החלטה
בדיון שהתקיים ביום 12.0.11 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כדלקמן:
"מהסך 120,000 ₪ שהועברו לתובעת יופחתו שכ"ט בתיק זה ובתיק הוצל"פ והוצאות ממשיות ויתרת הסכום תופחת מחובה של הנתבעת. נציגי הצדדים יבדקו אם מהסכומים שחייבת הנתבעת קוזזו דמי חניה וחניון".
ביום 15.0.11 הגישה הנתבעת בקשה למתן פסיקתא לאחר שלטענתה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניהלו נציגי הצדדים דיאלוג באשר לגובה החוב וחשב התובעת שלח תחשיב שערך. לטענת הנתבעת, התוצאה אליה הגיעו הצדדים ביחס לתחשיב הינה תוצאה שקיבלה ביטוי בחישוב של חשב התובעת, לפיו נכון ליום 11.7.11 עמד חובה של הנתבעת לתובעת על 69,138.35 ₪ לאחר הפחתת 120,000 ₪ ששולמו בתיק ההוצל"פ.
עוד לטענת הנתבעת,
לסכום הנקוב בתחשיב יש להוסיף חיובי שכר טרחה והוצאות בסך 20,000 ₪ שנפסקו על ידי בית המשפט ואגרות פתיחת תיקי הוצל"פ ושכר טרחה שנפסק על ידי רשם ההוצאה לפועל בסך כולל של 39,761.82 ₪ ובסך הכל 59,761.82 ₪.
בנוסף, על פי פסק הדין בבית המשפט המחוזי, יש לקזז מסכום זה סך 27,000 ₪ בגין ניקיון ודמי חנייה מה שמביא לתוצאה שעל הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף לסכומים ששילמה, סך של 101,900.17 ₪.
למרות ז
את, ובניגוד לחישוב הנ"ל דורשת התובעת שהנתבעת תשלם לה 173,045 ₪ ללא כל בסיס.
הנתבעת מבקשת שתיחתם פסיקתא בהתאם לחשוב שערכה ולהורות כי יתרת הסכום המופקד בבית המשפט בסך 250,000 ש:ח ויתרת הפיקדון שמופקד להבטחת הוצאו הערעור בסך 20,000 ₪, יועברו אל הנתבעת.
התובעת אשר מבקשת לדחות את בקשת הנתבעת טוענת כי הנתבעת לא צירפה כל תצהיר לבקשתה זו וכי על פי החלטתי מיום 12.9.11 היה על המזכירות לסגור את התיק דנן. זאת לאחר, שהנתבעת הודיעה במהלך הדיון, כי אין לה מחלוקת עם החשבון שערכה התובעת והינה מוותרת לע מינוי רואה חשבון להתחשבנות נוספת. מכיוון שהדיון לגבי ההתחשבנות הסתיים בהסכמה אין לפתוח אותו מחדש, לאחר שהנתבעת הסכימה לחישוב שערכה התובעת.
למרות זאת, כך התובעת, הנתבעת אינה מבקשת עתה פסיקתא, אלא שבית המשפט יערוך מחדש את החוב הפסוק, אך לאור הדיון מיום 12.9.11 בו ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים וניתנה הוראה למזכירות לסגור את התיק, בית המשפט סיים את מלאכתו ואינו רשאי לדון עוד בעניין זה.
הנתבעת השיבה כי על פי חישוב פירוט החוב בהוצאה לפועל כפי שצורף לתגובת התובעת, מעיד כי זה נפתח על סכום קרן חוב של 261,260 ₪ בעוד שגם לשיטת התובעת, היה מוסכם, כי קרן החוב תעמוד על 189,138.35 ₪ ולכן, כך טענה התובעת, כי בוצעה הפחתת קרן החוב בסך 50,000 ₪, שלא ברור כיצד חושב סכום זה. משכך, כך התובעת, נוצר פער בחישובי הצדדים של 70,000 ₪ לאור העובדה שהתובעת טוענת שקרן החוב הינה 261,000 ₪ במקום 240,000 ₪ והעובדה שהיא הקטינה את החוב רק ב- 50,000 ₪. יתרה מכך, אם לשיטת התובעת, קרן החוב הינה 189,138 ₪ לא ברור כיצד היא דורשת 300,000 ₪, ולשיטת הנתבעת, הכל, לאור מוניפולציה של נתונים ביוזמת התובעת.
טוענת הנתבעת, כי הפסיקתא שניתנה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי ובנוסף, יש להפחית מקרן החוב 50,000 ₪.
עוד לטענתה, נותרה ההתחשבנות בעניין שירותי חנייה וניקיון בחלק מתקופת השכירות והזיכויים המגיעים לנתבעת, כאשר בתחשיב התובעת לא בוצע ניכוי בגין אי מתן שירותים אלו.
מטענות הצדדים ופרוטוקול הדיון מיום 12.9.11 עולה כי הצדדים הגיעו להסכמה מלאה בעניין תחשיב חוב דמי השכירות והפחתות שכר הטרחה מהסך 120,000 ₪ שהועבר לתובעת.
על פי הפרוטוקול, אמנם ניתנה הוראה למזכירות לסגור את התיק, אך נציגי הצדדים, אשר נכחו בדיון, אוהד גולדשטיין חשב התובעת ודב גולדשטיין מנהל הנתבעת, לקחו על עצמם בהסכמה, לבדוק, אם מהסכומים שחייבת הנתבעת קוזזו תשלומים בגין חנייה וניקיון, עברו תקופה בה לא קיבלה הנתבעת שירותים אלה.
לאור הסכמות הצדדים כאמור לעיל בכל יתר המחלוקות, זו השאלה היחידה שנותרה במחלוקת ואין לפתוח את הדיון לגבי נושאים חדשים.
הצדדים בכתבי טענותיהם לא התייחסו לנושא זה, הוא הנושא היחיד שנותר לדון בו לשאלת הפסיקתא.
הצדדים יגישו בתוך 7 ימים מהיום חישוביהם לגבי הסכומים שיש להפחית ו/או שהופחתו בגין תשלומים ששולמו עבור חניה וניקיון בגין תקופה שהנתבעת לא קיבלה שירותים אלה, כל שהיו כאלה.