אמיתי נ' מדינת ישראל

החלטה

לבקשת ובהסכמת הצדדים אשמע את שני הערעורים כאחד ובהסכמה תטען המדינה ראשונה והאזרח ישיב.

ניתנה והודעה היום ו' אדר א תשע"א, 10/02/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

פסק דין

בפניי ערעור וערעור שכנגד, על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בת"א יפו (כב' השופט מ. דרורי) אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את נהג האוטובוס אברהם אמיתי בעבירה של אי-מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה תוך נהיגה בקלות ראש: עבירות לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה.

עפ"י העובדות שקבע בימ"ש קמא לאחר שמיעת ראיות הנהג בנוהגו אוטובוס פנה ימינה במעבר חצייה שאור ירוק ברמזור לכיוון נסיעתו ופגע על מעבר החצייה בהולך רגל מבוגר אשר חצה גם הוא את מעבר החצייה כשלזכותו האור הירוק.

הערעור, הן של המדינה והן של הנהג, הינו על מידת העונש אשר פסק בימ"ש קמא ולא על הכרעת הדין ומאחר ומדובר בערעור המדינה על כך שעונש הפסילה שהטיל בימ"ש קמא נמוך יתר על המידה ואילו הנהג טוען שעונשו כבד מידיי, אוחד הדיון לדיון אחד בשני הערעורים.

בימ"ש לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים: פסילה בפועל של 6 חודשים, פסילה מותנית של חמישה חודשים למשך 3 שנים וקנס בשיעור של 1,500 ₪.

המדינה מצידה טוענת לענישה חמורה ומציגה פסיקה של ביהמ"ש העליון ובתי משפט אחרים בהם הוטלו עונשי פסילה של שנים.

ההגנה מצידה מציגה שורת פסקי דין גם כן של ערכאות ערעור לפיהן, בנסיבות דומות, הוטלו עונשי פסילה בפועל קלים יותר.

עיינתי בפרוטוקול בית משפט קמא בהכרעת הדין ובגזר הדין, בימ"ש קמא הביא בחשבון את נסיבות התאונה, את עברו התעבורתי של הנהג אשר הינו נהג רכב ציבורי אשר נוהג שעות רבות, רישיון הנהיגה שלו בידו כ-40 שנים ולחובתו 48 הרשעות קודמות בעבירות שונות אך אין בהם עבירות שגרמו בעבר לתאונת דרכים.

בימ"ש קמא בגזר דינו, שלא כמו בהכרעת הדין, התייחס לשאלת רשלנות התורמת של האדם שנפגע, וקבע שם שיש לנפגע אחריות לקרות התאונה גם כן, בימ"ש קמא אמר בעניין זה, שאין מדובר בפגיעה עם חזית האוטובוס בהולך הרגל אלא במגע בין דופן האוטובוס להולך הרגל, ולכן הולך הרגל יכול היה להבחין באוטובוס מבעוד מועד, אמנם הפגיעות בסופו של יום בנפגע, מגישת בימ"ש קמא היו קשות אך הפגיעה הפיזית, אם נגרמה, ע"י המערער, לא הייתה קשה.

בימ"ש קמא לקח בחשבון את העובדה שהמערער הוא נהג מקצועי, ושפסילת רישיון יש לה משמעות קשה באשר ליכולתו להתפרנס ולפרנס את משפחתו.

הנני סובר, שיש משקל לעובדה שמדובר בעבירה שהמחוקק קבע שהינה עבירה של "עבירת קנס", כמו כן, יש חשיבות ומשקל ממשי לעובדה שפגיעתו של הולך הרגל שאיננו אדם צעיר, הייתה פגיעה קשה שהצריכה אשפוז וניתוח, ובצדק, הפסיקה קובעת שככל שהפגיעה בנפגע בתאונת דרכים קשה יותר, הענישה צריך שתהיה קשה יותר.

בעשותי איזון של כלל השיקולים שבאו לפני, כמו שבאו בפני בימ"ש קמא, ובבוחני את הפסיקה הקודמת והענישה שהוטלה במקרים אחרים, אך דומים, הינני סבור שהעונש שהטיל בימ"ש קמא הוא סביר, ואינו מצדיק התערבות של ערכאת ערעור.

"הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ערכאה הדיונים רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה" ע.פ. 3015/09 מ"י נ' פואד קדיח (לא פורסם, 20.07.2010), במקרה זה, אינני מוצא מקום להתערב בגזר הדין משום שאין הוא סוטה לכאן או לכאן במידה מוגזמת ומכך ששני האירועים נדחים.

ניתנה והודעה היום ו' אדר א תשע"א, 10/02/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: שרית פרוש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: