פסק דין
1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' סג"נ הש' י. ויטלסון) (להלן: "בית משפט קמא") בתיק ת/20090/08, במסגרתו הורשע המערער ביום 21.01.10, לאחר שמיעת ראיות בעניינו, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62 (3), 64 ב' 64 ד' (א) ו-39 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") וזאת בשל סירובו להיבדק בדיקת שכרות.
ביום 24.01.10 גזר בית משפט קמא את דינו של המערער והטיל עליו קנס, פסילה מותנית, התחייבות ופסילה בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי פסילה מנהלית בת שנה בה שהה.
2.על פי כתב האישום אשר הונח בפני בית משפט קמא, ביום 22.12.07 בסמוך לשעה 03:30, נהג המערער ברכבו ברח' החרש בתל אביב בהיותו שיכור, שכרות שנקבעה בשל שסירב לדרישת שוטרים לערוך בדיקה לגילוי שכרות באמצעות מכשיר הינשוף.
3.בהכרעת דינו הארוכה והמפורטת, סקר בית משפט קמא את עדויות וראיות התביעה שהובאו בפניו, כמו גם את ראיות ההגנה, לרבות עדות המערער וחברו בפניו, ובא לידי מסקנות עובדתיות, המבוססות בעיקרן על ממצאי מהימנות. בית משפט קמא קבע כי עובר לעיכובו ע"י השוטרים, המערער אחז בידו כוס משקה מפלסטיק, מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול, עיניו היו דומעות ואדמדמות וכשנשאל ע"י עד התביעה בועז נגאוקר אם שתה? אישר ואמר "כוס וודקה רד בול אחת לפני 20 דקות".
משנדרש המערער לערוך בדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף", סירב לבצע את הבדיקה בטענה ש"המכשיר לא טוב" ו"מה זה שווה הבדיקה הזאת".
כן סירב המערער לחתום על טופס המעיד כי הוסברה לו משמעות הסירוב ותוצאותיו (ת/3).
בקביעותיו העובדתיות המבוססות על דברי עדי התביעה והמסמכים שהוגשו, קבע בית משפט קמא כי הוסברו למערער בפרוטרוט התוצאות המשפטיות של מהות הסירוב לבדיקה ומשמעותה – הרשעה בנהיגה בשכרות ובעקבותיה "שנתיים פסילה".
הדברים הוסברו למערער יותר מפעם אחת ובאופן ברור ומפורש.
4.אף הנאשם בעדותו בבית המשפט אישר, כי שתה כוס אחת של משקה אלכוהולי, אך לדבריו הסכים לבדיקת שכרות במרחב ירקון. משהתערב בהליכים הקצין רז אשר הכירו קודם בשל עניינים אחרים והחל בטיפול בעניינו הבין שאין טעם בבדיקה וממילא כבר טרם לכן הוחלט לפסלו מלנהוג.
5.בית משפט קמא קבע כעובדה, כאמור על סמך ממצאי מהימנות, כי התביעה הוכיחה כנדרש ממנה, וכי המערער, שלא כדין, סירב לבדיקת השכרות ולכן הוא שיכור.
בהכרעת דינו התייחס בית משפט קמא להחלטות ביניים, אותן נתן בשלב שמיעת הראיות, החלטות אלו קשורות לסירובו לאפשר להגנה להעיד עדים שתכלית עדותם הייתה ללמד על הדרך, הלא חוקית, בה הוכנס לשימוש על ידי המשטרה מכשיר הינשוף, לשיטת ההגנה.
6.בערעורו תוקף המערער את פסק דינו של בית משפט קמא במספר חזיתות. בחזית אחת מבקש המערער מערכאת הערעור שתתערב בקביעת העובדות של בית משפט קמא ותעדיף גרסת המערער ועדו על גרסת עדי התביעה. "כידוע, כל הנוגע לקביעות שבעובדה ולממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית ממעטת ערכאת הערעור להתערב...כן יעשה, רק בנסיבות חריגות" (ע"פ 6921/09, פלוני נ' מ"י) (טרם פורסם מיום 13.09.10).
אין הצדקה וסיבה במקרה שבפניי להתערב בממצאי העובדה אותם קבע בית משפט קמא, על סמך הערכתו את העדויות והראיות ששמע וקרא.
7.בחזית שנייה מבקש המערער שיקבע שמכשיר הינשוף "אינו חוקי", משכך, לעמדתו, דרישת השוטרים מהמערער להיבדק בו אין לה כל נפקות משפטית ולכן סירובו להיבדק ראוי וחוקתי.
לא אקבע כמבוקש.
בית משפט קמא, בעמ' 40 להכרעת דינו, עמד על הוראות הדין והפסיקה אשר מלמדות על חוקיות המכשיר והשימוש בו ומשכך דינה של הטענה להידחות.
ברחל בתך הקטנה קבע בית המשפט העליון ברע"פ 8135/07 ורע"פ 1766/08 אהוד גורן ונועם גד נ' מ"י (טרם פורסם מיום 11.06.09), שאין בטענה כל ממש. אין צורך להידרש לעניין שוב ושוב. לא הייתה כל הצדקה שבית משפט קמא יבזבז שעות וימי דיונים לשמיעת עדים ויאפשר תקיפה עקיפה של חוקיות המכשיר, הדבר היה מסגרת סמכותו ואף היה מוצדק, גם בהחלטת ביניים זאת – אין להתערב.
יצוין, שאף בפסקה 50 לעפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי (טרם פורסם מיום 14.10.10) נדחו הטענות באשר לפגמים נטענים באופן קליטת מכשיר הינשוף בישראל.
8.חזית אחרת בה תוקף המערער את פסק דינו של בית משפט קמא הינה קביעתו כי דרישת השוטרים מהמערער להיבדק לא הייתה כחוק ולכן סירובו לא סירוב צריך להיחשב.