פסק דין
בפניי ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה") מיום 20.2.13, בה הוחלט שלא להעניק למערערת סיוע משפטי בשל חוסר סיכוי משפטי, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב – 1972 (להלן: "החוק").
רקע כללי
המערערת פנתה אל המשיבה לשם קבלת סיוע משפטי לצורך הגשת תביעת נזיקין נגד שירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס"), שעניינה רשלנות במתן טיפול רפואי. יאמר כבר עתה כי על פי המתואר בכתב הערעור, הנסיבות בגינן הזדקקה המערערת לטיפול רפואי, היו שונות מהנסיבות כפי שתוארו על ידה בשיחה שקיימה עם עורכת הדין של הסיוע המשפטי. מכתב הערעור עולה, כי המערערת נפגעה בכתפה בחודש אוגוסט 2012, בעת שנדחפה בחוזקה על ידי אסירה ששהתה עימה באותו תא בכלא. אולם, בשיחה עם עורכת הדין של הסיוע המשפטי, המערערת טענה כי במהלך המאסר נפלה בפרוזדור ונפגעה בכתף ימין. במועד הפגישה לא זכרה המערערת את התאריך המדויק של הנפילה, אך ציינה כי באותו היום היה לה דיון בבית המשפט.
בערעור שלפניי עותרת המערערת ליתן לה סיוע משפטי לצורך הגשת התביעה האמורה, כאשר המערערת מציינת כי למרות שמצבה הרפואי החמיר, ולמרות תלונותיה בפני רופאת הכלא, היא לא נשלחה לטיפול רפואי ראוי, ותחת זאת איימו עליה שאם תמשיך להתלונן תועבר לבידוד. מכאן, שהשב"ס התרשל במתן טיפול רפואי ראוי.
המשיבה דחתה את בקשת המערערת לקבלת סיוע משפטי. לטענתה, לפי המידע והמסמכים שמסרה המערערת, לא עומדת למערערת עילת תביעה כנגד השב"ס. בהחלטת המשיבה צוין שעל פי אישורים רפואיים שהונפקו על ידי השב"ס עולה כי המערערת קיבלה טיפול רפואי, ולמעשה לאחר הפגיעה בכתף בחודש אוגוסט 2012 לפי הגרסה הראשונה של המערערת, או לפי הגרסה השנייה - בחודש אוקטובר 2012, ועד למועד הבדיקה של הכתף בדצמבר 2012, המערערת ביקרה מספר פעמים אצל הרופאה ד"ר מרגוליס מטעם השב"ס ולא התלוננה על כאבים בכתף אלא על כאבים אחרים, אשר נבדקו כולם.
דיון
מטרתו של חוק הסיוע המשפטי היא מימון של ייצוג משפטי למי שנזקק לכך, אך ידו אינו משגת לממן ייצוג משפטי בעצמו. עם זאת, המשאבים המצויים בידי המדינה בעניין זה הם מוגבלים, ועל כן קבע המחוקק מבחנים לקביעת הזכאות לסיוע משפטי לצורך חלוקת משאבים אלו.
סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי קובע כדלקמן: "ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות...". מכוח סעיף זה, כאשר מונחת בפני המשיבה בקשה למתן סיוע משפטי, מוטל עליה לבחון את סיכויי התביעה, וזאת בכדי שלא יבוזבזו כספי הציבור על מתן סיוע משפטי להליכים שהינם הליכי סרק, או שהסיכוי שבצידם הינו נמוך ביותר, או אינו קיים כלל.
במקרה שלפניי, התרשמתי כי המערערת חשה פגועה מהתייחסות הסוהרים לתלונותיה וכאביה, אך עם כל הרצון לסייע למערערת, אין מנוס מלקבוע כי בדין דחתה המשיבה את בקשתה.
חובה על המשיבה לבחון, בכל מקרה הבא בפניה, האם קיים סיכוי משפטי לתביעה. בעניינה של המערערת, נראה כי אכן סיכוי כזה אינו קיים. מהנספחים שצורפו לכתב התשובה, נמצא כי המערערת קיבלה טיפול רפואי בתקופת המאסר, נבדקה אצל ד"ר מרגוליס וקיבלה טיפולים רפואיים שונים, לרבות צילום רנטגן. כך לדוגמה ביום 17.10.12, לאחר המועד שלטענתה נפגעה בכתף, במהלך הבדיקה אצל ד"ר מרגוליס לא התלוננה על כאבים בכתף, אלא על כאבים ברגליים, והיא הופנתה לרופא כירורג, אשר בדק אותה ביום 3.12.12. ביום 1.11.12 בוצע למערערת צילום בכפות הידיים, אשר נמצא תקין. ביום 15.11.12 נשלחה מטעם בית הסהר לבית חולים אסף הרופא לבדיקת EMG לשתי הזרועות (בדיקת חשמל). ביום 28.11.12 נבדקה בגין כאבי ידיים, וביום 16.12.12 עברה צילום רנטגן בכתף ימין ובכתף שמאל, אשר לא העלה ממצא חריג.
במהלך ארבעת החודשים מאז הפגיעה בכתף, ככל שהתרחשה בחודש אוגוסט 2012, ועד לשחרורה, המערערת נבדקה על ידי רופאת הכלא מספר פעמים ונשלחה לצילומי רנטגן ולרופאים מומחים. על כן, עם כל הצער שבדבר, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה לדחות את בקשת המערערת לסיוע משפטי, בשל העדר סיכוי משפטי.
כמובן שכל קביעותיי מתייחסות אך ורק לסבירות החלטתה של המשיבה שלא להיענות לבקשת הסיוע שהגישה המערערת, ואין בהן כדי לחסום את דרכה בפני הגשת תביעה מתאימה ככל שתראה המערערת לנכון, עם או בלי ייצוג משפטי. ברם, במישור הרלוונטי להליך שבפניי, לא מצאתי כי החלטת המשיבה בדבר סיכויי התביעה הקלושים חרגה ממתחם הסבירות, ועל כן אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. אי לכך, הערעור נדחה.
נוכח מצבה של המערערת, והנסיבות העולות מערעורה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.