אל-שמאלי נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו

החלטה

לפניי בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה.

התובע יליד 01.03.67, נפצע בהתאם לנטען בתאונת דרכים ביום 02.12.07.

ביום 06.10.10, מונה ד"ר רפאל טיין כמומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, לבחינת נכות התובע. ד"ר טיין בדק את התובע ביום 28.02.11 ונתן את חוות דעתו ביום 14.04.11. בהתאם לחוות הדעת נקבעו נכויות התובע כדלהלן:

100% נכות למשך 30 יום מיום התאונה.

30% נכות למשך 90 יום נוספים עד חזרתו לעבודה מלאה.

החל מיום 04.04.08 לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה.

עוד נקבע, כי התלונות והכאבים עליהם מתלונן התובע מקורם בתאונות דרכים ותאונות עבודה קודמות.

ד"ר טיין נחקר על חוות דעתו ביום 15.07.13.

בהתאם לנטען בבקשה, קביעותיו של ד"ר טיין, לפיהן לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה וכי תלונותיו הינן בשל תאונות דרכים ותאונות עבודה קודמות לאירוע, הינן שגויות. להלן תמצית הנימוקים:

ביום 20.02.12 ולאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר טיין, ניגש התובע לביצוע בדיקת MRI ומתוצאותיה עולה, כי לתובע "קרע ניווני במניסקוס מדיאלי". בהקשר לכך, נטען, כי אין ראיות לפציעה נוספת בברך מיום עריכת חוות הדעת עד למועד בדיקת MRI ועל כן תוצאות הבדיקה מתייחסות לתאונה נשוא כתב התביעה.

עוד נטען, כי התיעוד הרפואי באשר לתאונות עובר למועד התאונה נשוא כתב התביעה, אינו קשור לברך ימין ולמניסקוס בברך ימין, אלא לפגיעה בברך שמאל. בהקשר זה צוין, כי ממצאי המסמכים מיום 19.11.06 ומיום 21.11.06 שלימדו על רגישות בקדמת ברך ימין אינם מעידים על פגיעה מניסקיאלית וזאת אף אישר ד"ר טיין בתשובותיו לשאלות ההבהרה. אשר על כן, עד לתאונה נשוא כתב התביעה אין כל מסמך המלמד על בעיה במניסקוס בברך ימין.

הועדה הרפואית מטעם המל"ל, אשר בדקה את התובע בעקבות התאונה קבעה, כי לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בברך ימין, מבלי ליחס חלק מהנכות לעברו הרפואי של התובע, אף על פי שבפנייה הונחה חוות דעתו של ד"ר טיין.

ד"ר טיין נחקר ועומת בשנית עם ממצאי בדיקות MRI, אולטרא סאונד, מיפוי עצמות, רישום רופאי קופת חולים ומסקנות ועדת המל"ל, אולם נותר מקובע בעמדתו הן בחקירתו בבית המשפט והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה וכיוון למסקנתו בחוות הדעת, בעודו מוסר תשובות מטעות, שגויות, בלתי מקצועיות ומנוגדות לממצאים עובדתיים שהיו לנגד עיניו.

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, כי לא נפל פגם בחוות דעתו של ד"ר טיין ובוודאי לא פגם המצדיק מינוי מומחה נוסף תחתיו. לטענת הנתבעת, בבסיס קביעותיו של ד"ר טיין, הייתה בדיקה פיזיקאלית שביצע המומחה לתובע ובמסגרתה, קבע כי טווחי התנועה של ברך ימין תקינים, ברך יציבה, ללא נפיחות, אין סימנים מניסיקאליים, היקף השרירים תקין, וזאת בצירוף לעובדה, כי המסמכים הרפואיים מעברו של התובע הונחו בפניו.

לטענת הנתבעת, ד"ר טיין הינו מומחה אובייקטיבי, בתחום האורתופדי לרבות בתחום הברכיים. בהתאם לבדיקתו האובייקטיבית לא נמצאו סימנים מניסקיאליים כלשהם בברך ימין המצדיקים קביעת נכות כלשהי ויש לקבל את ההסבר של המומחה, כי לא בכל מקרה בו נמצאים ממצאים בבדיקת הדמיה נמצאים ממצאים גם בבדיקה קלינית המעניקים נכות.

כמו-כן, המומחה שלל באופן חד משמעי את הסברה שהעלה ב"כ התובע, לפיה הפגיעה שנגרמה לתובע בברך ימין הינה תוצאה של התאונה ומפנה בעניין זה לפרוטוקול הדיון מיום 15.07.13, שורות 6-15.

דיון והכרעה:

לשאלת מינויו של מומחה נוסף נקבע ברע"א 7777/99 גלס נ' יעקב (פורסם ביום 30.12.1999) כדלקמן:

"אכן, לא בכל מקרה בו מתגלות במהלך החקירה הנגדית, פרכות מסוימות בחוות דעתו של המומחה שנתמנה, מתעורר הצורך במינוי מומחה נוסף באותו תחום. אולם, כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת, או משמתברר כי אין בה בסיס ראוי או מספיק להערכת המצב הרפואי, עשוי בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי לאפשר לו בירור עובדתי מלא של השאלות במחלוקת. סמכות זו נתונה לבית המשפט אף אם לא נתבקש לכך על ידי אחד מבעלי הדין."