אמי מתום- מהנדסים ויועצים בע"מ נ' סלעית האדומים-מחצבה ונפעל לעיבוד אבן בע

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 30.11.98 נחתם חוזה בין התובעת לנתבעת בו הזמינה הנתבעת אצל התובעת תכנית חציבה. התובעת ביצעה את התכנון הנדרש וקיבלה מהנתבעת את שני התשלומים הראשונים על פי תנאי התשלום הקבועים בחוזה (40,000 ₪) ונותרה חייבת סך של 20,000 ₪ שהיה אמור להשתלם במועד קבלת האשור הסופי של המנהל האזרחי, אשור שניתן זה מכבר. בעקבות החלטת המנהל מיום 14.3.99 ולפיה נדרשת תכנית מתאר מפורטת פנתה הנתבעת פעם נוספת אל התובעת ביום 21.1.00 והזמינה תכנית בהתאם לדרישות המנהל. ביום 12.12.00 שלחה התובעת לנתבעת 2 סטים של מסמכי התכנית המפורטת של המחצבה אשר כללו: תשריט, תכנית חציבה ותכנית פתוח בעטים הגישה התובעת חשבונות על סך 24,805 ₪ ועל סך 2651 ₪. לטענת התובעת הכנת התכנית המפורטת לא היתה כלולה בחוזה מיום 30.11.98. הסכום הנתבע הוא יתרת החוב בגין הכנת תכנית החציבה וחשבונות שלא שולמו בגין הכנת התכנית המפורטת.

על פי כתב ההגנה לאור המשא ומתן שקדם לחתימה בו הבהירה הנתבעת את הצורך בהסדרת ההליכים הסטאטוטוריים ולאור הערת התובעת על הצורך בתשלום נפרד בשל כך, סירבה הנתבעת לחתום על הצעת החוזה שנשלחה אליה, והסעיף בדבר הליכים סטאטוטוריים הושמט מהחוזה. אין ספק אפוא כי מטרת החוזה הייתה להסדיר את תכנון החציבה והרישוי לרבות ההליך הסטאטוטורי הכרוך בכך. גם התשלום הנקוב בחוזה ומחיר השוק להכנת תכנית חציבה בלבד תומכים בפרשנות כפי גרסת הנתבעת. לטענת הנתבעת מאחר והאישור הסופי של המנהל לא נתקבל לא קמה חובת התשלום של התשלום השלישי על פי החוזה. בשל הפרת התובעת את המועדים נאלצה הנתבעת להודיע לתובעת על סיום ההתקשרות. גם זאת, תוך מתן אורכה אחרונה לפני ביטולו של החוזה.

בכתב התשובה נטען כי הן מההסכם והן מחילופי המכתבים שקדמו לו עולה במפורש כי הזמנת העבודה אצל התובעת על ידי הנתבעת לא כללה הכנת תכנית סטאטוטורית. אף סוכם כי ככל שיוזמן טפול בנושאים סטאטוטוריים הוא יהא כרוך בתשלום נוסף. מנוסח ההסכם הושמטו ההוראות בטיוטא המתייחסות לטפול בהליך הסטאטוטורי מאחר והנתבעת ציינה כי לגבי שטח המחצבה קיימת תכנית תב"ע. לטענת התובעת הנתבעת הסתירה מהתובעת כי המנהל דרש מהנתבעת הכנת תכנית סטאטוטורית עוד בטרם נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת.

