פסק דין
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת – המפעילה סטודיו לחוגים שונים (להלן – הסטודיו) - במשך תקופה של כשנתיים. היא טוענת כי פוטרה שלא כדין, ובתביעתה כאן עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום זכויות כספיות שונות הנובעות מתקופת ההעסקה ואשר לטענתה לא שולמו לה. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת ואת הסעדים להם היא עותרת.
על התשתית העובדתית הבאה לא היה חולק, והיא סוכמה בדיון המוקדם מיום 4.6.12. על פי תשתית עובדתית זו, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה בתפקידי מנהלה. תקופת ההעסקה היתה החל מיום 22.10.09 ועד יום 4.9.11. התובעת היתה עובדת במשכורת ושכרה שולם על פי תלושי השכר שהנפיקה לה הנתבעת. התובעת לא החתימה כרטיס נוכחות אלקטרוני ואין בידי הנתבעת פנקס שעות עבודה המתייחס לתובעת. לתשתית מוסכמת זו יש להוסיף כי כפי שהוברר בפנינו – ואף לא נטען אחרת על ידי מי מהצדדים - לא נכרת בין הצדדים חוזה העסקה בכתב והנתבעת לא נתנה בידי התובעת הודעה בכתב על תנאי העסקתה.
שמענו את עדותה של התובעת. מטעם הנתבעת העידו מנהלתה, סוזי קונינסקי (להלן – סוזי); מורן שוקרני, ששכרה מהנתבעת חדר בסטודיו, שם הפעילה מכון לטיפוח הגוף (להלן – מורן); חגית בראון, לקוחה של הנתבעת שהתאמנה בחוגים שהועברו על ידי סוזי (להלן – חגית); לימור איינגורן, שהועסקה על ידי הנתבעת כמזכירה בסטודיו לאחר תום העסקת התובעת, במשך התקופה 4.9.11 - 30.9.12 (להלן – לימור); ורחל הר אבן, אמה של סוזי, אשר טענה כי החליפה את התובעת בסטודיו בימים בהם נעדרה ממנו (להלן – רחל). נציין כי הנתבעת הגישה תצהירים בחתימת מרים קאדרי ושחף הר אבן, אך אלה לא התייצבו לחקירה נגדית ומשכך לא נייחס לתצהיריהם משקל כלשהו. לאחר שנתנו דעתנו לראיות שהובאו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.
מהותו של הסטודיו ותפקידה של התובעת
כפי שהוברר בפנינו, בסטודיו של הנתבעת התקיימו פעילויות מגוונות. כאן יש לציין כי הפעילות לא התמצתה אך בשיעורי מחול אותם העבירה סוזי, כי אם במגוון של חוגים ופעילויות נלוות שבוצעו על ידי צדדים שלישיים בסטודיו. כך, התקיימו בסטודיו חוגים של היפ-הופ; ריקודי בטן; פלדנקרייז; עיצוב; זומבה; חוגים של חלי ממן; בלט; ג'יו-ג'יטסו; וחוגים של יניב קקון. כל אלה היו פעילויות שלא הונחו על ידי סוזי כי אם על ידי מדריכים אחרים. כך, הופעל בסטודיו מכון לטיפוח גוף על ידי מורן (סעיף 2 לתצהירה של מורן). פעילויות של צדדים שלישיים אלה לא בוצעו בהכרח באותם זמנים בהם הדריכה סוזי חוגים בסטודיו (עדות התובעת בעמודים 11 ו- 14 לפרוטוקול; עדות סוזי בעמוד 22 לפרוטוקול). הסטודיו פעל בימי חול בלבד. לא היתה פעילות בימי שישי או בערבי חג, והתובעת לא נדרשה לעבוד בשבתות (דברי התובעת בדיון המוקדם, עמוד 1 לפרוטוקול; סעיף 24 לתצהיר סוזי).
