אל קמינו בע''מ נ' מיילי

פסק דין

1.בפניי הליך של בקשה לביצוע שטר. המחלוקת בהליך דנן נוגעת לשטר ערבות שנחתם על ידי הנתבעת בנוגע לשכירות מבנה ביוקנעם שבבעלות התובעת. בהליך זה הסכימו הצדדים לבסוף לוותר על שמיעת הוכחות והגיעו להסדר דיוני לפיו יגישו סיכומים אליהם יצרפו מסמכים מטעם כל אחד וכי ינתן פסק דין על סמך החומר והטיעונים.

עמדת התובעת

2.התובעת, אל קמינו בע"מ, טענה כי בינה לבין בניה של הנתבעת, מיילי מרגלית, נחתם הסכם שכירות למבנה באיזור תעשיה ביוקנעם. בהתאם להסכם נחתם כתב ערבות על ידי הנתבעת להבטחת ביצוע ההסכם (שטר חוב נשוא תיק ההוצל"פ). בסעיף 29 להסכם השכירות נקבע פיצוי מוסכם לכל פיגור בתשלום בשיעור של 14% ריבית שנתית. כן נקבע מנגנון של הצמדה לתשלומי דמי השכירות. השוכרים הפעילו במבנה מוסך. נטען שהחל מיולי 2005 הפסיקו השוכרים לשלם את דמי השכירות באופן קבוע והוראות הקבע לתשלום דמי השכירות חזרו אף כי המבנה עדיין היה תפוס בידי השוכר ונמצא בו ציוד. נטען שעבור חודשים ינואר 2005 עד מרץ 2005 לא שילמו השוכרים דמי שכירות. נטען שגם קודם לכן לא שולמו דמי השכירות באופן סדיר וקבוע. ביום 23.5.06 הושכר המבנה לגורם אחר, מדמון, לאחר שפונה ולפיכך נטען כי השוכר חייב בדמי שכירות עד למועד השכרת המבנה לשוכר החדש. נטען כי בסך הכל היו צריכים השוכרים לשלם דמי שכירות שחושבו כ- 4,000 ₪ לחודש בגין 14 חודשים, סכום המגיע ל- 57,421 ₪. צויין שחברה בשליטת מנהל התובעת היא שגבתה עבור התובעת את דמי השכירות. נטען שהחוב גדול בהרבה מהסכום שנתבע במסגרת הבקשה לביצוע השטר. נטען שהנתבעת לא אמרה אמת בתצהירה שעה בה טענה שאין היא יודעת ואין לה אפשרות לדעת את הפירוט הנכון בנוגע לחוב; זאת כיוון שבא כוח התובעת מסר לה במשרדו את פירוט החוב האמור וצירף תמליל לעניין זה. צויין שהתובעת ובנה הגיעו מיוזמתם לפגישה טרם היו מיוצגים. הם לא התכחשו לחוב ואף קיוו כי הבקשה לביצוע שטר תהווה מנוף להגשת תביעה של התובעת כנגד אלמנת בנה של הנתבעת עמה היא מסוכסכת. בא כוח התובעת הקליט את השיחה, לדבריו על מנת למנוע לזות שפתיים בעתיד לאור העובדה שהיה מדובר בסיטואציה של מפגש עורך דין עם צד שכנגד שאינו מיוצג. נטען שטענת הנתבעת ובנה כאילו אורי שטיין אמר לבנה של הנתבעת שידאג לחדש את החוזה מול הבן אייל ז"ל נסתרה על ידי הבן יצחק בתמליל. נטען שהנתבעת עצמה הודתה בשיחה עם בא כוח התובעת בחוב של 14,000 ₪. נטען שאין בסיס לטענות הנתבעת בנוגע לפגמים בכתב הערבות ואין בסיס לטענה שהמנוח, אייל מיילי ז"ל, חתם על הסכם שכירות חדש עם התובעת. נטען שיצחק מיילי הודה בתמליל כי התובעת עדיין יכולה להגיש נגדו תביעה. נטען שהנתבעת היתה ערבה לחובות אייל מיילי ז"ל ולחובות יצחק מיילי יחד ולחוד. נטען שאין בסיס לטענה שהערבות הנתבעת היתה תקפה לשנה אחת בלבד. התובעת ביקשה לדחות את ההתנגדות של הנתבעת, לפסוק שכ"ט עו"ד ולהורות להוצל"פ ולמשיב להמשיך בהליכי ביצוע השטר.

עמדת הנתבעת

3.הנתבעת טענה שראשית התביעה בהגשת שטר חוב לביצוע כאשר מדובר בכתב ערבות עליו חתמה הנתבעת כערבה לחובותיו של בנה במסגרת חוזה שכירות בין התובעת לבין בניה של הנתבעת, מיילי יצחק ומיילי אייל ז"ל לצורך ניהול מוסך. נטען שהתובעת כהרגלה מלאה את שטר החוב בסכום הנראה לה בהתאם לרצונה והגישה אותו. נטען שיש לייחס לתובעת ולבעליה מר שטיין, שיטות ודפוסי פעולות של הגשת תביעות סרק. נטען שהתובעת ידועה ביקנעם ובסביבה כמי שמחתים דיירים על שטרי חוב פתוחים ועושה בהם שימוש ללא עילה. נטען שהתובעת אינה זכאית לסכומים הנתבעים ונראה כי מדובר בניסיון לזכות בכספים שלא כדין.