2. בכתב התביעה שכנגד טוענת הנתבעת לקיזוז בגין נזקים שגרמו לה הפרות התובעת שהתבטאו לטענתה באי עמידה בזמני הכנת התכניות הסטאטוטוריות ובהצגת רמה ירודה של תכניות עד כי נדחו שוב ושוב על ידי גורמי התכנון. לטענתה בשל כך היא זכאית להחזרת 40,000 ₪ ששולמו וזאת לאור היעדר אישור סופי של המנהל. לטענת הנתבעת היא נאלצה במסגרת הקטנת נזקיה להזמין שרותי תכנון ממשרד נוסף. במשרד הנוסף לא נעשה שימוש בחומר שהוכן על ידי התובעת. התשלומים ששילמה הנתבעת למשרד הנוסף בגין הליכי התכנון להם התחייבה התובעת עומדים על סך 39,164 ₪. עוד תובעת הנתבעת הוצאות בגין יעוץ משפטי צמוד לשם בדיקת המשך הליכי התכנון והרישוי לאור הפרת החוזה בסך 9520 ₪. לטענתה בשל סגירת המחצבה לתקופות שונות עקב אי קבלת הרישיונות נאלצה להזמין חומרי חציבה שונים בסך של 83,339 ₪ שגם בעטיים היא זכאית לפיצוי. סכום החוב עומד על סך 235,440 ₪.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען כי התובעת לא התחייבה בהסכם לטפל עבור הנתבעת בהכנת תכניות סטאטוטוריות והגשת תכניות החציבה למנהל הייתה באחריות הנתבעת. התובעת החלה בהכנת התכנית הסטאטוטורית רק לאחר שנתבקשה לעשות כן על ידי הנתבעת. התכניות שהוכנו היו ברמה גבוהה ומעולם לא נדחו על ידי רשויות התכנון. נדרשו תכניות נוספות מאחר וחלו שנויים בגבולות המחצבה וטעמים נוספים. אין קשר בין הכנת התכניות על ידי התובעת והזמנת היעוץ המשפטי. עוד נטען כי הנתבעת אינה זכאית לפיצוי כלשהוא בגין התשלומים ששילמה למשרד התכנון הנוסף. לבסוף נטען כי התובעת לא חייבת בכל פיצוי בגין סגירת המחצבה ובשל כך שהנתבעת נאלצה להזמין חומרי חציבה שונים ממקומות אחרים.

3. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של אבי אדלר מבעלי התובעת האחראי על יחידת תכנון המחצבות בה ושל אליעזר שוורץ עובדת התובעת שהכין את התכניות. עוד זומן לעדות מטעמה מר דניאל חלימי סגן מנהל לשכת התכנון של המנהל האזרחי בבית אל. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של יחזקאל סרוקה, מנהל הנתבעת. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

4. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה העד מטעם הנתבעת לא היה מעורב בניהול המשא ומתן עם התובעת עובר לחתימת הסכם התכנון ולא היה מעורב בהליכי תכנון ורישוי המחצבה מול המנהל האזרחי. כל עדותו בעניין זה היא בגדר עדות שמיעה ואילו עורך הדין מטעם הנתבעת אשר הכין את חוזה התכנון ויכול היה לשפוך אור על פרשנות ההסכם, לא זומן לעדות ונתון זה יש לזקוף לחובת הנתבעת. לטענת התובעת אומד דעת הצדדים כפי שעולה מלשון החוזה, מהמסמכים והעדויות הינו כי הנתבעת הזמינה מהתובעת הכנת תכנית חציבה ולא תכנית סטאטוטורית. מהראיות עולה כי הנתבעת יצרה מצג כי שטח המחצבה מוסדר סטאטוטורית, ולפיכך אין צורך כי התובעת תטפל בנושא. הן ההתכתבות בין הצדדים והן טיוטות ההסכמים מצביעים על כך שהנתבעת הזמינה מהתובעת הכנת תכנית חציבה ולא תכנית סטאטוטורית. מעדויות התובעת עולה כי הנתבעת הדגישה במפורש כי אינה מעוניינת שהתובעת תטפל בנושא הסטאטוטורי. יש לכך גם תמיכה בעדותו של האדריכל חלימי ולפיה התנגד מנהל הנתבעת דאז לכל הליך סטאטוטורי. גם פרק הזמן שנקבע להכנת התכנית, מועדי התשלומים והמרת הדרישה לאישור מועצת תכנון עליונה בדרישה לאישור המנהל האזרחי מעידים על כך כי הכוונה היתה לתכנית חציבה. לטענת התובעת היא השלימה את הכנת תכנית החציבה בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם והייתה זכאית לקבלת התשלום השלישי ביום 23.5.99 ולא יאוחר מיום 9.6.99. עוד טוענת התובעת כי מהראיות עולה כי היא השלימה את מלוא התכנון הנדרש בחוזה – בשטח החציבה והמתקנים ויש לדחות את הטענה שהועלתה לראשונה בתצהיר הנתבעת ולפיה התייחסה התכנית רק לחלק מהשטח וזאת הן לגופו והן בהיותה בגדר הרחבת חזית. לטענת התובעת הוכח כי ביום 21.1.00 הזמינה הנתבעת מאת התובעת תכנון חדש של חציבה וכן שנוי תכנית מתאר אשר אינם כלולים בחוזה התכנון והתובעת זכאית לתשלום בגינו לפי מחיר לשעה כעולה מעדויות התובעת ולחילופין שכר ראוי. לטענת התובעת מהראיות עולה כי הנתבעת הפסיקה את התקשרותה עם התובעת על מנת להתחמק מתשלום. אשר לתביעה שכנגד נטען כי הנתבעת לא הוכיחה כי המחצבה נסגרה בשל אי חידוש רישיון החציבה. גם אם לא חודשו רישיונות החציבה של הנתבעת או עוכבה הוצאתם, התובעת אינה הגורם האחראי לכך. הנתבעת גם לא הוכיחה נזקים כלשהם שלטענתה נגרמו לה.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה מהחוזה שבין הצדדים ואף מהעדויות מטעם התובעת עולה כי היקף התכנון שנקבע בחוזה מתייחס לשטח של כמעט 600 דונם כאשר בפועל התכנית שהוכנה לרבות התוספת שהתובעת ביצעה לטענתה מתייחסת לכ-53% מהשטח בלבד. טענת התובעת ולפיה טענת הנתבעת בהקשר זה היא בגדר הרחבת חזית אינה עולה בקנה אחד עם כתבי הטענות. מהתכתובת שהתנהלה בין הצדדים עובר לחוזה ומהחוזה עצמו עולה כי הסיכום בין הצדדים היה שהתובעת תכין עבור הנתבעת תכניות מפורטות אך לא תעסוק בהליך הסטאטוטורי עצמו, דהיינו בשלבי ההפקדה וההתנגדויות. לנוכח פערי המידע והמקצועיות בין הצדדים כל קושי פרשני יש לזקוף לחובת התובעת. אשר ללוח הזמנים שנקבע, הוא מתיישב עם הסכם ולפיו תכין התובעת תכנית מפורטת אך לא תעסוק בהליך הסטאטוטורי עצמו. גם המחיר עליו סוכם תומך בכך. גם מעדותו של האדריכל חלימי עולה כי מנהל הנתבעת דאז הבין היטב את דרישות התכנון מהמחצבה ואין כל הסבר לכך שהיה מזמין תכנית חציבה בלבד שידע כי לא תספק את דרישות רשויות התכנון. גם התניית התשלום האחרון על פי החוזה בקבלת אישור סופי מהמנהל, אשור שלמעשה אינו קיים בתכנית חציבה תומכת במסקנה כי לא הוזמנה תכנית חציבה רגילה בלבד. אשר לטענה ולפיה הנתבעת "יצרה מצג" כאילו שטח המחצבה מוסדר סטאטוטורית, מדובר בטענה מופרכת שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי לנוכח פטירתו של מנהל הנתבעת דאז, כאשר רבות מטענות התובעת נשענות על דברים שהוא אמר לכאורה לעדי התביעה, על התובעת להציג ראיות חזקות במיוחד. מאחר ואין מחלוקת כי התובעת לא הכינה תכניות מפורטות לגבי שטח המחצבה כולו אלא רק לגבי חלק ממנו, חלק שלגביו היא אף מבקשת שכר נוסף, אין מנוס מהמסקנה כי התובעת לא השלימה את העבודה לה התחייבה בחוזה באופן המצדיק את דחיית התביעה. לטענת הנתבעת התנאי בחוזה המזכה את התובעת בתשלום האחרון – קבלת אשור סופי של רשויות התכנון – לא התקיים, וטענות התובעת בהקשר זה הן בגדר טענות עובדתיות חלופיות. ההזמנה הנוספת לכאורה הייתה למעשה חלק מההסכם המקורי כעולה מהראיות בכללותן. אשר לתביעה שכנגד טוען ב"כ הנתבעת כי הוכחו נזקי הנתבעת. לבסוף טוען ב"כ הנתבעת כי נגרם לה נזק ראייתי כתוצאה מהשהוי בו הוגשה התביעה, על גבול תקופת ההתיישנות, וצריך בשל כך להכביד עם הנטל המוטל על התובעת. מה גם שלנוכח פטירתו של מנהל הנתבעת, ממילא מצויה הנתבעת בעמדה נחותה להוכחת הגנתה.