כאמור, תפקידה של התובעת היה תפקיד מנהלי. היא לא היתה מדריכה באיזה מהחוגים או מהפעילויות שהוצעו ללקוחות הסטודיו. עבודתה של התובעת כללה עריכת בדיקת נוכחות של המשתתפים בפעילויות בסטודיו; הקלדת נתוני הנהלת חשבונות בתכנת מחשב ייעודית; טיפול בהכנסות; הכנת מסמך מסכם חודשי באשר לכספים המגיעים למנחי החוגים בהתאם לכמות התלמידים; פתיחת הסטודיו וניטרול האזעקה; הכנת המחאות לתשלום שכר עובדים; מתן מענה לשיחות טלפון; שיווק בטלפון; קבלת כסף מלקוחות; ניקיון, סידור ותחזוקת הסטודיו (עדות התובעת בעמודים 1, 10, 13, 15 לפרוטוקול; עדות סוזי בעמודים 21-23 לפרוטוקול).
מה היתה מתכונת העסקת התובעת
התובעת טוענת כי עד חודש 7/11 הועסקה במתכונת של 230 שעות בחודש וכי החל מחודש 8/11 הועסקה בהיקף משרה מלאה, ללא עבודה בשעות נוספות. לגרסתה, עבדה עד חודש 7/11 (כולל) בימי א'-ה' בין השעות 08:00 ל- 12:30 ואחר כך מ- 16:00 ועד 22:30, סה"כ 11 שעות, פרט לימי ב' בהם נעדרה בין השעות 18:00-21:00 בשל השתתפות בחוג שלא התקיים בסטודיו. התובעת אינה מפרטת את שעות העבודה החל מחודש 8/11, אך טוענת כי עבדה אז במשרה מלאה. הנתבעת טוענת כי התובעת הועסקה בהיקף חודשי שלא עלה על 120 שעות.
בעניננו, לא ניהלה הנתבעת פנקס שעות עבודה בנוגע לתובעת. בין הצדדים לא נכרת חוזה העסקה בכתב והנתבעת אף לא נתנה לתובעת הודעה בכתב על תנאי העסקתה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002. האמור בתצהיר התובעת לענין היקף משרתה די בו כדי להוות ראשית ראיה המעבירה את הנטל לנתבעת לשכנע מה היו שעות עבודתה של התובעת במהלך תקופת העסקתה (סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר); ע"ע (ארצי) 664/09 איליה – סולל בונה בנין ותשתית בע"מ, סעיף 8 לפסק דינו של הנשיא אדלר (13.10.2010)). לכך יש להוסיף כי השכר ששולם לתובעת היה לפי תעריף שכר מינימום, והתובעת אינה עותרת לשכר גבוה מתעריף זה. משכך, חלה חזקה – הניתנת לסתירה על ידי הנתבעת - כי התובעת הועסקה במשרה מלאה (ע"ע (ארצי) 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ – סנדוקה, פד"ע מ' 433 (2004)) וגם מטעם זה עובר הנטל אל הנתבעת.
