אמיר נ' גלוסקא ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה לעיון חוזר נוסף בהחלטות שיפוטיות שניתנו לפיהן נדחתה עתירת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום הפיברומיאלגיה- ריאומטולוגיה.

ביום 23.3.09, במסגרת החלטה למינוי מומחים, דחתה השופטת שריר את עתירת התובעת למינוי מומחה כאמור.

ביום 11.3.10, נתקבלה חוות דעת ד"ר אייכנבלט- מומחה לתחום האורתופדיה.

ביום 16.3.10, ניתנה החלטתי בבקשה הראשונה לעיון חוזר, במסגרתה דחיתי את הבקשה למינוי מומחה לתחום הריאומטולוגיה. לא אחזור על נימוקיי ואפנה אל ההחלטה. לאחר מכן, הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר תוך הפניה למסמכים רפואיים כמצורף לבקשה.

הנתבעים מתנגדים לבקשה לעיון חוזר.

לטענתם בית משפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו, וגם לגופו של עניין אין הצדקה למינוי המבוקש בהיעדר ראשית ראיה ורצף טיפולי.

לאחר שבחנתי פעם נוספת את הבקשה על צרופותיה, את התגובה ואת המסמכים הרפואיים בתיק, לרבות חוות הדעת של ד"ר אייכנבלט, הגעתי למסקנות כדלקמן:

ראשית, בניגוד לנטען על ידי ב"כ הנתבעים, לבית משפט זה יש סמכות לעיין עיון חוזר בהחלטותיו המהוות החלטות ביניים. אני מפנה בעניין זה לע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, ע"א 184/77 סגיב נ' עו"ד וולובסקי, רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי.

לגופו של עניין, אין צורך להכביר מילים על הגישה המקובלת בפסיקה הנובעת מן העובדה שהדרך היחידה של תובע להוכחת תביעתו בתחום זה היא באמצעות הגשת חוות דעת מומחה, ולפיכך שוקלת בגישה מרחיבה מינוי מומחים ככל שהבקשה עומדת בהוראות הדין.

אכן, בהחלטתי הקודמת, סברתי כי אין מקום למינוי מומחה ריאומטולוג והסתמכתי בעיקר על תוצאות הבדיקה משנת 2006 על ידי ריאומטולוג שהובאה בחומר הרפואי, ועל כך שהמלצת ד"ר אייכנבלט מבוססת בעיקרה על ממצאי רופאים אחרים, כעולה מן התיעוד אליו הפנה.

עם זאת, לאחר עיון נוסף במכלול החומר, לרבות חוות הדעת האמורה, הגעתי למסקנה כי יש מקום לשינוי החלטתי.

אציין כי התובעת ביקשה מלכתחילה את מינויו של המומחה בתחום הריאומטולוגיה.

בנוסף, יצוין כי ד"ר אייכנבלט לא התבקש לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה ריאומטולוגי, ומצא לנכון לציין כי אינו יכול לשלול את האפשרות שקיימת תסמונת של פיברומיאלגיה, ועל כן המליץ על מינוי מומחה בתחום הריאומטולוגיה. לכך יש להוסיף שני מסמכים רפואיים שלאחר עיון חוזר בהם סברתי שיש להם חשיבות מחודש דצמבר 2005 ומיום 30.6.09. בשני מסמכים אלה עולים ממצאים לפיהם יש לתובעת את התסמונת האמורה. התובעת התלוננה בעבר, עובר לתאונה, על תסמינים דומים.

אני מודעת לפער הגדול בין מועד התאונה לבין מועד התלונה המתועדת הראשונה, וכן מודעת לכך שהיו תלונות בנידון גם בעבר. עם זאת, לאחר קריאת מכלול המסמכים הרפואיים, אני סבורה כי אין לחסום את התובעת מן האפשרות להוכיח תביעתה ביחס לנזק הנובע מן התסמונת האמורה. לשיטתי, בבחינה חוזרת ישנה ראשית ראיה ולו דלה המצדיקה מינוי מומחה.

עם זאת, לאור כל המפורט לעיל, תישא התובעת בעלויות מינוי המומחה בשלב זה.

כתב מינוי יוצא בהחלטה נפרדת.

נדחה לקדם משפט ליום 19.9.10 בשעה 08:30.

בשל תקלת מדפסת, החלטה תישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תש"ע, 13/04/2010 במעמד הנוכחים.