החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע תביעה על סך 9,220 ש"ח, שהוגשה להוצאה לפועל על ידי המשיבה (התובעת), אמ.אס.פי. גרופ בע"מ, נגד המבקש (הנתבע), מר עדי מרדכי ברוך.
על פי כתב התביעה, התקשר המבקש עם המשיבה בהסכם מיום 14.10.2009, לפיו תספק המשיבה למבקש שירותי הדרכה בהיערכות למציאת עבודה וסיוע באיתור מקומות עבודה. התמורה לה התחייב המבקש על פי ההסכם היא 500 ש"ח ומע"מ דמי הרשמה (ששולמו), ועוד 4,500 ש"ח ומע"מ תמורת השירותים, כשמועד תשלום סכום זה הוא לאחר מציאת עבודה, וכן סך של 4,000 ש"ח כפיצוי מוסכם, במקרה בו מצא המבקש עבודה אך לא דיווח על כך למשיבה. כך היה, לטענת המשיבה, במקרה דנן, ועל כן נתבעו 2 הסכומים האמורים.
2.בהתנגדות טוען המבקש, כי ביטל את ההסכם סמוך לאחר כריתתו, לאור פעולות המשיבה שלא עלו בקנה אחד עם התחייבויותיה, וכי אף המשיבה ראתה את ההסכם כמבוטל. לדבריו, הפיצה המשיבה את קורות החיים שלו למגוון רחב מאד של מעסיקים פוטנציאליים, לרבות למשרות ולמעסיקים שכלל אינם רלבנטיים מבחינתו, וכלל אינם מותאמים לכישוריו והכשרתו, בהיותו מנהל בכיר שטיפל בענייני שיווק לחו"ל. תחת זאת, הגיעו קורות החיים למעסיקים כגון: עמותות וחברות שונות במשק, לרבות כמועמד לתפקיד נציג שירות לקוחות, וכיו"ב.
לדבריו, פנה פעם אחר פעם למנהל המשיבה (החל מימים ספורים לאחר חתימת ההסכם), ונענה שוב ושוב כי המחדל לא יישנה. לדבריו, הפצה כה מאסיבית של קורות החיים מסבה לו נזק ו"שורפת" אותו בשוק העבודה. הפעם הרביעית בה קרה הדבר היתה בלא ידיעת המבקש, ולאחר התחייבות מפורשת של המשיבה כי תחדל מלשלוח את קורות החיים עד לליבון העניין, ולא זו בלבד אלא שהנמענים היו כאלה שכבר קיבלו את קורות החיים, ולדברי המבקש פנו אליו מקצתם בתהיות, תוך שהם מטיחים בו כי הוא "מטרידן".
משהגיעו מים עד נפש, ביטל המבקש ביום 29.12.09 את ההסכם באופן סופי. בסמוך לאחר מכן מצא עבודה באמצעות חברת השמה אחרת.
3.בנוסף על כל אלה, טוען המבקש להיות סעיף 3(א) לחוזה תנאי מקפח בחוזה אחיד, בשל העדר הגבלת זמן להתחייבות המבקש, וכי לכאורה חייב הוא לשלם את התמורה גם אם בסופו של דבר ימצא עבודה לאחר שנים מספר, ובאמצעות חברות השמה אחרות.
4.בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם.
5.המבקש חזר על טענותיו, והוסיף, כי למרות שעל פי סעיף 5 להסכם יש לבטלו בהודעה בכתב, הרי שניתן לעשות כן גם בהודעה בעל פה, בנסיבות המתאימות. כן טען, כי המשיבה ניצלה את מצוקתו של המבקש, בהיותו מובטל. המשיבה, מאידך, טענה כי מדובר בשוק פתוח, וכי המבקש לא היה חייב להתקשר דווקא עמה. לדבריה, אין חולק כי ביצעה את שהתחייבה לבצע, ואדרבה, ריבוי המעסיקים אינו הפרה של ההסכם, אלא ביצוע מעולה שלו. לשיטתה, אין מדובר בחוזה אחיד, שכן נוהל מו"מ, וסכום התמורה אף הופחת בכתב יד. לדידה, טענת ההגנה המרכזית היא כי את העובדה מצא המבקש באמצעות חברת השמה אחרת, אלא שחובת התשלום אינה תוצאה של מציאת עבודה, אלא של השירות שהתחייבה המשיבה לספק, ושאין חולק כי סיפקה.