אין מחלוקת כי במהלך כל תקופת העסקתה, התאמנה התובעת במהלך שעות העבודה בחוג שהעבירה סוזי. המחלוקת היתה לגבי כמות השעות בהן השתתפה התובעת בחוג וכן בנוגע לשאלה האם יש לראות בכך שעות עבודה. לענין כמות השעות בהן השתתפה התובעת בחוגים של סוזי, גרסת התובעת הינה כי מדובר היה בשלש שעות בשבוע, שהן שעה אחת (08:30-09:30) מדי בוקר בימים א', ב', ה' (סעיף 9 לתצהיר התובעת). הנתבעת טענה כי התובעת התאמנה בשנים 2009-2010 במשך חמש שעות בבוקר (שעה אחת מדי יום), אחרי כל אימון התאוששה במשך חצי שעה ואז היה הסטודיו נסגר והתובעת עוזבת. נטען כי בשנים אלו התאמנה התובעת גם חמש פעמים בשבוע בערב, כל פעם שעה שבעקבותיה מחצית שעה להתאוששות. בשנת 2011 נטען כי התאמנה כל יום בשעות הבוקר, פרט ליום רביעי בו היה הסטודיו סגור בבוקר (סעיף 22 לתצהיר סוזי; עדותה בעמוד 21 לפרוטוקול). אנו מעדיפים את גרסת התובעת וקובעים כי לאורך כל תקופת העסקתה, התאמנה התובעת שעה אחת מדי בוקר בימים א', ב', ה'. ראשית, יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת התאמנה הן בבוקר והן בערב. דבר זה לא הוכח בפנינו. התובעת לא טענה בעדותה כי התאמנה גם בבוקר וגם בערב, אלא הסבירה שבחודש הראשון לעבודתה התאמנה בערב, אולם בהמשך נדרשה על ידי סוזי לעבור ולהתאמן בבוקר שכן היה עליה לטפל בחוגים שהתנהלו בערב (עדות התובעת בעמוד 12 לפרוטוקול). שנית, לטעמנו הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה בענין זה. לשם תמיכה בגרסתה של סוזי, הובאה עדותה של חגית. אלא שעדה זו – בסעיף 4 לתצהירה – התעלמה כליל מכך שהסטודיו היה סגור בשנת 2011 בימי רביעי בבוקר. היא התעלמה מכך כי לפי גרסת סוזי (סעיף 22 לתצהיר סוזי) נדרשה התובעת בשנת 2011 להפחית את כמות האימונים בערב. משכך, אין לקבל את גרסתה הגורפת של חגית לפיה בכל העת התאמנה עמה התובעת חמש פעמים בשבוע בבוקר ושלש פעמים בשבוע בערב. גרסה זו אינה עקבית עם גרסתה של סוזי. זאת ועוד, גרסתה של חגית נעדרת פירוט באשר לתקופות וגם מטעם זה יש לדחותה. פרט לתצהירה של חגית, לא הובאה על ידי הנתבעת ראיה כלשהי לתמיכה בגרסתה של סוזי. הסתירות בין גרסת חגית לגרסת סוזי מביאים למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת בענין זה.
מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי שעות האימון – היינו השעות בהן התאמנה התובעת בחוג שהועבר על ידי סוזי – לא היו שעות עבודה. יש לזכור שהתובעת מילאה תפקיד מנהלי. היא לא היתה מדריכת ספורט. גרסתה של התובעת לפיה סוזי דרשה ממנה להשתתף בחוג כחלק מעבודתה על מנת שתהווה דוגמה לאחרים – לא נראית בעיננו סבירה. ראשית, סוזי הכחישה גרסה זו (סעיף 22 לתצהירה). שנית, לטעמנו השתתפותה של התובעת בחוג שהדריכה סוזי נבעה מכך שעוד טרם שהחלה בעבודתה בנתבעת, נהגה התובעת במשך שנים רבות להשתתף בחוגים שהדריכה סוזי (עדות התובעת בעמוד 9 לפרוטוקול). הנה כי כן, ההשתתפות בחוג לא נבעה מצרכי העבודה כי אם מהעדפותיה האישיות של התובעת כפי שמצאו ביטויין שנים עובר לתחילת עבודתה בנתבעת. מכאן, שאין לראות בשעות ההשתתפות בחוג בגדר שעות עבודה. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי לאחר כל אימון, נדרשה התובעת למחצית שעה לשם התאוששות. ראשית, התובעת לא הכחישה כי לאחר כל אימון נדרש זמן התאוששות. שנית, כך העידה סוזי תוך שציינה כי מדובר היה בחוג התעמלות (עמוד 21 לפרוטוקול; סעיף 22 לתצהירה). גם חגית ציינה כי לאחר כל שיעור נחו המשתתפות (סעיף 8 לתצהירה). גרסה זו של הנתבעת סבירה בעיננו. על כן אנו קובעים כי בתום כל השתתפות בחוג, נדרשה התובעת למחצית שעה של התאוששות, אותה אין לראות כשעות עבודה. סיכומו של דבר לענין זה, התובעת התאמנה מדי שבוע, שלש פעמים בבוקר, כל פעם למשך שעה וחצי (כולל מחצית שעה להתאוששות), ואין לראות בשעות אלו שעות עבודה.
