אמנה אחמד יונס נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על-פי סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). הבקשה נסבה על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 28.6.2009 אשר ניתנה בגדרו של תיק הוצל"פ (חדרה) 12-01144-08-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

א.העובדות הצריכות לעניין

להלן, בקליפת אגוז, העובדות הניצבות ברקע הבקשה למתן רשות ערעור (להלן: "הבקשה").

1.המבקשת הינה הזוכה על-פי פסק-דין מיום 15.5.2007 אשר ניתן בת"א (שלום חדרה) 2406/04, ושעל-פיו חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 424,612 ₪.

המבקשת הגישה את פסק-הדין לביצוע ולשם כך פתחה את תיק ההוצל"פ.

לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ שילמה המשיבה למבקשת סכומים שונים, על חשבון פסק-הדין.

ביום 26.10.2008 הגישה המשיבה לתיק ההוצל"פ בקשה בטענת פרעתי, בגדרה עתרה לביטול חיוב שכ"ט ב' בתיק ההוצל"פ, לסגירת תיק ההוצל"פ ולהשבת סכומים אשר נגבו ביתר (להלן: "הבקשה בטענת פרעתי"). על-פי החלטת כב' הרשם מיום 30.10.2008 התבקשה המבקשת ליתן תגובתה לבקשה בטענת פרעתי, תוך 30 יום.

המבקשת לא השיבה לבקשה בטענת פרעתי, ועל כן ניתנה ביום 11.3.2009 החלטת כב' הרשם, בהיעדר תגובת המבקשת. בהחלטה זו התקבלה הבקשה בטענת פרעתי במלואה (להלן: "ההחלטה בטענת פרעתי"). כפועל יוצא שונה מעמדה של המבקשת בתיק ההוצל"פ והיא הפכה מזוכה לחייבת.

המבקשת פנתה לכב' הרשם בבקשה לבטל את ההחלטה בטענת פרעתי, אשר ניתנה בהיעדר תגובה מטעמה (להלן: "בקשת הביטול"). לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה לבקשת הביטול הורה כב' הרשם, בהחלטה מיום 28.6.2009, כי ההחלטה בטענת פרעתי תעמוד בעינה (להלן: "ההחלטה בבקשת הביטול").

על החלטת כב' הרשם בבקשת הביטול נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.

בדיון בפני הוברר כי חובה של המבקשת למשיבה בתיק ההוצל"פ עומד על סך של כ- 35,000 ₪.

ב.טענות הצדדים

טענות הצדדים לגופה של הבקשה למתן רשות ערעור הובאו בפני הן בכתב, בבקשה ובתגובת המשיבה שהוגשה לה, והן בעל-פה, בדיון שהתקיים בפני ביום 22.12.2009.

עיקר טענתה של המבקשת היא כי הבקשה בטענת פרעתי וכן החלטת כב' הרשם המורה על מתן תגובתה לבקשה זו לא התקבלו "פיזית" במשרד באי-כוחה ולא הובאו לידיעתם של באי-כוחה. מטעם זה, כך נטען, לא הגישה המבקשת את תשובתה לגופה של הבקשה בטענת פרעתי. טוענת המבקשת כי רק ביום 9.4.2009 הומצאה לה אזהרה בתיק ההוצל"פ ועל יסודה התחוור לה דבר קיומן של הבקשה וההחלטה בטענת פרעתי.

המבקשת מלינה על כך שהחלטת כב' הרשם בבקשת הביטול נסמכה על קיומה של חזקת מסירה של הבקשה בטענת פרעתי ושל ההחלטה המורה למבקשת להשיב על הבקשה לבאי-כוח המבקשת, זאת לאור היותם של באי-כוח המבקשת מחוברים ללשכת ההוצאה לפועל באמצעות תקשורת מחשבים. המבקשת מפנה לתצהיריהם של בנה ושל באי-כוחה אשר צורפו לבקשת הביטול, מתוכם עולה כי חזקת המסירה שעליה הסתמך כב' הרשם בהחלטתו נסתרה.

על-יסוד דברים אלה טוענת המבקשת כי לכב' הרשם נתונה סמכות לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בגדרה של בקשה בטענת פרעתי, וכי בנסיבות המקרה דנן היה ראוי כי כב' הרשם יעשה שימוש בסמכותו זו. מוסיפה המבקשת וטוענת כי ההחלטה שניתנה בטענת פרעתי פגומה מחמת אי-המצאתה של הבקשה בטענת פרעתי למבקשת, ועל כן קמה חובת ביטול של ההחלטה מחמת חובת הצדק – זאת מבלי להידרש למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. תוצאה זו, כך נטען, מחויבת גם על מנת ליתן תוקף לזכות הטיעון של המבקשת.

לחלופין טוענת המבקשת כי היה על כב' הרשם לבטל את החלטתו בטענת פרעתי מכוח סמכות שבשיקול דעת הנתונה לו לשם כך, ובהתחשב בכוחם המצטבר של שני טעמים: סיבת מחדלה של המבקשת להשיב לבקשה בטענת פרעתי בתוך המועד שנקבע לכך וסיכויי הצלחתה של המבקשת בדיון בבקשה בטענת פרעתי לגופה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, לא עלה בידי המבקשת ובאי-כוחה לסתור את חזקת המסירה שעל-יסודה ניתנה החלטת כב' הרשם בבקשת הביטול, וכל שנטען לעניין זה הוא כי הבקשה בטענת פרעתי לא נמסרה לבאי-כוחה של המבקשת במסירה ידנית. לעניין קיומה של חזקת מסירה למבקשת, בנסיבותיו של מקרה זה, מפנה המשיבה לתקנות 15א ו-24(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל").

עוד טוענת המשיבה כי באי-כוחה של המבקשת בחרו להתעלם מעובדת הגשתה של הבקשה בטענת פרעתי, וכי ככל שהסבו למבקשת נזק בהתנהלותם – תרופתה של המבקשת בהגשת תביעת רשלנות נגד באי-כוחה, ולא בניהול ההליך דנן נגד המשיבה. לפיכך, כך נטען, לא קמה במקרה זה חובת ביטול מן הצדק.