אמין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת/המבקשת (להלן – המבקשת ) לדחות על הסף מחמת התיישנות את תביעת התובע/המשיב (להלן – המשיב) לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.

רקע:

1.המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח בסך 136,500 ₪, על-פי פוליסת ביטוח חיים הכוללת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ובגין נכות מתאונה, זאת בשל פציעתו בתאונת עבודה שאירעה ביום 25.11.06.

2.לטענת המשיב בכתב התביעה, לאחר התאונה הוא פנה לסוכן הביטוח מטעם המבקשת, מר דיין אברהם, הודיעו על קרות התאונה ותבע את הזכויות המגיעות לו על-פי הפוליסה. סוכן הביטוח הודיע לו כי מאחר ומצבו טרם התייצב וטרם נקבעה לו נכות סופית, עליו להמתין עם התביעה לתגמולי ביטוח עקב נכות מהתאונה עד להתייצבות מצבו ועד שתיקבע לו נכות על-ידי המל"ל. לטענת המשיב, סוכן הביטוח הודיע למבטחת על דבר התאונה וזו החלה לשלם לו תשלום חודשי בגין העדר כושר עבודה אותו היא עדיין ממשיכה לשלם לו עד היום.

3.ביום 25.3.10 נקבעה למשיב נכות צמיתה במל"ל בשיעור 54.6% ולאחר הפעלת תקנה 15 הועמדה הנכות בשיעור 82%. לפני-כן נקבעו לתובע נכויות זמניות במל"ל.

4.לטענת המשיב, לאחר קבלת החלטת הוועדה הרפואית במל"ל הוא פנה לסוכן הביטוח, שהתחלף בינתיים עקב פטירת מר דיין, והודיעו כי נקבעה לו נכות צמיתה וכי הוא מבקש לקבל תגמולי ביטוח בגין נכותו בהתאם לפוליסה, אך נמסר לו כי פנייתו נדחית בשל התיישנות. עקב כך הוגשה התביעה דנן.

תמצית טענות הצדדים בבקשה:

5.לטענת המבקשת, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן חלפו יותר משלוש שני מאז אירעה התאונה, ובהתאם להלכה בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי דוד ז"ל (פורסם במאגרים) (להלן –עניין אמיתי).

6.לטענת המשיב בתגובתו לבקשה, אין לדחות את התביעה על הסף. ראשית, אמירתו של סוכן הביטוח לפיה על התובע להמתין לקביעת נכותו הצמיתה במל"ל מהווה הסכמה של המבקשת, שהסוכן הוא שלוחה, לדחות את מועד ההתיישנות. שנית, יש ללמוד על הסכמה כאמור גם מהעובדה כי המבקשת שילמה לו בעבר ומשלמת אף כיום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה כתוצאה מהתאונה. שלישית, התנהלות הסוכן יצרה בפניו מצג לפיו עליו להמתין להכרעת המל"ל בעניין נכותו הסופית, בטרם הגשת התביעה לתגמולי ביטוח בגין הנכות, ועל מצג זה הוא הסתמך. בנסיבות אלה, טוען המשיב, מנועה המבקשת לפעול בניגוד למצג האמור, ויש בהעלאת טענת ההתיישנות על-ידה בנסיבות אלה משום חוסר תום-לב.

7.המבקשת טוענת בתגובה לתגובה, כי אין לגזור מההכרה במקרה ביטוח אחד (אובדן כושר עבודה), הכרה במקרה ביטוח שני (נכות צמיתה עקב תאונה). עוד טוענת המבקשת, כי מעולם לא ניתנה למשיב הודעה מטעמה או מטעם מי מטעמה כי היא מסכימה להאריך את תקופת ההתיישנות ו/או כי התחייבה לטפל בתביעת הנכות בשלב מאוחר יותר. כמו-כן, הודאה בקיום הזכות או הסכמה להארכת תקופת ההתיישנות טעונה מסמך בכתב, ובענייננו אין כל מסמך כזה.

הכרעה:

8.בהתאם להלכה הפסוקה כפי שנקבעה בעניין אמיתי לעיל, תביעת תגמולי ביטוח בגין תאונה מתיישנת בחלוף 3 שנים מיום אירוע התאונה; מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד התרחשות התאונה והנזק שנגרם, בכפוף להשעיות הקבועות בדין, ולא ממועד התגבשות הנכות הצמיתה.

9.הצדדים בענייננו אינם חלוקים ביחס לנקודת המוצא הנ"ל וביחס לתחולתה של הלכת אמיתי בענייננו. טענות המשיב הן כי במקרה הקונקרטי אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות, חרף העובדה כי הוגשה כ- 5 שנים לאחר התאונה, וזאת בגין הודאת המבקשת בזכותו, הסכמה להארכת תקופת ההתיישנות ומניעות המבקשת בנסיבות העניין מלהעלות את טענת ההתיישנות עקב המצג שהוצג בפניו.