לא היה חולק כי בימי שני אחר הצהריים נעדרה התובעת מעבודתה בשל השתתפותה בחוג שהתקיים מחוץ לסטודיו. הצדדים נחלקו באשר לשעות ההיעדרות. כמו כן היתה מחלוקת האם נעדרה התובעת גם בימי חמישי, עת הנתבעת טוענת כי אחת לשבועיים נעדרה התובעת בימי חמישי אחר הצהריים. בענין זה, מקובלת עלינו גרסת התובעת כי נעדרה מהעבודה אך בימי שני, בין השעות 18:00- 21:00. התובעת לא חזרה בה מגרסתה זו בחקירה הנגדית (עמוד 10 לפרוטוקול). גרסתה של סוזי לפיה התובעת נעדרה בין השעות 17:00-21:30 (סעיף 22 לתצהירה), לא נתמכה בראיה נוספת כלשהי. הנתבעת הביאה את עדותה של רחל לתמיכה בגרסתה של סוזי, אלא שלטעמנו אין לייחס לגרסתה של רחל משקל רב. רחל – אשר טענה כי החליפה את התובעת בעבודה בימי שני וחמישי – כלל אינה מציינת את שעות ההיעדרות של התובעת מהעבודה. שנית, רחל טענה כי התובעת נעדרה מהעבודה תמיד בימי חמישי, בעוד סוזי טענה בתצהירה כי הדבר היה אחת לשבועיים, אולם בעדותה טענה כי לא עבדה בימי חמישי (סעיף 22 לתצהירה; עמוד 22 לפרוטוקול). מכאן, שאין כלל עקביות בגרסת הנתבעת. טעם נוסף לדחית גרסת הנתבעת הוא שסוזי העידה כי בימי חמישי לא נכחה בסטודיו שכן נטלה חלק בחוג אחר (עמוד 22 לפרוטוקול). מכאן, שלא ברור על סמך מה טענה סוזי בתצהירה כי התובעת לא נכחה בסטודיו בימי חמישי. לאור כל אלה שיש להעדיף את גרסת התובעת ואנו קובעים כי נעדרה מהעבודה באופן קבוע בימי שני בין השעות 18:00-21:00 וכי לא נעדרה מהעבודה בימי חמישי.
הנתבעת לא הוכיחה בפנינו מה היו שעות פתיחת וסגירת הסטודיו. יש לזכור כי לא תמיד התקיימו במקום חוגים של סוזי, וסוזי לא נכחה תמיד בסטודיו – כך שעדותה של סוזי אינה ממקור ראשון, דבר שבו הודתה בעדותה. כך, העידה סוזי כי לגבי ימי שני לא זכור לה מתי נסגר הסטודיו. לגבי ימי חמישי בערב העידה כי כלל לא הגיעה לסטודיו (עמוד 22 לפרוטוקול). רחל לא זכרה את שעות פתיחת הסטודיו וסגירתו (עדותה בעמוד 24 לפרוטוקול). אנו קובעים כי לשעות פתיחת הסטודיו אין רלוונטיות, שכן התובעת נדרשה לבצע את תפקידה גם כאשר הסטודיו היה סגור לקהל. אנו דוחים את גרסת הנתבעת לפיה שעות עבודת התובעת היו חופפות את השעות בהן היה הסטודיו פתוח ללקוחות. ראשית, כפי שקבענו לעיל, תפקידיה של התובעת כללו מטלות מגוונות שאינן קשורות אך לטיפול בקהל המגיע לסטודיו. כך, נדרשה התובעת לנקות ולתחזק את המקום – דבר שיש להניח כי נוח לבצעו כאשר אין קהל בסטודיו. כך, נדרשה התובעת להקליד למחשב נתוני הנהלת חשבונות וכן נתוני נוכחות של משתתפי החוגים (עדותה בעמוד 14 לפרוטוקול). כפי שהתברר בפנינו – וכך אנו קובעים – בשעות אחר הצהריים לא ניתן היה להשתמש במחשב מאחר ובשעות אלו הופעלה, באמצעות המחשב, מערכת טלוויזיה במעגל סגור (עדות התובעת בעמוד 14 לפרוטוקול). עדות זו של התובעת זכתה לתמיכה מעדותה של לימור שהעידה כי מערכת הטלוויזיה במעגל סגור פעלה באופן קבוע (עמודים 25-26 לפרוטוקול). לאור זאת אנו דוחים את טענת סוזי כי מערכת הטלוויזיה במעגל סגור כמעט ולא פעלה (עמוד 21 לפרוטוקול). לאור העובדה כי אחר הצהריים לא ניתן היה להשתמש במחשב, נראית בעיננו סבירה גרסת התובעת כי נדרשה לבצע עבודה בשעות הבוקר, לא בהכרח בשעות בהן קיימה סוזי שיעורים. זאת ועוד. התובעת הסבירה כי בשעות הבוקר התקיימו חוגים של מדריכים אחרים – שאינם סוזי – והדבר דרש את נוכחות התובעת במקום (עדותה בעמוד 14 לפרוטוקול). באשר לאחר הצהריים, הסבירה התובעת כי נוכחותה נדרשה לשם בדיקת נוכחות משתתפי החוגים וכן לשם גביית כספים (עמוד 14 לפרוטוקול). גרסה זו של התובעת לא נסתרה. כך, הנתבעת לא הציגה מסמכים כלשהם בנוגע לחוגים שהתקיימו בסטודיו מהם ניתן היה ללמוד האם גרסת התובעת אינה נכונה, וזאת על אף שהתברר בעדותה של סוזי כי קיימת מערכת שיעורים (עמוד 22 לפרוטוקול). לאור זאת, על אף שבשנת 2011 היה הסטודיו סגור בימי רביעי בשעות הבוקר, יש לקבל את גרסת התובעת כי עבדה בשעות הבוקר בימי ד' כאמור.
זאת ועוד. סוזי אישרה כי לא נכחה בסטודיו כל הזמן וכי שעות העבודה של התובעת לא היו צמודות לשעות הנוכחות של סוזי בסטודיו (עדותה עמוד 22 לפרוטוקול). גם מטעם זה יש לומר כי גרסת סוזי אינה גרסה שיש בה כדי להרים את נטל ההוכחה מבחינת הנתבעת לענין שעות העבודה של התובעת. אנו דוחים את גרסת הנתבעת לפיה בבקרים לא עבדה התובעת, ועזבה את הסטודיו בתום השתתפותה בחוג של סוזי (סעיף 22 לתצהיר סוזי; עמודים 20-21 לפרוטוקול). גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת סוזי לעיל כי שעות עבודת התובעת לא היו צמודות לשעות נוכחות סוזי בסטודיו. היא אינה עולה בקנה אחד עם מהות תפקידה של התובעת – כפי שקבענו אותו לעיל – אשר חייב, בין היתר, נוכחות בסטודיו בבוקר עת התקיימו בו חוגים אחרים ולשם ביצוע שלל מטלותיה של התובעת. אף סוזי ציינה כי היו פעמים שהתובעת כן עבדה בבוקר בתום השתתפותה באימון (סעיף 22 לתצהירה). על כן, גרסתה של חגית בתצהירה, לפיה התובעת עזבה את המקום בתום האימון בבוקר – אינה מקובלת עלינו.
גרסתה של התובעת כי בבקרים החלה לעבוד בשעה 08:00, זכתה לעיגון מעדותה של סוזי שציינה כי זו אכן שעת פתיחת הסטודיו (עדותה בעמוד 21 לפרוטוקול). היקף שעות העבודה לו טוענת התובעת אינו נראה בעיננו בלתי סביר. בענין זה העידה סוזי כי "התובעת ניהלה את הכל לבד" (עמוד 22 לפרוטוקול). לאור זאת, בפנינו עובדת שמטלותיה היו רבות, וסבירה טענת התובעת כי נוכחותה בסטודיו לשם ביצוע מטלות אלו נדרשה גם בשעות בהן הסטודיו לא היה פתוח לקהל.