6.לפי הוראות סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע תביעה כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.
7.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."
8.בענייננו, יש לדייק במספר עניינים:
ראשית, ההסכם אינו קובע תשלום על פי תוצאה, אלא תשלום עבור שירות, כשמועד התשלום הוא הנדחה עד להתקיימות תנאי, ואף הוא אינו בהכרח תוצאה של השירות שניתן. לפיכך, לעצם השאלה אם העבודה בחברת HP היא תוצאה של מאמצי המשיבה אין כל נפקות. השאלה היחידה היא רק האם קיימה המשיבה את התחייבויותיה על פי ההסכם.
אולם, וזו הנקודה השניה, הגנת המבקש אינה מבוססת רק על הטענה שמאמצי המשיבה לא נשאו פרי (וטענה זו, כאמור, אינו מקנה הגנה ראויה), אלא – ואולי בעיקר – על הטענה שהמשיבה לא קיימה כהלכה את התחייבויותיה, ובשליחה נטולת-סינון של קורות החיים לכל עבר לא עמדה במוטל עליה, אלא להפך – פעלה באופן שגרם נזק לתכלית שלשמה התקשרו הצדדים בהסכם. יוער, כי סעיף 2 להסכם, הממצה את עיקר התחייבויות המשיבה, קובע בזו הלשון: "החברה תסייע ללקוח לאתר מקום עבודה ההולם את כישוריו, נסיונו והכשרתו באמצעות פרסום קורות החיים שלו ותלווה אותו עד שלב חתימת הסכם העבודה."
9.אדגיש, כי ביתר טענות ההגנה אין ממש: לא מצאתי כי יש בסיס לקיפוח בתניות הנזכרות, והעדר תום-תקופה מתאזן על ידי אפשרויות ביטול ההסכם העומדות למבקש במקרה של חוסר שביעות רצון. כן לא מצאתי כי הונחה תשתית עובדתית ליחסים חוזיים המתקרבים, אפילו, לכדי עושק. גם הטענה אודות ביטול ההסכם (על פי זכות חוזית, עקב אי שביעות רצון, ולא בשל ההפרה הנטענת), שנטענה במרומז יותר מאשר במפורש, אינה מבוססת, לאור המנגנון הקבוע בהסכם לדרך פעולה זו – ולא נטען בהתנגדות כי המנגנון התבצע.
10.מכאן, כי הגנתו של המבקש היא אחת, ומבוססת על ההפצה הרחבה של קורות החיים. טענה זו אינה פשוטה, וכלל לא ברור שישנו פסול במשלוח נרחב של קורות חיים, ואולי ההפך הוא הנכון. עם זאת, עסקינן בעניין שבעובדה, ויתכן כי יעלה בידי המבקש להוכיח כי אכן נגרם לו נזק תדמיתי, ובכך להמחיש כי הפעולות לא תאמו את ההתחייבות החוזית של המשיבה.
11.כמדומה, איפוא, שזהו מאותם מקרים בהם יש לתת רשות להתגונן אולם להגבילה בהיקף, ואף להתנותה בהפקדת סכום מתאים בקופת בית המשפט – שכן עסקינן בהגנה המגיעה, בקושי, אף לרמת "הגנה... בדוחק", כלשון בית המשפט העליון, ולמעשה קרוב אני לקבוע כי בית המשפט עושה חסד מסוים עם המבקש עת הוא נותן לו רשות להתגונן מפני התביעה (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 324, והפסיקה המובאת שם).
12.סוף דבר: אני נותן למבקש רשות להתגונן בטענה היחידה, כי בהפצה נרחבה של קורות החיים שלו, בלא סינון, פעם אחר פעם, לא מילאה המשיבה אחר התחייבויותיה על פי ההסכם, ואף גרמה לו נזק – באופן ששולל ממנה את זכותה לתמורה החוזית המוסכמת.
רשות זו להתגונן מותנית בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לא הופקד הסכום האמור – תידחה ההתנגדות והליכי ההוצאה לפועל יחודשו. הופקד הסכום- תינתנה הוראות באשר להמשך ניהול ההליך.