10.אציין תחילה כי אינני רואה לקבל את טענת המשיב לפיה תשלום דמי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, מהווה הודאה בזכותו לתגמולי ביטוח נכות בגין התאונה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות. מדובר ברכיבי ביטוח שונים ובזכויות שונות, על-אף שהן נסמכות על אותו אירוע פיזי, ומשכך אין לראות בתשלום תגמולי בגין אובדן כושר עבודה כהודאה בזכותו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות או במקצתה (ראו: ע"א 4127/96 (מחוזי – חיפה) צדוק מלכה נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים); ת.א. 17151/01 (שלום – ת"א) אלפסי מרדכי נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים); בש"א 167758/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דגן (פורסם במאגרים). אשר לטענה הנוספת בדבר הסכמה להארכת תקופת ההתיישנות הגלומה בהצהרתו הנטענת של סוכן הביטוח, הרי שאף אותה לא ניתן לקבל משאין חולק כי לא קיים הסכם בכתב בין הצדדים בעניין זה (סעיף 19 לחוק ההתיישנות).

11.לו בכך היו מסתכמות טענות המשיב, היה מקום לדחיית התביעה על הסף. אך כמפורט לעיל, המשיב טוען בכתב התביעה כי הוא נמנע מהגשת תביעה בשלב מוקדם יותר עקב כך שנאמר לו על-ידי סוכן הביטוח בסמוך לאחר התאונה, שעליו להמתין לעניין תגמולי הביטוח בגין נכות לקביעת נכותו הצמיתה במל"ל, וכי המבקשת מנועה מלהעלות טענת התיישנות לאחר שהוא הסתמך על מצג זה שהוצג בפניו.

12.בעניין זה סבורני כי אין מקום להורות על דחיית התביעה על הסף. במישור העובדתי, קיימת מחלוקת בין הצדדים, כאשר התובע טוען בכתב התביעה לאמירה כאמור שנאמרה לו על-ידי סוכן הביטוח, ואילו הנתבעת מכחישה כל אמירה בעניין מטעמה או מטעם מי מטעמה. ברי כי אין מקום לדחיית התביעה על הסף בשל ההכחשה העובדתית, אלא במישור זה יש ללבן הדברים לגופם. אם תתקבל טענתו העובדתית של התובע, תתעורר השאלה המשפטית האם מנועה המבקשת בנסיבות אלה מלהעלות את טענת ההתיישנות בתביעה דנן. זאת, בשל המצג (ככל שיוכח) הקושר בין מיצוי התביעה במל"ל לבין הגשת תביעה לתגמולי ביטוח נכות על-פי הפוליסה. בהקשר זה קבעה הפסיקה, כי מקום בו הוצג בפני המבוטח מצג הקושר בין הגשת תביעה לגמולי ביטוח לבין מיצוי תביעתו במל"ל, מבלי שהובהר לו כי המבטחת עומדת בנסיבות אלה על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, והמבוטח הסתמך באופן סביר על מצג זה, עשויה המבטחת להיות מושתקת מלהעלות טענת התיישנות (ראו: ע"א 1541-09 (מחוזי – תל-אביב) ישראל יעקב נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים); ע"א 6938-11-08 (מחוזי –חיפה) חייט נ' דקלה (פורסם במאגרים); ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שניה), כרך ב' עמ' 1469). ההכרעה בסוגייה זו בענייננו מערבת שאלות של עובדה ומשפט, ואין לומר בשלב זה כי תביעת המשיב הינה משוללת כל סיכוי שהוא, אף אם יתקבלו טענותיו העובדתיות, באופן המצדיק סילוק התביעה על הסף.

13.יצויין כי על-פניו נראה שבפני המשיב ניצבות משוכות לא קלות בדרכו לנסות להוכיח את תביעתו. זאת, הן במישור העובדתי - נוכח הטענה לאמירה בעל-פה בלבד, והעובדה כי אומר האמירה הנטענת (סוכן הביטוח) נפטר בינתיים, והן במישור המשפטי באשר למניעות המבטחת והטענה לחוסר תום-לב מצידה בנסיבות הקונקרטיות של ענייננו, ובכלל זה שאלת מעמדו של סוכן הביטוח כשלוחה של המבטחת משאין מדובר בסיטואציה הבאה בגדר אחת מזיקות השליחות הסטטוטוריות שבסימן ו' לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (לעניין שאלת מעמדו של סוכן הביטוח כלשלוח של חברת הביטוח במצבים החורגים מהסעיפים הנ"ל, ראו: רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי (פורסם במאגרים), פסק-דינה של כב' השופטת ארבל). אולם קיומם של קשיים ביחס לעילת התביעה, אינם מצדיקים כשלעצמם סילוק התביעה על הסף, תוך מניעת האפשרות מהתובע לנסות להוכיח את תביעתו, אלא מקום בו ניתן לומר כי סיכויי התביעה אפסיים (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671672; רע"א 1708/02 ניר בנים נ' ראובן נוימן (פורסם במאגרים)). בענייננו איננו סבורה כי ניתן לקבוע כך בשלב הנוכחי.

14.אשר על כן הבקשה לדחייה על הסף נדחית.

15.ניתנת בזאת אורכה של 45 ימים לתובע להגיש בקשה מתאימה לצירוף חוות דעת רפואית.