פסק דין
1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט ספיר), מיום 8.9.09, אשר דחה תביעה כספית על סך 43,154 ₪, אשר הגישה המערערת כנגד המשיבה, ועילתה - נזק שנגרם למכוניתה אשר הייתה מבוטחת, לטענת המערערת, אצל המשיבה.
תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:
2. אין חולק כי המערערת ביטחה את מכוניתה, טויוטה לאנד קרוזר (להלן: המכונית), אצל המשיבה, לתקופה מיום 18.6.07 ועד 31.5.08.
3.המשיבה שלחה למערערת מכתב על ביטול פוליסת הביטוח, אשר נשלח בדואר רשום ואשר נושא את התאריך 15.10.07 (להלן: מכתב הביטול). במכתב הביטול צוין, בין השאר, כי פוליסת הביטוח "...תהא בטלה בתום 30 יום מיום משלוח מכתב זה, דהיינו בתאריך 14/11/2007 בחצות...".
המצהירה מטעם המשיבה הסבירה, כי עוד ביום 24.6.07 אירע למכונית מקרה ביטוח, וזאת מספר ימים לאחר תחילת הפוליסה. המשיבה מינתה חוקר לבדיקת נסיבות האירוע, אולם המערערת סירבה לשתף פעולה, אך לבסוף הוחלט לשלם את התביעה, לאור דרישת תשלום ממוסך הסדר. עם זאת, הוחלט על ידי המשיבה כי אינה מעוניינת להמשיך ולבטח את המערערת, וכי על כן נשלח מכתב הביטול, הן למערערת והן למשעבד, כל זאת ביום 16.10.07.
4.בלילה שבין 14.11.07 לבין ה-15.11.07, אירעה שריפה במכונית, אשר גרמה לנזקים במכונית, הם הנזקים אותם תבעה המערערת מהמשיבה.
5.הצדדים חלקו, בין השאר, בשאלה אם אירוע השריפה קדם לחצות יום 14.11.07, כטענת המערערת, או שהשריפה אירעה לאחר חצות, כטענת המשיבה.
בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה, לפיה השריפה אירעה לאחר חצות, בהעדיפו את גרסת אנשי כיבוי האש, לפיה ההודעה על האירוע התקבלה בשעה 01:11, וכי הכבאית הגיעה למקום בשעה 01:16, וכי הכבאים מצאו את המכונית בוערת באזור הפגוש הקדמי, והאש כובתה על ידם.
אמנם, המערערת והעדים מטעמה הסבירו את השיהוי בהגעת כוחות כיבוי האש, בכך שלא ניתן היה להשיגם עקב ריבוי שריפות באותו הערב, לרבות תוך הסתמכות על גזיר עיתון, אולם גרסה זו התמוטטה כליל, כך בית משפט קמא, לאור עדותו של עד מטעם מכבי האש, שהעיד כי ליל האירועים כפי שתואר בכתבות, התייחס למשמרת קודמת, וכי בעת האירוע נשוא התביעה, לא היה כל לחץ. בית משפט קמא בחן את עדותו של העד ונתן אמון מלא בדבריו, ומנגד קבע כי מהימנותם של עדי המערערת, ספגה מכה קשה וכי העדים העידו מתוך מגמתיות לעזור למערערת בתביעתה.
6.מחלוקת נוספת אשר התעוררה בין הצדדים, עניינה מועד ביטול הפוליסה. בית משפט קמא קבע כי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח), הינו דיספוזיטיבי, תוך הפניה לתקנה 26(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו – 1986 (להלן: תקנות הביטוח), אשר לפיהן, מצד אחד, הביטול ייכנס לתוקפו תוך 21 יום מעת משלוח ההודעה, אך מנגד, אין צורך במסירה אישית של הודעת הביטול.
במקרה דנן, ההודעה על הביטול נשלחה למערערת ביום 16.10.07, ועל כן לא יכולה להיות מחלוקת כי הביטול נכנס לתוקף ביום 14.11.07 בחצות.
משכך, האירוע אינו מכוסה בפוליסה, ודי בכך לדחות את התביעה.
7.אולם, בית המשפט לא הסתפק בכך, וקבע כי אינו מקבל את טענת המערערת כאילו המערערת ידעה שהביטול נכנס לתוקף רק 15 ימים לאחר קבלת ההודעה על הביטול, ובהתאם לסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ומנגד קיבל את עמדת המשיבה כי המערערת ידעה גם ידעה שהפוליסה מסתיימת בחצות וכשהדברים אף תואמים לאשר השיבה לחוקר מטעם המשיבה. המערערת נשאלה האם רכשה פוליסה חדשה למכונית לאחר שנודע לה על ביטול הפוליסה, וכי האחרונה השיבה: "עדיין לא, כי לא יצא לי לעשות, תכננתי לעשות ביום שלמחרת המקרה בבוקר, לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה בחלום הכי גרוע שלי".
עוד ציין בית משפט קמא, כי המערערת לא נתנה הסבר ראוי לדבריה אלו ואף לא ציינה אודות סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.
משכך, קבע בית משפט קמא כי הוכח בפניו שהמערערת מסרה למשיבה מידע שקרי לגבי שעת השריפה, וזאת מתוך מטרה להכפיף את האירוע לפוליסה, בעת שידעה כי הפוליסה מתבטלת בחצות, וכי עשתה זאת מתוך כוונת מרמה ועל כן, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, די בכך לפטור את המשיבה מחבותה, גם אם לא היה פוסק כמפורט לעיל, לעניין הוראותיו של סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.
טענות הצדדים בערעור:
8.המערערת מאשרת שאכן קיבלה לידיה את הודעת הביטול, אולם זאת רק ביום 6.11.07, ימים ספורים לפני מקרה הביטוח הנטען, דהיינו לשיטתה, בכל מקרה בעת אירוע השריפה, בין אם היה לפני חצות ובין לאחר חצות, הרי הפוליסה הייתה תקפה באותה עת.
המערערת טוענת כי בהתאם למצוין במכתב הביטול, הרי הביטול נכנס לתוקפו בתוך 30 יום מיום משלוח מכתב הביטול. בנסיבות אלו ולאור האמור בסעיף 10 (א) לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הפרשנות), יום המשלוח אינו בא במניין, ועל כן הודעת הביטול נכנסה לתוקף ביום 15.11.07 בחצות.
טענה נוספת, עניינה ההוראה בפוליסה המתייחסת לשעבוד הפוליסה לבנק הפועלים וכשבפוליסה קיים סעיף מפורש כי לא יהא תוקף לביטול הביטוח, אלא לפחות 30 יום לאחר מסירת הודעת הביטול למשעבד. לטענת המערערת, המשיבה לא גילתה את אוזנו של בית משפט קמא להוראות המיוחדות בנושא השעבוד וההשלכות לשאלת מועד ביטול הפוליסה.