אל עוברה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

פסק דין

התנגדות הכונס הרשמי למתן צו כינוס. בית משפט של פש"ר לאחר דיון וחקירת החייב, דחה בקשתו. זמן קצר לאחר מכן, מגיש החייב בקשה חדשה לפש"ר לה מתנגד הכונ"ר.

רקע

1.החייב הגיש בקשת פשיטת רגל בתיק פש"ר 50524-07-12 אשר דיון בה התקיים בפני ביום 16.9.13. במסגרת הדיון, הכונ"ר באמצעות המנהל המיוחד מטעמו, עו"ד עופר שפירא, התנגד להכרזתו של החייב כפושט רגל והמליץ על דחיית בקשתו. במסגרת הדיון, נחקר החייב וסוכמו טענות הצדדים. בפסק דין שניתן בו ביום, קבעתי כי החייב לא הוכיח שיצר את חובותיו בתום לב. לפיכך, בקשת פשיטת הרגל שהוגשה נדחתה. ב"כ החייב ביקש בו במקום עיכוב ביצוע על מנת לאפשר לו להגיש ערעור לבית המשפט העליון. עיכוב ביצוע ניתן למשך 45 יום. החייב לא הגיש ערעור.

ההליכים החדשים ועמדת הכונ"ר

2.אחר הדברים האמורים, הוגשה בקשה חדשה לפשיטת רגל, (הוגשה לכונ"ר ביום 3.11.13). הכונ"ר התנגד לצו הכינוס וביקש סילוק על הסף, בשל ההליך הקודם. לטענת הכונ"ר, הבקשה החדשה זהה לקודמת, לא התווספו נושים, לא שונו הנסיבות, וכלשון הכונ"ר, טרם יבשה הדיו על פסק דינו של בית משפט זה, והחייב הגיש בקשה חדשה, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטת בית המשפט אשר לגביה יכול החייב היה להגיש ערעור. לפיכך, התבקש בית המשפט לדחות את בקשת החייב החדשה.

תשובת החייב

3.החייב בתשובתו מבקש הזדמנות למרות מה שנקבע בפסק הדין מיום 16.9.13, שכן לטענתו כיום יש בידו את האפשרות להוכיח כי יצר את חובותיו בתום לב. לטענת החייב, הפנים את הנטען נגדו ואת ההנמקה שהביאה את בית המשפט למסקנה כי החובות נוצרו בחוסר תום לב, אולם בניגוד למצב שהיה בעת הדיון, כיום, יכול הוא להתמודד עם הנטען נגדו ומבקש הוא את ההזדמנות לכך. לפיכך, מבקש הוא כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לערוך עיון חוזר בפסק דינו, בהתאם לסע' 181 לפקודת פשיטת הרגל.

דיון

שקלתי את טענות הצדדים. דין בקשת החייב להידחות על הסף.

4.פקודת פשיטת הרגל קובעת ומייחדת יום בו ישנו סיכום של ממצאי חקירה מקיפה שנערכת לחייב, זהו יום הדיון בבקשת פשיטת הרגל שהגיש החייב. מבעוד יום הוגשה חוות דעת מקיפה בידי המנהל המיוחד מטעם הכונ"ר. לחייב ניתנה ההזדמנות להתכונן ולהתייחס לממצאים. במהלך הדיון נחקר החייב והוצגו לבית המשפט ראיות. תוצאת הדיון היתה דחיית בקשת פשיטת הרגל. החייב ביקש עיכוב ביצוע להגשת ערעור לבית המשפט העליון, אך הוא לא עשה כן. החייב לפיכך גילה דעתו שאינו סבור כי בית המשפט טעה. לפיכך, בהעדר שינוי נסיבות, איני רואה הצדקה להגשת הבקשה הנוספת, לאחר שלחייב ניתן יומו בבית המשפט ועל מנת שלא להמשיך את הפגיעה בקבוצת הנושים של החייב. החייב לא הציג כל ממצא "דרמטי" אשר יכול להוליך למסקנה אחרת ומכאן שצודק הכונ"ר, כי אין טעם בהליך החדש כמו גם שאין טעם בעריכת עיון חוזר ושיקול נוסף, בהעדר כל טענה לראיות חדשות קל וחומר כאלו שלא ניתן היה להציגם.

אפשרות חייב לחזור להליכי פשיטת רגל לאחר דחיית בקשה

5.למעלה מהצורך,  מבקשת החייב עולה סוגיא אחרת שהינה השאלה, מהו משך הזמן שבו יכול חייב לחזור ולהגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, לאחר שנדחתה בקשה קודמת שהגיש. התייחסתי במספר הזדמנויות לשאלה זו, ולמיטב ידיעתי אין לגביה הלכה של ביתהמ"ש העליון, (ראו: פש"ר 43304-03-12 יאיר ממן נ' עו"ד עופר שפירא, 24.6.13). הפקודה אינה מתייחסת באופן מפורש למשך הזמן שעל חייב להמתין בטרם יגיש בקשת פשיטת רגל חדשה, לאחר שבקשה קודמת נדחתה. אין חולק כי חלוף זמן, יכול להקהות חוסר תום לב ביצירת חובות, ואין לומר כי מי שנהג בחוסר תום לב, כמו גם מי שבוטלו הליכי הפש"ר נגדו, לא יוכל לעולמי עד לשוב להליך פשיטת הרגל, (ראו: ע"א 2758/12 אורי סמבל נ' כונס הנכסים, 9.10.12). יחד עם זאת, יש צורך בחלוף זמן ניכר או בשינוי נסיבות, בטרם יוכל חייב לחזור להליך הפש"ר לאחר שנדחה.

6.אינדיקציה למשך הזמן בין הליך פש"ר נוסף לקודמו, ניתן ללמוד מסע' 63 (ב) (11) לפקודה. סעיף חיקוק זה קובע סייג להפטר, סייג ולפיו לא יינתן צו הפטר, לפושט רגל שהוכרז ככזה בחמש השנים שקדמו למועד צו הכינוס בתיק נוכחי. לכאורה, בחלוף חמש שנים, לא תהיה מניעה מהגשת בקשה חדשה. מובן שכל מקרה ידון בהתאם לנסיבותיו אולם נקודת המוצא הסבירה בעיני הינה 5 שנים, כאשר פרק זמן קצר יותר יתאפשר בהתאם לנסיבות הפרטניות. ברור מכאן כי לאחר שבוטלו ההליכים בהם נקט החייב בתיק קודם, אין הוא יכול פשוט להגיש מייד בקשה חדשה.

סיכום

7.הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב בוטלו, לאחר דיון מיום 16.9.13 בו לא שכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו בתום לב. לפיכך, צודק הכונס הרשמי כי אין החייב יכול להגיש בקשה חדשה (הוגשה לכונ"ר ביום 3.11.13), זמן כה קצר לאחר מכן, בקשה המתעלמת מפסק הדין שניתן ולא מצאתי כי החייב הצביע על נסיבות המצדיקות עיון חוזר בפסק הדין שניתן כאמור.

לפיכך, בקשת החייב נדחית על הסף.

בנסיבותיו של החייב, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.