אמיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1.התובע היה במשך שנים רבות לקוח של הנתבעת, חברת פלאפון.

2.במהלך תחילת שנת 2009 החליף התובע את אמצעי התשלום, מכרטיס אשראי לתשלומים על דרך של הפקדה בבנק הדואר.

3.במהלך יוני 2009 הוצע לתובע על ידי נציג הנתבעת בשם מוטי לשדרג את המכשיר שברשותו ובכך להוזיל עלותו. בנוסף, באותו מעמד, רכש התובע מודם סלולרי לשם התחברות לאינטרנט.

4.לטענת התובע, הוא לא יכול היה להשתמש במכשיר המודם, וזאת מאחר שבמקום בו התגורר לא היתה קליטה. עוד טען התובע כי המכשיר המשודרג שקיבל לא היה תקין, כאשר אי התקינות התבטאה בכך שהוא לא יכול היה לקבל שיחות בתוך ביתו, וזאת בגין העדר קליטה.

5.לטענת התובע הוצעו לו 2 פתרונות לעניין היעדר הקליטה. האחד – שימוש באוזניית בלוטוס. השני – הפניית כל השיחות לטל' קווי. התובע דחה את שני הפתרונות. את הפתרון הראשון - מאחר שלא נראה לו הגיוני כי עליו להסתובב "עם אוזניה תקועה באוזן". את הפתרון השני – מאחר שהטל' הקווי שלו הינו של חברת "הוט" ובמידה ותהא תקלה בטל' או הפסקת חשמל, הוא יוותר ללא טל' כלל.

6.לאור האמור, ביקש התובע לבטל את העסקה אך נענה בשלילה ולפיכך הוגשה התביעה שבפניי.

7.במסגרת התביעה העריך התובע את נזקיו כדלקמן:

א.תשלומי יתר כ-1000 - 1500 ₪.

ב.תשלום עבור מודם - כ-60 ₪ לחודש.

ג.תשלום עבור מכשיר מוגבל, כ-15 שעות לפחות זמן שיחות עם המחלקות השונות בניסיונות לפתור את הבעיה, הפסד שיחות נכנסות - חלקן חשובות למדיי, עוגמת נפש רבה על כל ההתעסקות בנושא.

סה"כ נזקים ישירים - 1,500 ₪, ונזקים עקיפים - 10,000 ₪.

8.בדיון שבפניי ביקש התובע לקבל בחזרה את הטלפון הישן שהיה לו, וכן להחזיר את המודם. דהיינו, להחזיר את המצב לקדמותו לפני ביצוע השדרוג ורכישת המודם.

9.הנתבעת מאידך טענה במהלך הדיון, כי אכן מהמסמכים שברשותה עולה כי מאז שרכש את המודם, לא בוצעה גלישה על ידו. לטענתה, עם רכישת המודם פנה אליה התובע והודיע לה כי הוא אינו מצליח להתקינו, וכלל לא ברור האם המודם אכן מותקן, כהלכה, אצל התובע. עוד טענה הנתבעת כי אין לראות בעובדה שלא בוצעה על ידי התובע גלישה, כמעידה על היעדר קליטה.

10.עוד הציג נציג הנתבעת במהלך הדיון דוח תקלות המתייחס למס' הטלפון הנייד של התובע, ממנו עולה כי אחוז התקלות והניתוקים בקו במהלך שנת 2009 היה אפסי (נ/1).

11.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי (נ/1), ראיתי לדחות את התביעה, ואלה נימוקיי:

א.הכלל המשפטי הוא כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

ב.התובע לא הביא כל ראיה לשם תמיכה בטענתו כי לא היתה קליטה בביתו. מאידך הנתבעת הציגה את נ/1.

ג.עדותו של התובע בפניי הינה עדות בעל דין יחידה, אשר כאמור לא נתמכה בשום עדות ו/או מסמך. לפיכך, גם אם אקבל את דברי התובע כנכונים, עדיין יש להחיל על עדות זו את שנקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות:

"אם אין בידי בית המשפט להצביע על נימוק נוסף, פרט לכך ששוכנע מעדות התובע, כי אז עליו לדחות את התביעה, אפילו הוא מאמין לתובע... על הנימוק הנוסף להיות אמיתי, נימוק קיים, ואין די שיאמר השופט כי הזהיר את עצמו שסומך על עדות יחידה ונותן בה אמונו" [ע"א (ת"א) 147/84, ברגר ואח' נ' זכאי, פס"מ תשמ"ה (א) עמ' 210. ראה גם: ע"א 79/92 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' קולה פ"ד (1) 77].