פסק דין
1. העותרת, ילידת 1939, היא תושבת קבע בישראל. העותר, יליד 1981, הוא בן אחותה של העותרת, ואומץ על ידי העותרת. העותר רשום במרשם האוכלוסין ביהודה ושומרון. העותרת ובעלה המנוח היו חשוכי ילדים, והם אימצו את העותר וגידלו אותו בביתם שבתחום השיפוט של ירושלים, בהסכמת הוריו. בשנת 1991 קיבלה העותרת אפוטרופסות על העותר בבית הדין השרעי בירושלים. בשנת 1996 הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר. הבקשה סורבה מן הטעם שהעותר אינו בן משפחה מדרגה ראשונה. העותרת עתרה כנגד החלטת הסירוב לבית המשפט העליון, בבג"צ 5108/99. במסגרת העתירה חזר בו המשיב מסירובו, והסכים להכליל את העותר בהליך המדורג. ואכן, ביום 10.10.99 קיבל העותר אשרת שהייה מסוג א/5, וזו הוארכה מעת לעת, עד תחילת שנת 2002. במועד זה עיכב המשיב הנפקת אשרת שהייה עבור העותר, ומשכך פנה הוא בעתירה לבית משפט זה (עת"מ 796/03). בכתב התשובה שהוגש במסגרתה של אותה עתירה, טען המשיב כי קיימת מניעה ביטחונית כנגד העותר, והיא זו העומדת ביסוד הסירוב להארכת האשרה. הטענה התבססה על קשרים של אחי העותר לארגוני טרור. בית המשפט (כב' השופט י' נועם) דחה את העתירה, משמצא את עמדת המשיב מבוססת כראוי, לאחר שעיין בחומר חסוי שהוצג לעיונו. עם זאת, הוסיף כדלהלן:
"בשולי פסק הדין אעיר, כי גם אם חלה כיום רגיעת מה בפיגועי הטרור, הרי שאלו טרם פסקו, כאשר רעם הפיגוע האחרון בתל-אביב עדיין מהדהד. על כן, לעת הזו, הטעמים העומדים ביסוד החלטת המשיב שרירים וקיימים, וכאמור, אין כיום עילה להתערב בשיקול דעתו. למותר לציין, ... כי יש לקוות שיחול שיפור במצב הבטחוני, כך שניתן יהיה לבחון בעתיד מחדש אם קיימים טעמים בטחוניים המונעים מהמבקש להשתלב בהליך של איחוד משפחות".
2. העותרים הגישו ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 4446/05) על פסק הדין האמור, אולם ביום 11.7.2007 חזרו בהם מן הערעור בכפוף להסכמה שנתן המשיב לקיים בירור נוסף בעניינו של העותר, בדבר טיב הקשרים בינו לבין אחיו. העותר זומן לפגישה עם גורמי הביטחון, וביום 11.11.07 הודע לו כי לא מצאו לנכון לשנות מעמדתם. ביני לביני, נישא העותר לתושבת קבע בישראל, ונולדו להם שלושה ילדים.
3. בתאריך 8.7.2011 פנו העותרים למשיב וביקשו כי יבחן מחדש את עמדתו בחלוף הזמן, ובשים לב לעובדה שאחיו של העותר, אשר בגינו הופסק ההליך המדורג בו היה נתון, קיבל בעצמו, בתאריך 30.8.10, היתר כניסה לישראל. הבקשה סורבה על הסף. במכתב מיום 7.8.11 נכתב לעותר כי בקשתו לאיחוד משפחות סורבה מטעמים ביטחוניים בשנת 2004, הסירוב נדון בעתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה, ו"כיום לא ניתן לדון בעניינו".
מכאן העתירה.
4. בעתירה נטען כי משהשתנתה התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג, מתחייבת בחינה מחדש של הבקשה לאיחוד משפחות וחידוש ההליך שהופסק, בשל טעמים שאינם קשורים בעותר אלא באחיו. עוד נטען, כי העותרת, ההולכת ומזדקנת, זקוקה עתה לסיוע אינטנסיבי של העותר, שהוא בנה המאומץ.