לטעמנו, אין בעדותה של לימור כדי להוות ראיה לענין שעות העבודה של התובעת. לימור ציינה בתצהירה כי עבדה רק בשעות אחר הצהריים. בימי ראשון בין 16:30-21:00; בימים ב'-ד' משעה 16:30 ועד 21:30; ובימי חמישי בין 19:00 ל- 21:30 (סעיף 4 לתצהירה). ראשית, לימור לא הועסקה בתקופה בה הועסקה התובעת, אלא לאחר מכן ולא היתה בין שתיהן חפיפה כלשהי (עדות לימור בעמוד 25 לפרוטוקול). שנית, סוזי העידה כי פעילות הסטודיו דינאמית מבחינת היקף הפעילות (עמודים 17 ו- 22 לפרוטוקול) – כך שלטעמנו אין לשלול כלל וכלל אפשרות כי לימור הועסקה בתקופה שבה היקף הפעילות היה קטן מההיקף בתקופה בה הועסקה התובעת. שלישית, לימור לא ביצעה את כל המטלות אותן ביצעה התובעת. בענין זה התברר כי לימור לא טיפלה בהנהלת חשבונות (עדותה בעמוד 25 לפרוטוקול) בעוד התובעת כן עסקה בכך. יש לציין כי לימור העידה שנכחה בסטודיו גם בשעות בהן לא קיימה סוזי חוגים. ענין זה יש בו כדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה עבדה בבקרים בשעות שאינן חופפות בהכרח את שעות החוגים של סוזי.
גרסתה של הנתבעת כי בחודש אוגוסט היתה הפעילות בסטודיו דלה (סעיף 24 לתצהיר סוזי) - לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי. בענין זה ניצבים אנו בפני גרסת התובעת – השוללת זאת – מול גרסת הנתבעת. בהיעדר ראיה כלשהי - שאינה תצהירה של סוזי – לתמיכה בטענת הנתבעת, יש לדחות טענתה זו.
לאור האמור לעיל, הנתבעת לא הוכיחה מה היו שעות עבודתה של התובעת בסטודיו, ומשכך יש לקבל את גרסת התובעת לענין שעות העבודה. טענת הנתבעת כי התובעת היא זו שאמורה היתה לרשום את שעות נוכחותה – לאו טענה היא. האחריות לניהול פנקס שעות העבודה מוטלת על הנתבעת, ולא הוכח בפנינו כי התובעת סרבה לדרישת הנתבעת להחתים כרטיס נוכחות או לרשום את שעות עבודתה במסמך כלשהו. סוזי לא טענה כי הנתבעת דרשה דרישה כזו מהתובעת, אלא כל שהעידה הוא שפנקס שעות לא נוהל על ידי הנתבעת שכן התובעת ניהלה הכל ולא היו תלונות מצידה של התובעת (עמוד 22 לפרוטוקול). בענין זה העידה התובעת כי כלל לא ערכה מסמך כלשהו עם פירוט שעות העבודה, ומסמך כזה לא הועבר על ידה לרואה החשבון שטיפל בשכר עובדי הנתבעת, שכן לא היה בו צורך מאחר ושכרה היה קבוע (עמוד 13 לפרוטוקול).
לאור זאת אנו קובעים כי שעות עבודתה של התובעת עד חודש 7/11 (כולל) היו אלה: בימים א ו-ה': בין השעות 08:00-08:30; 10:00-12:30; 16:00-22:30, סה"כ 9.5 שעות. בימי ב', בין השעות 08:00-08:30; 10:00-12:30; 16:00-18:00; 21:00-22:30, סה"כ 6.5 שעות. בימי ג'-ד' בין השעות 08:00 ל- 12:30 ואחר כך מ- 16:00 ועד 22:30, סה"כ 11 שעות. בתקופה זו עבדה 47.5 שעות מדי שבוע, שהם 199.5 שעות בחודש.