבודות שיפוצים; וכן למכתבים המעידים כי ביצע עבודות פרטיות אצל משפחות נזקקות, רק במחירי עלות החומרים. העותר אף הדגיש, כי הִנו אב לשבעה ילדים הנסמכים על שולחנו; כי הוא תומך אף בהוריו הקשישים; וכי לא יוכל למצוא עבודה חלופית אם יפוטר, ולכן ההחלטה לפטרו תמית אסון על משפחתו.

8.לאחר קיום הריאיון הועבר לידי ראש אמ"ש מסמך פנימי שערכה רפ"ק גרינפלד ביום 25.12.11, ובו נסקרו העובדות והראיות הרלבנטיות, ההערכות החיוביות שניתנו בעניינו של העותר לאורך השנים בעניין תִפקודו המקצועי, וכן לבטים באשר לסיווג העבירות המיוחסות לו ולאמצעים המינהליים שניתן לנקוט נגדו (להלן – המסמך הפנימי). יודגש, כי המסמך נועד לשימוש פנימי בלבד, ולא הובררו נסיבות חשיפתו לעיני העותר. אולם, ב"כ המשיב לא התנגדה לבקשת העותר להציגו לבית-המשפט. במסמך הפנימי המליצה רפ"ק גרינפלד לסווג את המעשים המיוחסים לעותר כעבירות שיש בהן קלון, ובהקשר זה הוסיפה: "אציין כי התלבטתי באשר לסיווג העבירה, בהתחלה חשבתי לסווגה כהפרה חמורה על גבול הקלון. לאחר התייעצות אני סבורה כי יש לסווג את העבירה כעבירה שיש עימה קלון בשים לב לאינטנסיביות, כעולה מהראיות". באשר לאמצעי המינהלי שיש להפעיל בעניינו של העותר, המליצה רפ"ק גרינפלד, כדלהלן:

"בלב כבד ולאחר התלבטות, אני סבורה שאין מנוס אלא לפטר את השוטר [העותר] בשל הודאתו וקיומן של ראיות מוצקות לביצוע עבירה שיש עימה קלון:

השוטר מודה בכך שמדי פעם ביצע עבודות שיפוצים פרטיות כשיצא במהלך יום העבודה לשעה-שעתיים, עוד הסביר כי קיימת נורמה כזו שלא חוזרים למשרד מעבודות חוץ או שיוצאים לסידורים פרטיים.

השוטר נתפס 3 פעמים במהלך חודש אחד במקומות הקשורים לשיפוצים בשעות בהן היה אמור להיות בעבודה.

עדויות שוטרים ביחידה מהן עולה כי הוא נעלם מהעבודה לשעות, שלא לצרכי העבודה ולא בהתאם לסידור העבודה...