אמזלג נ' ג'ורדאל בע"מ ואח'

החלטה

1.מונחת בפני בקשת הנתבעים להורות על ביטול ועיכוב ביצועו של פסק הדין אשר ניתן ביום 18.10.12, במעמד צד אחד, וזאת לאחר שנמסרה להם התביעה כדין.

2.טרם הגשת בקשה זו, הגישו הנתבעים בקשה קודמת לביטול פסק הדין, וביום 25.11.12, נענתי בחיוב לבקשתם והוריתי על ביטולו של פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ (להלן: "ההחלטה הקודמת").

3.הנתבעים לא שילמו את ההוצאות שנפסקו נגדם בהחלטה הקודמת, וביום 3.1.13, ניתנה החלטה לפיה פסק הדין יוותר על כנו, אולם ביום 19.6.13 שוב עתרו הנתבעים לבטל את פסק הדין, וכן ביקשו לעכב את ביצועו של פסק הדין, זו הבקשה המונחת בפני כעת.

4.הנתבעים טוענים כי לא קיבלו את ההחלטה הקודמת מיום 25.11.12, ולפיכך לא פעלו בהתאם להחלטה זו.

5.עוד טוענים הנתבעים כי יש בידם טענות משפטיות אשר יש בהם בכדי לדחות את התביעה שהגיש התובע, וסיכויי ההצלחה של הגנתם הינם גבוהים.

6.התובע טוען כי אין לבטל את פסק הדין שכן חלף המועד להגשת הבקשה לביטולו, וכי מדובר בפעם שנייה בה עותרים הנתבעים לביטול פסק דין בעוד הינם מקיימים את החלטות בית הדין.

7.עוד טוען התובע כי בקשת התובעים הוגשה בחלוף מועד ניכר ממתן פסק הדין, וכי קיים חשש ממשי כי הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") לא יקיים את הוראות בית הדין, גם לאחר שינתן פסק הדין.

8.ביום 29.9.13 התקיים דיון בעניין בקשת הנתבעים, במהלך הדיון העיד הנתבע, והצדדים סיכמו טענותיהם.

9.הנתבעים הדגישו בסיכומיהם כי לא קיבלו לידם את ההחלטה הקודמת שניתנה בעניין ביטול פסק הדין, וכי המסמכים המתייחסים לתביעה לא היו מצויים בידיו של הנתבע, שכן החברות הנתבעות שבבעלותו היו בקשיים כלכליים, והנתבע היה נדרש להתמודד עם בעיות שונות הקשורות בניהולן.

10.התובע שב והדגיש כי חלף המועד לביטול פסק הדין, וכי הנתבע הינו נתבע סידרתי אשר עושה הכל בכדי לדחות תשלומים אליהם התחייב על פי הסכם עימו, ומדובר בזלזול מתמשך בהחלטות בית הדין.

דיון והכרעה:

11.המועד אשר נקבע בתקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אחד הצדדים הוא 30 ימים.

12.לפי תקנה 125 לתקנות, הדנה בהארכת מועדים, רשאי בית הדין להאריך מועד שנקבע בחיקוק (לרבות בתקנות) "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

13.הפרשנות של בית הדין באשר ל"טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד היא ליבראלית יותר מזו של בתי משפט הרגילים. בבית הדין הארצי נפסק כי "את התקנה יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין ואופיו המיוחד" (דב"ע נא 81-9 יוסף קוטלר נ' אברהם פריזלי ובניו, לא פורסם; עע 1034/02 מדינת ישראל נ' אשר דמארי, לא פורסם).

14.בית הדין הארצי לעבודה קבע כי "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעלי הדין, את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט צדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (דב"ע נב/155-9, סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף פד"ע כד 279, בעקבות בש"א 356/89 שמעונה בריק נ' בנק אוצר החייל בע"מ פד"ע מג (4) 22).

15.בבוא בית הדין לבחון בקשה לביטול פסק-דין שניתן שלא בפניו של בעל-דין, עומדות בפניו שתי אפשרויות:

האחת – ביטול מתוך חובת הצדק, אשר מחויב כל אימת שנפל פגם בהליך, אשר הביא למתן פסק-הדין כגון: העדר המצאת הזמנה לדין של מבקש הביטול.

השניה – ביטול על-פי שיקול דעתו של בית-המשפט: כאשר לא נפל פגם בהליך שהביא למתן פסק-הדין, נתון ביטול פסק-הדין לשיקול דעתו של בית-המשפט.

במסגרת הפעלת שיקול דעת זה, על בית-הדין לבחון ולהעביר הבקשה שני מבחנים: האחד על שום מה נמנע בעל הדין מלהתייצב ו/או מלהתגונן בתביעה. השני, מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע, אם יבוטל פסק-הדין.