5. לטענת המשיב, דין העתירה להידחות מחמת שיהוי ניכר, וכן משום שהיא מבקשת להחיות, בבחינת "יש מאין" הליך שמזה 4 שנים אינו עומד עוד על הפרק. המדובר בהחלטה סופית וחלוטה של המשיב, אשר ניתנה בשנת 2007, ומאז ועד לשנת 2011 לא ראה העותר לנקוט הליכים כנגדה. עוד טוען המשיב, כי אין מקום לבחון את שאלת מעמדו כיום, במשקפיים של הליך מן העבר, שהיה מושתת על היות העותרת אפוטרופסית עליו. העותר אינו קטין היום, ואין הוא עוד חלק מן התא המשפחתי של העותרת.
6. שקילת טענות הצדדים הביאתני למסקנה כי דין העתירה להתקבל, במובן זה שעל המשיב לבחון לגופה את בקשתו של העותר לחידוש ההליך המדורג, על רקע שינוי הנסיבות הנטען.
7. נקדים ונאמר, כי החלטת המשיב, בהיותה החלטה מינהלית, אינה כפופה לכללי הסופיות (בג"צ 18/82 חברה קדישא גחש"א תל-אביב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל-אביב – יפו, פ"ד לח(1), 701; בג"צ 795/79, 668/80 המועצה האזורית גזר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה ואח', פ"ד לו(1), 561). משכך, אין בידי לקבל את הטענה לפיה המדובר בהחלטה "סופית וחלוטה", כלשון ב"כ המשיב. יתרה מזאת, הן בפסק הדין בעתירה המנהלית שהגישו העותרים והן בפסק הדין בערעור שהוגש על אותו פסק דין, נאמר מפורשות כי ההחלטה ניתנת לבחינה מחדש.
8. ועוד יש לומר, כי אין ענייננו בסירוב לפתוח בהליך מדורג, אשר לגביו יכול וניתן לומר כי הטעם שעמד ביסוד הבקשה אינו עומד עוד, ומשכך אין כל הצדקה, בעבור שנים, לשוב ולהידרש אליה מחדש. במקרה של העותרים, אושרה הבקשה לאיחוד משפחות, על רקע הנסיבות המיוחדות האופפות את מערכת היחסים בין העותר לבין העותרת. הבקשה אושרה בשנת 1999, בעת שהעותר היה כבר בגיר או כמעט בגיר, שהרי הוא יליד 1981. אין לקבל, אם כך, את הטענה שמה שהיה נכון למערכת היחסים בין העותר כקטין לבין העותרת כאימו המאמצת, אינו נכון להיום. יתרה מכך, משהוחלט להפסיק את ההליך המדורג בשל המניעה הביטחונית, והעניין הובא לפתחו של בית משפט זה, היה העותר כבר כבן 26. העתירה, כזכור, לא נדחתה מן הטעם שסר טעמו של ההליך המדורג, אלא אך מן הטעם שלמניעה הביטחונית נמצא ביסוס. ועוד יש להעיר, כי העתירה האמורה נדונה בשנת 2005, היינו לאחר שנחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, ולמרות האמור בו, העיר בית המשפט את אשר העיר בשולי פסק הדין, כי יש לקוות שעם שינוי המצב הביטחוני ניתן יהיה, בעתיד, לשוב ולבחון אם קיימים טעמים ביטחוניים המונעים מן העותר להשתלב בהליך המדורג. אכן, בשנת 2007 לא מצאו הרשויות טעם לשינוי עמדתן, אך אין בעובדה שהעותר לא תקף החלטה זו בעת שניתנה, כדי למנוע ממנו לבקש, עם שינוי הנסיבות, את בחינתה מחדש. על פניו, שינוי נסיבות כזה התרחש כאשר ניתנה לאחיו, שהיה קשור - על פי החשד - לפעילות של ארגוני טרור, אפשרות כניסה לישראל. או אז פנה העותר בבקשה נשוא העתירה.
9. על כל אלה יש להזכיר, כי הפסקת ההליך המדורג לא באה מטעמים הקשורים בעותר עצמו, כי אם בשל נסיבות שלא הייתה לו שליטה עליהן. גם מטעם זה נראית החלטתו של המשיב להימנע מלברר אם נשתנו הנסיבות, כהחלטה בלתי סבירה.
10. נוכח כל אלה העתירה מתקבלת במובן זה, שעל המשיב לבחון אם השתנו הנסיבות אשר הביאוהו, בשנת 2003, להפסיק את ההליך המדורג בו החל העותר, ולקבל החלטה לגופו של עניין.
המשיב ישא בהוצאות העותרים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.