4.נטען שאין מחלוקת שבתאריך 22.3.01 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין מיילי אייל ז"ל ומיילי יצחק כאשר תקופת השכירות שנקבעה בהסכם היתה מיום 1.4.01 ועד ליום 30.3.02. הוסכם על תקופת אופציה שתמשך לעוד 5 שנים. הנתבעת, אמם של השוכרים, חתמה על כתב ערבות ועל שטר בטחון ריק, ללא תאריך, ללא סכום, וללא חתימות. נטען שהנתבעת הסכימה לחתום על כתב ערבות אך ורק לטובת חובותיו של מיילי יצחק. כך נכתב בכתב הערבות "אנחנו החתומים מטה ערבים בזה ביחד ולחוד למלוי כל התחייבותיו/הן של מיילי יצחק מרחוב הגולן 8 אור יהודה". המוסך החל לפעול באמצעות האחים כאשר אייל ז"ל היה בעל המקצוע המוסמך ואילו יצחק עסק בניהול המקום. נטען שדמי השכירות שולמו באופן קבוע באמצעות הוראת קבע בבנק מחשבון 16667/18 ביקנעם עלית. נטען שאין מחלוקת כי במאי 2004 עזב יצחק את המוסך ואת עסקיו של אחיו אייל וכך הודיע לאייל וכן למר שטיין. בינתיים פנה יצחק לבנק על מנת לשנות את בעלי החשבון כך שיהיה על שם אייל בלבד. הנתבעת טוענת כי לאחר עזיבת יצחק נחתם חוזה חדש בין התובעת לבין אייל ז"ל. נטען כי דברי בנה יצחק המוקלטים ומוזכרים בסיכומי התובעת מחזקים את טענת הנתבעת כי נחתם חוזה חדש כאשר יצחק אמר שבפברואר 2006 אייל התבקש לפנות את המוסך עקב איחור בתשלום דמי שכירות כאשר לדברי שטיין יתרת החוב עמדה על 14,000 ₪ בלבד. במרץ 2006 פינה אייל את המבנה ובמאי 2006 המקום הושכר לחברה אחרת בשם "מור וקנמון". אייל נפטר בפתאומיות במאי 2007. נטען שאייל שילם את דמי השכירות באמצעות הוראת קבע אשר כובדה על ידי הבנק עבור חודשים פברואר 2005 עד דצמבר 2005. נטען שאין מחלוקת כי דרישת התובעת לדמי שכירות כמפורט בנספח ד' חוב השכירות נכון למרץ 2006 עמד על סך של 20,928 ₪ בלבד. נטען שאין מחלוקת כי סכום שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ נרשם על ידי המבקשת בסכום של 76,473 ₪ שאינו מבוסס על אסמכתא כלשהי ומהווה סכום שרירותי. נטען שאילולא מחלתו של מנהל התובעת שמנעה חקירתו בבית המשפט היתה נחשפת התנהגות שיטתית מצידו בניגוד לחוק. נטען שהמנהל הורשע לאחרונה בעבירות מס על פי הודאתו. נטען עוד שאין מחלוקת שלא הוגש כל הליך מצד התובעת לגביית החוב כנגד השוכרים עצמם, דהיינו, נגד יצחק מיילי ועזבון המנוח אייל מיילי ז"ל. נטען שאי צירוף צד עיקרי להליך משפטי יש בו כדי להעיד על חוסר תום לב.

5.במישור המשפטי נטען שהנתבעת אינה חייבת מאומה לתובעת מכוח שטר החוב והסכם הערבות שכן ערבותה היתה ייחודית וייעודית אך ורק לגבי חובות מיילי יצחק שאינו חייב על פי הטענה. נטען לחלופין שבמידה ובית המשפט סבור שאכן קיימת חבות אזי סכום החוב אינו עולה על 20,928 ₪.

תגובת התובעת לסיכומי הנתבעת

6.התובעת טענה שכתב הערבות ושטר החוב שונים ומדובר בשתי בטוחות עצמאיות. התובעת הפנתה לסעיף 32 לחוזה. נטען שאין עדות לכך שיצחק פנה להוציאו מהחוזה.

דיון

7.עיינתי בחוזה שנספח להסכם שנערך בין יצחק מיילי ואייל מיילי לבין אל קמינו בע"מ. דמי השכירות נקבעו בסך 900 דולר בתוספת 17% מע"מ לחודש. צודקת הנתבעת שכתב הערבות נערך לכיסוי התחייבותיו של מיילי יצחק וכי אין זכר להתחייבות לטובת מיילי אייל. שטר החוב מולא על ידי התובעת על סך של יותר מ-70,000 ש"ח.

8.אמנם, ישנה טענה בתצהירי הנתבעת בקשר לעזיבת המוסך על ידי יצחק, אולם לא מצאתי ראיה לכך שצד אחר החליף אותם במועד שנטען. לתצהיר התובעת צורפו הודעה על החזרי הוראות קבע בגין 6 חודשים ועוד 2 שיקים בלבד ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בסכום גבוה יותר, שהרי לא הוגשה ראיה לכך שלא שולמו דמי השכירות מעבר לכך. כאמור, על פי ההסכם דמי השכירות עמדו על 900$ לחודש (900 X 3.5= 25,200 ₪). בנוסף, ישנה הקלטה בה הודתה הנתבעת בקיום חוב בסך 14,000 ₪ מתוך סכום זה, והקלטת מהווה ראיה לטובת טענות התובעת.

9.אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 25,200 ₪ בהתאם לערבותה לטובת יצחק מיילי. לסכום זה יתווסף 2,500 ₪ שכ"ט עו"ד והחזר האגרה ששולמה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט' אדר ב תשע"א, 15 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.