בסכומי התגובה שהגישה התובעת נטען כי הנתבעת בסיכומים שהוגשו מטעמה העלתה גירסא חדשה ככל הנוגע להיקף העבודות המוסכם, לצורך באישור סופי של המנהל ולכך שהעבודות לא הושלמו מאחר ותכנון החציבה לא התייחס לכל השטח. טענות אלו מהוות הרחבת חזית אסורה וגם לגופן יש לדחותן. יש לדחות את הטענה ולפיה בשל פטירת מנהל הנתבעת על התובעת הנטל להציג ראיות חזקות במיוחד. התובעת מבססת תביעתה על החוזה והנתבעת היא זו שמעלה השערות ככל הנוגע לכוונותיו הנסתרות של אדם שנפטר. בפרט אין לכך מקום כאשר הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את עורך הדין שניסח מטעמה את החוזה ויכול היה לשפוך אור על ההתנהלות עובר לחתימת החוזה. טענה נוספת שהועלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית אסורה היא טענת השהוי שאף אותה יש לדחות לגופה לנוכח התנהלות הצדדים והעובדה שלא הועלתה כל טענה בדבר אובדן או חסר במסמכים כלשהם.

דיון

1. התביעה

היקף העבודה על פי ההסכם מיום 30.11.98

א. תכנית סטאטוטורית או תכנית חציבה

5. בין התובעת העוסקת בין היתר בתחום תכנון המחצבות לבין הנתבעת שבבעלותה מחצבה נחתם ביום 30.11.98 חוזה ולפיו תכין התובעת עבור הנתבעת תכנית. בין הצדדים מחלוקת מהי התכנית שהוזמנה. כעולה מתצהירו של מנהל התובעת קיימים שני סוגי תכניות הרלוונטיים למחלוקת. "תכנית חציבה" שהינה "תכנית המאפשרת חציבת חומר תוך ניצול מקסימאלי של נתוני המחצבה... ו"תכנית מפורטת" שהינה תכנית סטאטוטורית הקובעת, בין השאר, יעודי ונצולי קרקע, ואשר במסגרתה יש להגיש: מפה פוטוגרמטרית עדכנית הכוללת את שטח המחצבה הקיימת ואת תחום ההשפעה סביב המחצבה, על גבי המפה תוכן התכנית המפורטת הכוללת תשריט, תכנית חציבה והסדרת השטח, תכנית שיקום, תקנון וכל דרישה נוספת של לשכת התכנון" (סעיף 41 לתצהיר) . גם על פי עדותו של מר חלימי שהיה בתקופה הרלוונטית סגן מנהל לשכת התכנון ביהודה ושומרון תכנית מפורטת כוללת "יעוד קרקע למחצבה....תכנית חיצוב הנדסית, תכניות דרכים, תסקיר השפעה על הסביבה, דוח גאולוגי ותכנית שיקום" (ר' עמ' 11, שורות 13-11).

לגרסת התובעת בכתב התביעה ובתצהיר בהסכם מיום 30.11.98 הוזמנה תכנית חציבה בלבד (ר' סעיף 3 לכתב התביעה; סעיף 21 לתצהירו של אבי אדלר). לגרסת הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר מטרת החוזה הייתה להסדיר את תכנון החציבה והרישוי לרבות ההליך הסטאטוטורי הכרוך בכך (ר' סעיף 4.5 לכתב ההגנה; סעיפים 13-12, 29 לתצהיר יחזקאל סרוקה). בסיכומים מצמצם ב"כ הנתבעת את גדר המחלוקת כאשר לטענתו סוכם אמנם כי התובעת תכין תכניות מפורטות אך לא תעסוק בהליך הסטאטוטורי עצמו, דהיינו בשלבי ההפקדה וההתנגדויות.

6. בחוזה עצמו (נספח ו' לתצהירו של אבי אדלר) בסעיף 2 כך נאמר:

"המתכנן יכין עבור הלקוח תכנית חציבה מפורטת לאזור החציבה והמתקנים (להלן: "עבודת התכנון") באשר לכל שטח המחצבה של הלקוח על פי תכנית מס' 38/32, דהיינו כ-600 דונם". נוסח זה הכולל מחד את הביטוי "חציבה" ומאידך את הביטוי "מפורטת" עשוי להתיישב עם הפרשנויות להן טוענים שני הצדדים. כיצד איפוא יש לפרש את ההסכמה בין הצדדים? סבורה אני כי יש להעדיף את הפרשנות לה טוענת התובעת וכי ההסכמה בין הצדדים כפי שנתגבשה בהסכם עניינה הכנת תכנית חציבה בלבד. להלן טעמי.